רב-סרן בניה ריין ז"ל הפך לאחד מסמלי מלחמת לבנון השנייה כשעמד בראש כוח שחילץ עשרות לוחמים פצועים בקרבות הרואיים, וזכה בשל כך לצל"ש. בימים האחרונים, דובי ריין, אחיו הצעיר של בניה, סגר את המעגל שחיכה לו כבר 18 שנה, ונכנס לאדמת לבנון, אותה אדמה שבה נפל אחיו, במטרה להמשיך את המשימה שלו. "הלוואי שלא היינו צריכים לעשות זאת, אבל חיזבאללה מכריח אותנו. אנחנו לא יכולים להשאיר את המצב כך".
פקודת הקרב עם כניסת לוחמי המילואים של חטיבת אלכסנדרוני לדרום לבנון
(צילום: דובר צה"ל)
בערב ראש השנה, כשהתכונן לחג, הוקפץ דובי למילואים ביחידת הניוד בחטיבת אלכסנדרוני (3) והתייצב בגבול לבנון. "התגייסתי לשירות בגולני, שבייעודה מתמרנת צפונה, וידעתי שיום יבוא ואדרוך על אדמת לבנון כמו בניה". הוא מספר.
"ברמה האישית, זו סגירת מעגל. מהיום שאח שלי נהרג, רציתי להמשיך איפה שהוא עצר, כי הארגון חי ובועט. כשבניה נפל הייתי בן 17. אני יודע להגיד שהיא כנראה לא הסתיימה בזמן, והנה אנחנו פה שוב". בתמונה שהעלה השבוע לרשת, הוא מחויך, ונראה נרגש. "18 שנים חיכיתי לרגע הזה", כתב, "היה לי ברור שיום יבוא ואמשיך את מה שבניה לא סיים".
באוקטובר בשנה שעברה שוחח דובי עם ynet ו"ידיעות אחרונות", כשגויס למערכה והוצב במשימת ההגנה בצפון. היום, הוא וחבריו לחטיבה כבר ידעו יותר מ-200 ימי מילואים של לחימה ברצועת עזה ובחזית לבנון. "לא היה קל לחזור, אבל חיכינו שנה להזדמנות הזאת. החטופים לא בבית והתושבים בצפון נעקרו מבתיהם. עכשיו חזרנו להתקפה כדי להחזיר אותם הביתה. זו תחושה טובה וקשה".
לפני כשבוע החלה החטיבה בתמרון. מפקד החטיבה הוא אלוף-משנה משה פסל, שבתפקידו הקודם כמפקד אגוז, באוקטובר 2023, נפצע אנושות בקרב על כיסופים, אבל כעבור כמה חודשים כבר חזר לפקד על היחידה בקרבות בעזה. "אנו בעיצומם של ימים היסטוריים במלחמת הקיום נגד ציר הרשע", אמר פסל ללוחמי החטיבה בפקודת המבצע, רגע לפני שחצו את הגדר ללבנון.
בהקלטת רשת הקשר שהגיעה ל-ynet ו"ידיעות אחרונות", ומופיעה בפתח הכתבה, הוא נשמע מסביר כי "האויב המר והאכזר דמיין שיפגוש צבא ועם מוחלשים וכנועים, וכעת הוא מבין שעומדים מולו עם וצבא כחומה בצורה. נטלנו את היוזמה ועברנו להתקפה. התכלית ברורה, השבת תושבי הצפון לבתיהם בבטחה. רשאים לצאת להתקפה".
בחדר הפיקוד הקדמי, סגן-אלוף (מיל') תומר ישראלי עוקב בימים אלה אחר כוחות החטיבה בדרום לבנון. "החבר'ה מוצאים בבתים ובכפרים כמויות גדולות של אמצעי לחימה מסוגים שונים וגם טילי נ"ט במחסנים. כל אלה מוכנים לטובת הכוחות שהיו אמורים לפשוט עם כלי רכב ואפילו עם משאיות, לצבור כוח ולצאת במהירות לשטח ישראל עם כל הנשק שנצבר שם".
בבית ביישוב נטע מחכים לדובי אשתו ושלושת ילדיו. אימו, חגית, לקחה גם היא על עצמה תפקיד במלחמה. היא מבקרת בסוכות האבלים של משפחות החללים, ומבקשת לחזק ולתמוך, בצל הכאב שרק בני משפחות השכול מכירים. דובי מספר כי הוא לא היה צריך לבקש את רשותה לצאת למערכה.
"תמיד אני אומר לה שהיא חינכה אותי כל כך חזק לערכים האלו, והיא לא יכולה להגיד לי כלום כשאני יוצא להגשים אותם. כשהוקפצתי בערב החג עברתי דרך אמא, נתתי לה חיבוק ואיחלתי שנה טובה", סיפר. "היא ביקשה שנעשה מה שצריך כדי להחזיר את השפיות, וזה מה שאני עושה. כשקראו לי, הבטן התהפכה, אבל אני יודע שלכל אחד יכולות להיות סיבות למה לא לבוא. בעיניי, בניה היה אומר שאלו תירוצים, והנה אני פה מתמודד עם החיים כמו שהם. החטיבות הלוחמות פועלות בצה"ל בצוותי קרב משולבים וכשאני רואה את הטנקים אני מרגיש את אחי הגדול איתי".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.10.24
