ב-12:11 הופיע כיתוב קטן על אחד המסכים בבור: "קריית-ים, חיפה – קריית חיים ושמואל, חיפה – מפרץ". אחרי ההתרעה הזו החל שרשור של עוד ועוד התרעות, בקריית-מוצקין, קריית-ביאליק, חיפה – מערב, חיפה – כרמל, שורות-שורות של עדכונים שמחולל ההתרעות של פיקוד העורף משגר באוטומט לרשת ולאפליקציות. זו דרמה גדולה למי ששומע לפתע את יללות הצופרים ונדרש למהר למרחב מוגן ולשמוע ברקע את הדי הפיצוצים של היירוטים והנפילות. אבל פה, במעבה האדמה, בבור הפיקוד של פיקוד הצפון, מדובר בעוד אירוע שמתרחש במקביל לעשרות רבות של אירועים אחרים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
הקיר, שמולו יושבים עשרות אנשים בעומק של כמה עשרות מטרים בבטנו של הר כנען, מכוסה מסך ענק המחולק לעשרות משבצות ובכל משבצת קורה משהו. כלי הטיס המאוישים מרחוק, שמלווים את הכוחות המתמרנים בשטח לבנון, משדרים בלייב תמונה עדכנית. לכל כוח יש מטוס מלווה בשמיים, כך שאתה יכול לצפות בכמה שידורים מכמה אזורי לחימה במקביל. במפה הדיגיטלית הגדולה רואים את מיקומי הכוחות ואת תנועתם ובמסך ליד מופיע עדכון בזמן אמת על אירוע של פינוי חיילים פצועים מתוך לבנון לקבלת טיפול בישראל. המתרחש בעורף הוא עוד חתיכה בפאזל, חתיכה שנמצאת באחריות פיקוד העורף.
6 צפייה בגלריה
לוחמים בלבנון, השבוע. במפה הדיגיטלית רואים את מיקומי הכוחות ותנועתם | צילום: דובר צה"ל
כמה שעות אחר כך, באחת מזירות הנפילה בקריית-ים, אתה מבין את גודל הפער. את הפער שבין השקט וקור הרוח הנדרשים בבונקר הפיקוד בצפת, במקום שמוגן מפני כל סוגי ההתקפות, כדי שהאנשים שם למטה יוכלו להמשיך לנהל את הלחימה, לבין האימה והחרדה לשמע האזעקות בחוץ. בבור הפיקוד יש מסך קטן שמשדר את אחד מערוצי הטלוויזיה בעברית וכל כמה דקות מתחלף הערוץ. הקול נמצא על "השתק" ואתה רק רואה את התמונות מאתרי הנפילה, את השיחות עם התושבים ההמומים, את תמונות ההרס והנזק. על מסך אחר עוקב כלי טיס של חיל האוויר אחר רכב שנוסע בשביל עפר אי שם בדרום לבנון, והוא חוצה מטעים ופונה ימינה וממשיך ישר, והתמונה כל הזמן עליו, בשחור-לבן, והיא משכיחה ממך לרגע את הדרמה המתחוללת באותן דקות בקריות.
ורק כשהגענו למרכז המסחרי הקטן בפינה של שדרות ירושלים ושדרות ז'בוטינסקי בקריית-ים וראינו בעיניים את התריסים הקרועים, החלונות שהתנפצו והמזגנים שנתלשו, הבנו מה אירע כאן. טיל שנפל על גג המאפייה "ברכת משה" קרע חור בשכבת הבטון ומוטות הברזל. מההדף התנפצו עשרות חלונות ונתלשו מזגנים בשלושת הבניינים שמעל המרכז המסחרי.
אלירן אסולין, בעל המאפייה, מספר שנשמעו ארבע אזעקות ברצף. "המרחב המוגן שלנו נמצא בחלק האחורי של העסק, בתוך המטבח, ונכנסנו כולנו פנימה. איך שנגמרו האזעקות במקום לחכות עשר דקות יצאתי החוצה, ובדיוק אז נשמע פיצוץ אדיר ובעקבותיו הגיע גל הדף שהעיף אותי".
