בהתפתחויות הדרמטיות במזרח התיכון בשבועות האחרונים יש כדי להזכיר את דבריו של שליט ברית-המועצות לשעבר ולדימיר לנין שלפיהם יש עשורים שלא קורה בהם דבר, וישנם ימים שמעצבים עשורים שלמים. הטלטלה שפקדה את האזור, ובמיוחד את הציר השיעי, היא חסרת תקדים בעוצמתה, לכל הפחות מאז אירועי "האביב הערבי" בראשית העשור הקודם. עם זאת, מוקדם להעריך אם התפתחויות אלה יותירו חותם עז על המזרח התיכון בדומה לחלק מהתמורות שהתחוללו באזור בעקבות האביב הערבי, או ייוותרו כהערת שוליים בעימות המתמשך זה למעלה מארבעה עשורים בין ישראל לאיראן ושלוחיה.
מה שברור כבר כעת הוא שתפיסת הביטחון האיראנית ספגה מהלומות משמעותיות בעקבות הישגיה הצבאיים והביטחוניים האחרונים של ישראל מול הציר הפרו-איראני, ובראשו חיזבאללה, הזרוע האסטרטגית המרכזית של הרפובליקה האיסלאמית לקידום יעדיה באזור. שני מרכיבים מרכזיים בתפיסה האיראנית יחייבו את טהרן להערכה מחודשת: יעילות יכולותיה הצבאיות-האסטרטגיות ותפיסת השלוחים.
שינוי דוקטרינת הגרעין
התעצמותה של איראן בעשורים האחרונים במערכים צבאיים אסטרטגיים, לרבות טילים בליסטיים וכטב"מים, אפשרה לה לפצות על חולשתה הקונבנציונלית. יתר על כן, השיפורים שניכרו בתקיפה האיראנית האחרונה על ישראל בראשית אוקטובר, בהשוואה לתקיפה באפריל, העידו על תהליך הפקת לקחים והדגימו את יכולותיה הבליסטיות. בשלב זה, טרם ברור כיצד יתפתח סבב המהלומות הנוכחי בין איראן לישראל, שתלוי במאפייני התגובה הישראלית לתקיפה האיראנית ובהשלכותיה. בכל מקרה, ספק אם תהיה בידי איראן היכולת לספק מענה יעיל לעליונותה האווירית והמודיעינית של ישראל בהגנה ובהתקפה ולכפות עליה משוואה חדשה, שתרתיע אותה מהמשך פעילותה נגד איראן והציר השיעי.
תפיסת השלוחים שאיראן פיתחה במשך שנים ניצבת בפני אתגר חסר תקדים. המלחמה בעזה סיפקה לה הזדמנות משמעותית ראשונה להפעיל במידה רבה של הצלחה את אסטרטגיית לכידות הזירות מול ישראל
לא ייפלא אפוא כי חרף שביעות הרצון המופגנת מצד הצמרת המדינית והביטחונית האיראנית מתוצאות התקיפה על ישראל, התחדש בימים האחרונים השיח הפנימי באיראן סביב הצורך לשפר את כושר ההרתעה מול ישראל, לרבות באמצעות שינוי דוקטרינת הגרעין. בימים האחרונים שלחו כמה עשרות חברי פרלמנט איראנים מכתב רשמי למועצה העליונה לביטחון לאומי בקריאה לשנות את דוקטרינת ההגנה של הרפובליקה האיסלאמית בנוגע לתוכנית הגרעינית שלה. גם חסן חומייני, נכדו של מכונן המהפכה האיסלאמית המזוהה עם חוגים רפורמיסטיים איראניים, טען בריאיון לטלוויזיה האיראנית כי על איראן לשפר את הרתעתה הצבאית מול ישראל תוך רמיזה להצטיידות אפשרית בנשק גרעיני.
נוסף על כך, תפיסת השלוחים שאיראן פיתחה במשך שנים ניצבת בפני אתגר חסר תקדים. המלחמה בעזה סיפקה לה הזדמנות משמעותית ראשונה להפעיל במידה רבה של הצלחה את אסטרטגיית לכידות הזירות מול ישראל. עם זאת, היא לא הצליחה לכפות על ישראל הפסקת אש, ושלוחיה האזוריים - ובראשם חמאס וחיזבאללה - ספגו מאז ראשית המערכה מחירים כבדים.
איראן דואגת לאיראן
יתר על כן, אירועי השבועות האחרונים שבו והוכיחו כי מבחינת טהרן, הציר השיעי נועד לשרת בראש ובראשונה אינטרסים איראניים. מחויבותה של איראן לציר נותרה במידה רבה מוגבלת. גם חיסולם של מנהיג חמאס איסמעיל הנייה ובכיר חיזבאללה איברהים עקיל ומתקפת הביפרים בלבנון לא גרמו לאיראן להתערב באופן ישיר במערכה. רק חיסולם של חסן נסראללה ושל מפקד משמרות המהפכה בלבנון חייבו בסופו של דבר את ההנהגה בטהרן להגיב - זאת, לאחר שהגיעה למסקנה כי לא רק כושר ההרתעה של איראן מול ישראל נפגע במידה רבה, אלא גם מעמדה האזורי. ההסתייגות הגוברת מהיעדר התגובה האיראנית בקרב בסיס התמיכה של המשטר האיסלאמי בתוך איראן ובאזור הבהירה להנהגה בטהרן כי המשך מדיניותה עלול לערער את עקרונות היסוד של הרפובליקה האיסלאמית, ובבסיסם מחויבות לבעלי בריתה האזוריים, ולאורך זמן אף את יציבותה.