6 צפייה בגלריה
פגיעת רקטה בצפת. העיר עצמה לא מעניינת את חיזבאללה – המטרה היא הפיקוד | צילום: יאיר שגיא
מאיר אוחיון, בעל סטודיו הקעקועים "בשם האומנות", בחור חייכן עם רסטות וקעקוע גדול של סלבדור דאלי על הזרוע, ראה את אסולין עף. "מה זה עף?! ראיתי אותו אוכל את ההדף של החיים. אשכרה הבן אדם עף באוויר איזה מטר-שניים אחורה, התנתק מהקרקע כמו בסרטים ועף. בדיוק באתי לרוץ למקלט והטיל פגע בגג והיה פיצוץ מטורף. הכל נהיה שחור, הבטון עף, עפו חתיכות של טיח, היה מלא עשן. מטורף, אני אומר לך, מטורף".
לא רחוק מהבור עומד ג'יפ ויליס טרנטה ששימש את אלוף יצחק חקה חופי, מפקד פיקוד הצפון במלחמת יום הכיפורים. בסיס הפיקוד ישב אז במבנה המצודה הבריטית בנצרת (המשמש כיום כמטה המחוז הצפוני של המשטרה), רחוק מדי מקרבות הבלימה של צה"ל ברמת הגולן מול מתקפת הפתע של הסורים. אז לא היו מסכי LED דקיקים ומטוסים שנשלטו מרחוק מתוך קרונות במרחק 200 קילומטר מהחזית ושידרו תמונות מהמלחמה. חופי נדרש לקפוץ על הג'יפ ולחפש מקום שממנו אפשר לצפות על הרמה ולנהל משם את החזית, והר כנען שמעל צפת היה המקום המושלם.
תא"ל (מיל') שוקי שחרור, 67, אמנם היה אז נער בן 16, אך לימים התגייס, התקדם בצבא ושימש כקצין המבצעים, קצין האג"ם וראש המטה של פיקוד הצפון. במשך למעלה מ-20 שנה בילה בבסיס הפיקוד בצפת יותר מאשר בבית.
"בעקבות מלחמת 73' הוחלט להעביר את מיפקדת הפיקוד מנצרת להר כנען", הוא מספר. "יצא לי לראות את עבודות ההקמה של בור הפיקוד. חצבו עמוק למטה בתוך ההר והכניסו קילומטרים של כבלי חשמל ותקשורת וצנרות מים ואוויר. התחילו בשנת 79' וסיימו 11 שנה אחר כך. הייתה לי הזכות להיות הראשון שהפעיל את הבור בתור קצין המבצעים של הפיקוד, וכמי שמכיר את הבור הזה בצורה אינטימית, אני יכול לומר שהוא כל הזמן עובר התאמות לטכנולוגיות הכי מתקדמות שיש".
יש שם למטה חדר אוכל, חדר כושר, מרפאה, בית כנסת וחדרי מגורים. מדובר בבורות ענקיים שמחוברים במעברים, ובחללים המרכזיים אפשר לראות את דופנות ההר שלתוכו נחצב המקום הזה. יש כאן מרכזי אנרגיה עצמאיים שמאפשרים רציפות תפקודית במקרה שחלילה כל העסק למעלה על פני האדמה ייצא משימוש.
כל זה לא מבטיח כלום, בטח לא ניצחון במערכה. ככל שהמקום הזה מרשים, מדובר בעניין טכני בלבד המאפשר ניהול רציף של מלחמה ארוכה שסופה עדיין לא נראה לעין. כמעט כל צמרת חיזבאללה חוסלה, רדואן, כוח הפשיטה של חיזבאללה, נפגע משמעותית, וצה"ל תוקף מהאוויר בביירות ובבקאע ומהקרקע בדרום לבנון. ארבע אוגדות הוטלו לתמרון המוגבל בדרום לבנון, כוח אדיר המונה 11 חטיבות, מתוכן שש חטיבות מילואים.
ועדיין, כשירדנו לבור, ביום שלישי השבוע, נשמעו אזעקות באצבע הגליל. חיזבאללה שומר על יכולת שיגור רקטות וטילים ועומד בשבוע האחרון על ממוצע של כ-200 שיגורים ליום. זה מספיק כדי לשבש לחלוטין את שגרת החיים.
ביקשו מאיתנו להמתין בחדר צדדי. שר הביטחון יואב גלנט בדיוק הגיע לביקור, התיישב מול קיר המסכים, חיכה שהצוות שלו יציב מצלמה ואז צולם סרטון שמאוחר יותר הופץ לכל האתרים והתחנות. "חיזבאללה זה ארגון בלי ראש", אמר כשהנוכחים מביטים במסכים מולם, "נסראללה חוסל וגם מחליפו כנראה חוסל. שנה אחרי תחילת המלחמה חמאס הוא ארגון מפורק וחיזבאללה הוא ארגון מוכה". שעתיים אחר כך שוגרו למעלה מ-100 רקטות אל חיפה והקריות.
אבל בסוף, כששמים בצד את כל הצהרות הרהב, הטכנולוגיה והמתקן המרשים הזה, אתה נותר עם האנשים. אלו שמשרים אווירה מקצועית ורגועה גם כשבחוץ משתוללת סופת אש. וכשאחד הכוחות נתקל בחוליה של חיזבאללה בכפר לבנוני, סא"ל יובל מזוז, קצין המבצעים של הפיקוד, מפקח ממושבו על ניהול האירוע. יש שני מחבלים הרוגים ושני פצועים לכוחותינו שזקוקים לפינוי דחוף. "פינוי דחוף" משמעותו שחומרת הפציעה היא בינונית ומעלה. טנק מחפה מהקרקע על פעולות הפינוי, וכלי טיס שנשלט מרחוק מחפה מהאוויר. יש גם מסוק קרב לא רחוק משם למקרה שיידרש שיגור טיל, ובשכבת הגובה העליונה יותר מסתובב גם מטוס קרב שנמצא בהיכון להטלת חימושים כבדים יותר.
סא"ל יובל מזוז: "אם היית אומר לי לפני כן שזו הכמות שחיזבאללה יצליח לירות כשצה"ל מתמרן בשטחו, הורג את ראשי הארגון ופוגע לו בצורה קשה ועמוקה בתשתיות, מיפקדות ומחסני אמל"ח, הייתי אומר לך שאתה על סם הזיות"
מזוז נכנס לתפקיד ביולי 2023. רגע לפני שירד לבור הפיקוד בצפת הוא העביר את שרביט הפיקוד על גדוד 13 של גולני לעמיתו סא"ל תומר גרינברג ז"ל. "חפיפה בין שני מג"דים זה אירוע אינטימי", הוא אומר, "אתה יושב עם המחליף שלך שעות על גבי שעות, משתף אותו בהתחבטויות לגבי שיבוצים, בדילמות, בחוויה שלך כמי שפיקד על הגדוד. עשינו מלא פגישות, דיברנו על המורכבות המשפחתית, על זה שאתה בקושי רואה את הבית".