אף על פי כן, גם בתקיפת איראן על ישראל אין כדי לשנות את העובדה שהיא ממשיכה במידה רבה להתבונן בשחיקתם הנמשכת והמהירה של בני טיפוחיה בלבנון ובעזה בלי לגייס את מלוא יכולותיה על מנת להצילם. במציאות זו, קשה שלא להיזכר בטענות שהשמיעו בכירים איראנים לאחר פרוץ המלחמה באוקראינה, בנוגע לחוסר יכולתן של בעלות בריתה של ארצות-הברית לסמוך עליה בעת הצורך. זמן קצר לאחר פלישת רוסיה לאוקראינה הצהיר מנהיג איראן חמינאי כי על הממשלות הנתמכות על-ידי ארצות-הברית ללמוד את הלקח מניסיונן של אוקראינה ואפגניסטן, שננטשו על ידה. היומון השמרני "כיהאן" אף השווה את התנהלות ארצות-הברית והמערב, שבגדו לטענתו בבעלי בריתם, להתנהלות איראן ומשמרות המהפכה. "אף גנרל או קצין מטעם נאט”ו או הפנטגון לא באו לסייע לאוקראינה", גרס העיתון, בניגוד למשמרות המהפכה שהתייצבו לצד בעלי בריתם ולא נטשו אותם אפילו בימים הקשים ביותר.
שחיקת השלוחים
בשלב זה מוקדם להעריך אם האתגרים הניצבים בפני תפיסת הביטחון האיראנית יעודדו אותה לחתור להפסקת אש גם במחיר ניתוק בין זירות עזה ולבנון, או להמשיך במאמציה לגרור את ישראל למלחמת התשה רב-זירתית מתמשכת. בכל מקרה, דווקא על רקע הצלחותיה של ישראל וביטויי החולשה של איראן ושלוחיה, ראוי להימנע מיהירות שאפתנית המבוססת על משאלות לב. לאחר פרוץ האביב הערבי היו שהזדרזו להספיד את מדינת הלאום הערבית, בעוד אחרים השליכו יהבם על פריחת הדמוקרטיה בעולם הערבי המתחדש. אך מדינת הלאום לא נעלמה חרף קריסתן של כמה ממדינות ערב, והדמוקרטיה לא תפסה את מקומם של המשטרים האוטוריטריים שקרסו. גם היום, יש התולים תקווה בכינונו של מזרח תיכון חדש על בסיס התפרקות הציר השיעי ואולי אף קריסתה של הרפובליקה האיסלאמית.
להקשיב לאיראנים
איראן עשויה להתקשות בשיקום יכולותיו של הציר שבהובלתה באזור בתום המלחמה. עם זאת, תמיכתה ומעורבותה במזרח התיכון הערבי לא החלו לאחר המהפכה האיסלאמית, וספק רב אם יסתיימו בתום המלחמה בעזה ובלבנון. שורשי קשריה של איראן עם הקהילה השיעית בלבנון חוזרים מאות שנים לאחור, וביטוייה של מערכת יחסים זו ניכרו היטב כבר בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת, עת אימץ שירות המודיעין והביטחון של איראן המלוכנית, סאוואכ, את "התוכנית הירוקה" שהתמקדה בהרחבת ההשפעה האיראנית בלבנון ובהידוק הקשרים עם הקהילה השיעית.
גם מבקרי משטר חריפים באיראן מזהירים כי תקיפה ישראלית בארצם, במיוחד נגד תשתיות אזרחיות, עלולה להוביל להתגייסות הציבור סביב הדגל ולחיזוק לכידותו הפנימית של המשטר, לפחות בטווח הקצר
גם התקווה לקריסת המשטר האיראני עלולה להיות מוקדמת מדי. טוב יעשו הפוליטיקאים והפרשנים בישראל אם לא ישליכו יהבם על הצהרותיו האופטימיות של בנו של השאה המודח, רזא פהלווי, ששב והצהיר בימים האחרונים כי הוא מוכן להוביל את המעבר לדמוקרטיה באיראן. גם בימים סוערים אלה ראוי לזכור את מורכבות החברה האיראנית ולהאזין גם לקולותיהם של רבים באיראן, בהם גם מבקרי משטר חריפים, המזהירים כי תקיפה ישראלית בארצם, במיוחד נגד תשתיות אזרחיות, עלולה להוביל להתגייסות הציבור האיראני סביב הדגל ולחיזוק לכידותו הפנימית של המשטר, לפחות בטווח הקצר.
רז צימט כך או כך, השלכות האירועים האחרונים תלויות במידה רבה ביכולת לתרגם את הישגיה הצבאיים והביטחוניים המשמעותיים של ישראל לקידום תהליכים אזוריים, שבמרכזם סיום המלחמה בעזה, הסדרה מדינית בצפון, חידוש תהליך הנורמליזציה עם ערב-הסעודית ושיקום האמון עם הממשל האמריקני. רק אלה יוכלו להבטיח שהישגיה המרשימים של ישראל יוכלו לשמש בסיס ראשוני לעיצובה של מציאות אזורית חדשה, גם אם לא של מזרח תיכון חדש. מציאות כזו לא תנטרל בהכרח באופן מוחלט את איראן והשפעתה, אך היא עשויה לצמצם במידה ניכרת את יכולתה לערער את יציבות האזור ולסכן את ביטחונה הלאומי של ישראל. דווקא לנוכח הצלחותיה של ישראל, עדיף להימנע משאפתנות-יתר וממשאלות לב שעלולות לגרור אותה למלחמת התשה ממושכת, שתשְׁחק את הישגיה ותשַׂחק לידיו של הציר הרדיקלי בהובלת איראן.
ד"ר רז צימט הוא חוקר בכיר ומומחה לאיראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ובמרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל-אביב
פורסם לראשונה: 00:00, 13.10.24