ואז הגיע 7.10. המלחמה תפסה את גדוד 13 בתעסוקה מבצעית בעוטף עזה, שם תפס בין היתר את מוצב נחל עוז. במתקפת הפתע של חמאס ובקרבות שהתנהלו לכיבוש מחדש של המוצבים והיישובים איבד 41 קצינים וחיילים. הגדוד לא נשבר וגרינברג הכין אותו לתמרון בתוך עזה. התקרית שבה נהרג התרחשה בשג'עייה ב-12 בדצמבר, קצת אחרי שש בערב. יחד איתו נפלו תשעה קצינים ולוחמים, בהם שני מפקדי פלוגות בחטיבה. מזוז היה אז בבור בפיקוד הצפון, בדיון עם האלוף. "השארתי את הטלפון שלי למעלה, ככה שלא יכלו להשיג אותי. אחר כך התברר שחיפשו אותי מהחטיבה והתקשרו גם לאשתי שתשיג אותי והיא שלחה לי מלא ווטסאפים שאחזור אליה".
סמוך לחצות באותו יום כבר היה מזוז בתוך שג'עייה. מינויו למפקד הגדוד היה לזמן מוגבל שנמשך חודשיים וחצי, שבהם לחם בשג'עייה ובמחנות המרכז. כאשר מונה למפקד קבוע לגדוד שב מזוז לבור בפיקוד הצפון. כששאלנו השבוע איך הרגיש לחזור לפקד על הגדוד בעקבות נפילתו של גרינברג, הוא התכנס במושבו וביקש להתמקד בלחימה בלבנון. "בזה אני עסוק כרגע", אמר, "באיך מביסים את האויב שלנו".
כשדברים אלה נכתבים, ביום רביעי, הצפון ממשיך להיות מטווח. קצת אחרי אחת בצהריים נשמעו שוב אזעקות בחיפה ובקריות, וזמן קצר אחר כך מסר דובר צה"ל כי זוהו כ-40 שיגורים מלבנון. מד"א דיווח על חמישה פצועים. בהמשך היום נהרגו שני אזרחים מפגיעת רקטה בקריית-שמונה.
גם בסיס הפיקוד מטווח. בפברואר השנה פגעה רקטה בבסיס והרגה את התצפיתנית סמ"ר עמר שרה בנג'ו ז"ל. האזעקות בצפת הן עניין כמעט יומיומי. העיר עצמה לא מעניינת את חיזבאללה, המטרה שלהם היא הפיקוד. עד כמה שזה נשמע לא סביר – בכל זאת העיר טווחה כבר במלחמת לבנון השנייה, כשחיזבאללה ניסה לפגוע בבסיס פיקוד הצפון – צפת לא ערוכה לירי רקטות, ובמרבית הבתים בה אין מרחבים ממוגנים.
ייטב חדד, שביתו נמצא על גדר הפיקוד ברחוב הנץ, חי בבית בלי ממ"ד עם אישה ושלושה ילדים. המקלט השכונתי נמצא במרחק של יותר מ-30 שניות של ריצה עם שלושה זאטוטים.
"אנחנו גרים מעל הבור", הוא מצביע על רצפת הבית, "ואף אחד לא חשב למגן אותנו. פיקוד העורף עשו פה סיור בשכונה ואחד הקצינים אמר שמגיע לנו שלוש מיגוניות. זה היה לפני יותר מחודש. כמו שאתם רואים הרחוב הזה לא קיבל אפילו מיגונית אחת. אני מזמין אתכם להישאר אצלנו, לחכות לאזעקה. אולי תהיה נפילה של רקטה או של שברי יירוט ואז תזכו להרגיש איך הבית שלנו רועד כולו, כמעט נופל מעוצמת הבומים".
מזוז מבקש להכניס קצת פרופורציה. "אני לא מזלזל בירי של 200 רקטות ליום, ברור שזה משמעותי ושאסור להשלים עם זה, אבל צריך לזכור מה היו התחזיות אל מול מלחמה עם חיזבאללה. ההערכה שלנו הייתה לירי הרבה יותר מסיבי, הרבה יותר רחב והרבה יותר לעומק. אם היית אומר לי לפני כן שזו הכמות שחיזבאללה יצליח לירות כשצה"ל מתמרן בשטחו, הורג את ראשי הארגון ופוגע לו בצורה קשה ועמוקה בתשתיות, מיפקדות ומחסני אמל"ח, הייתי אומר לך שאתה על סם הזיות".
גם אל"ם (מיל') ענן עבאס, ראש ענף שליטה בבור הפיקוד, מבקש שניקח אוויר ונירגע. אליו הגענו אחרי שסיים לנהל אירוע של פגיעת כטב"ם חיזבאללה במוצב על הגבול באזור מרגליות, שגרם לפציעתם של ארבעה חיילים. "תקשיב לי טוב", הוא אומר, "אני חי את האזור, נולדתי וגדלתי פה, וכתושב אני יודע מה הייתה רמת הפחד של התושבים באזור הגבול מהיכולות של חיזבאללה. בכל פעם שהצבא הרים פצצות תאורה מחשש לאירוע חדירה, התושבים היו בפאניקה. כל אירוע על הגדר הכניס את היישובים לחרדה. רדואן הסריטו סרטוני תעמולה, עשו פעלולים על אופנועים ואיימו לכבוש את הגליל. בפועל קרה בדיוק ההפך. רדואן ברחו, נסוגו מקו המגע, ואנחנו נמצאים אצלם בבתים, משמידים אותם בכל היתקלות".
טיפוס-טיפוס עבאס. הבן אדם ספינקס. יושב בעמדה המרכזית בבור עם משקפי ספורט מיוחדים ששומרים לו על עין שמאל הפגועה, מזכרת משירותו בפלס"ר הדרוזי, ושריר לא זע בפניו למרות שאמצעי הקשר משדרים במקביל כמה אירועים דרמטיים בכמה גזרות לחימה לאורך גדר הגבול.
בן 51, יליד ותושב פקיעין, אשתו לילה מנהלת את בית הספר התיכון בכפר. בנם הבכור, גדעון, היה מפקד צוות באגוז והשתחרר בעקבות פציעת אימונים קשה. מאז הוא עושה עם גדעון מילואים בבור הפיקוד. הבן האמצעי ג'מאל היה מפקד פלוגה ג' בגדוד 101 של הצנחנים. בחור מרשים, יפה תואר, אביו מציג בגאווה תמונות השמורות אצלו בסלולרי. ערב המלחמה הפתיע ג'מאל את המשפחה כשהגיע לחופשה קצרה. בערב שבת יצא עם חבריו לבילוי בטבריה ונשאר לישון בבית של אחד מהם. למחרת, כשחמאס הפתיעו בגבול עזה, מיהר ענן האבא לעלות על מדים וטס לבור בפיקוד הצפון. "זה האוטומט שלי במקרה חירום", הוא אומר, "לעלות מיד על מדים ולרדת לעמדה שלי בבור בפיקוד".
הוא לא הספיק לראות את בנו שחזר הביתה, ארז תיק ומיהר לרדת לדרום, שם הצטרף לקרבות מול מחבלי חמאס. רגע לפני שעזב הספיקה הבת הקטנה, מיראל בת ה-17, לצלמו. היא עמדה בפתח הבית וקלטה אותו בחצר מסדר את התיק על כתפו. נשקו כבר היה עליו. האם, גבה למצלמה, הביטה בו מתארגן ובתוך רגע הוא עלה על הרכב ונסע.
כעבר שלושה שבועות, ערב לפני כניסתו לעזה, ב-29 באוקטובר, התקשר ג'מאל לאביו. "זה היה באחת וחצי בלילה, בדיוק חזרתי מהפיקוד", מספר האב, "וג'מאל נשמע נרגש, אמר שהם עומדים להיכנס ושהוא שלח הודעה להורים של החיילים, אמר להם שמדובר במלחמה שאין מוצדקת ממנה ושהוא יעשה הכל לשמור על הילדים שלהם, החיילים שלו. ולי הוא אמר משהו שעד היום מהדהד לי בראש, 'אבא זו מלחמת קיום על המדינה, ובמלחמת קיום אנשים נהרגים, ויכול להיות שאני לא אחזור מהמלחמה הזו, ואם אני לא אחזור ממנה אתה חייב להיות גאה בי'. וזו שיחה שהוא עושה לי באחת וחצי בלילה, תופס אותי אחרי יום ארוך בבור, ועניתי לו, 'עזוב אותך משטויות, שמור על עצמך ועל החיילים שלך. יש הרבה מנהרות מתחת לרגליים בעזה, אל תהיה פזיז'. אמרתי לו 'אל תהיה פזיז' כי אני מכיר אותו, לא היה בו פחד. הילד שלי היה סוס דוהר, לוחם עז רוח, והוא ענה לי ברוגע, 'אבא אני מבין את המצב, יש לי D-9, יש לי טנקים, יש לי כלבים ויש לי חיל אוויר, נעשה הכל לאט. הבטחתי להורים להחזיר את הילדים שלהם בריאים ושלמים'".
הימים נקפו והדיווחים מהקרבות המרים ברצועה בתחילת התמרון מרטו את עצבי האב. הוא ניסה לתפוס אותו בוורד הרים, הטלפון הצבאי המקודד, אבל ג'מאל לא ענה. עלה בקשר מול החפ"ק של הבן וגם הניסיון הזה לא צלח. ב-15 בנובמבר, יום רביעי בערב, חיברו ביניהם. "בדיוק עמדתי לצאת הביתה עם הבן שלי גדעון מהבור ופתאום קוראים לי שני חבר'ה, 'רגע-רגע, הכנו לכם הפתעה, אתם הולכים לדבר עכשיו עם ג'מאל בקשר'. הוא באיזה חור בעזה ואנחנו בבונקר מתחת לצפת. זו שיחה שפורסמה כעבור כמה ימים, כשהמשפחה כבר הייתה נתונה באבלה.
ענן: "קודקוד, מאבא".
ג'מאל: "המשך".
ענן: "קודקוד מאבא וגדעון, מוסרים לך ד"ש חם-חם. קודקוד, אתם חוד החנית של הלוחמים. תשמרו על עצמכם, תכו בחמאס, תשמידו אותם. תלחמו בתעוזה, בתבונה ובחוכמה ותגבו מחיר מהאויב. תישארו כמה שצריך בפנים, ועד הניצחון. מתגעגעים מאוד ואוהבים. תחזרו בשלום. תומכים בכם מפיקוד הצפון ומהמשפחה. תשמרו על עצמכם, תחזרו בשלום, ונתראה".
ג'מאל : "תודה רבה".
ענן: "תודה-תודה, תשמור על עצמך ונהיה בקשר".
ג'מאל: "אין בעיה, אבא יקר..."
שלושה ימים חלפו, וביום שבת, כשהוא במשמרת בבור, נכנסה המזכירה של אלוף הפיקוד אורי גורדין וביקשה ממנו שיתלווה אליה. "הייתי במקום שלי", הוא מצביע על העמדה שלו בבור, "עמדת רע"ן השליטה, והיא באה ואומרת לי, 'האלוף מבקש שתעלה אליו למשרד'. זה קומה אחת מעלינו, פה בבור. אמרה שהוא רוצה להתייעץ איתי, 'אני לא יודעת על מה'. וכשנכנסתי אליו הוא מיד קם, בא אליי וחיבק אותי, אמר לי: 'אני מצטער לבשר לך שג'מאל נהרג בהיתקלות בשייח' עג'לין בעזה'".
עמדנו מעל המושב שלו בבור ושתקנו. מה כבר אפשר לומר בסיטואציה הזו. על המסך ממול הוקרנה שקופית גדולה וכותרתה "תמונת מצב 'חיצי הצפון'". דמעה זלגה מעינו הבריאה. במסך בצד הופיעה התרעה: "12:45: אזור תעשייה – קריית-ביאליק".
