"תקליט ירוי מספריית התקליטים של עומר חרמש, שנרצח בידי מחבלי חמאס בקיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר 2023. יהי זכרו ברוך": אלו המילים שעוטפות את התקליט של אביתר בנאי בחנות שעומר אהב בנחלת בנימין בתל אביב.
דבריהם של עינב ומנהל חנות התקליטים
(צילום: עידו ארז)
התקליט, שהוצב ליד הקופה של "גיורא תקליטים", מהווה גלעד לזכרו של עומר. דווקא התקליט שנפתח בשיר "יש לי סיכוי להינצל" ספג את היריות שסיימו את חייו של עומר, שלא היה לו שום סיכוי להינצל מול עשרות המחבלים שחדרו לקיבוץ ב-7 באוקטובר.
בערב שלפני הטבח נפגשו בני משפחת חרמש לארוחת חג בבית ההורים - חווה וחבר הכנסת לשעבר שי חרמש - בכפר עזה. עינב, השלישי בחמשת האחים, נשאר לישון אצל ההורים, ובת הזקונים שיר חזרה לביתה בקיבוץ עם בעלה דוד ושני ילדיהם. גם עומר (48), האח הבכור, חזר לדירתו בסמוך לשכונת הדור הצעיר.
בבוקר שבת, על רקע התרעות צבע אדום, שמע עומר צעקות בערבית מחוץ לביתו. הוא הסיט את הווילון והמחבלים ירו לעברו. הוא נפצע בידו והספיק לכתוב בקבוצה המשפחתית שהוא פצוע ומבוהל לפני שהתבצר בממ"ד והקשר עימו נותק. "המחבלים ריססו לכל עבר עם הקלצ'ניקוב", סיפר עינב. "צבי, כלבו האהוב של עומר, נבהל וברח אלינו".
עינב והוריו חולצו אחרי 22 שעות בממ"ד. "היה כאוס נורא", הוא שיחזר. "זה הרגיש כמו מבצע צבאי. אנשים מבוהלים ומבולבלים צעדו דרך התופת של הקיבוץ". כל המחולצים התקבצו בתחנת הדלק בכניסה לכפר עזה וניסו להבין מי מבני המשפחה והקרובים שרד את הטבח. "זה הרגיש כמו נצח", אמר. "היינו בלחץ נוראי. חיכינו כל כך לפגוש את עומר ואת שיר ומשפחתה".
רק אחרי שפגשו את שיר והועברו לשפיים, ועומר עדיין לא הגיע, המחשבה שנרצח או נחטף התחילה לחלחל. 10 ימים של חרדה ותקווה עברו על המשפחה, עד שקיבלה את הבשורה הקשה על הירצחו. אל הלווייתו של עומר, שהתקיימה ב-21 באוקטובר, הגיעו רבים כדי לחלוק לו כבוד אחרון. "אוהדים של הפועל תל אביב, הקבוצה שעומר אהב, הגיעו לחזק אותנו", סיפר עינב, שעדיין מתמודד עם האובדן. "עומר היה אדם רגיש וכן, עם מצפן מוסרי ונשמה גדולה. הוא חסר לי מאוד".
הכלב של עומר, צבי, לא הצליח להתגבר, ומצבו הידרדר מאז שבעליו נרצח. הוא נקבר בהריסות ביתו של עומר בקיבוץ. "צבי מת משברון לב בגלל הגעגועים לעומר", העיד עינב בעצב. בין החפצים שנאספו מביתו של עומר והועברו למשפחתו נמצא אוסף התקליטים העשיר שלו, חלקם מחוררים מקליעים. עינב בחר לשמור אצלו כמה מהם. "משהו מרכזי מחייו של עומר נשאר איתי", הסביר. "אבל לקח לי הרבה זמן לחזור לשמוע מוזיקה אחרי שאיבדתי את אחי".
את התקליט של אביתר בנאי, עם חור הקליע, העניק עינב לחנות שעומר אהב, "גיורא תקליטים" בתל אביב. "לפני כעשור נוסדה קהילת אספני התקליטנים בארץ, ועומר היה חלק ממנה", נזכר אייל לוי, מנהל החנות. "היינו קבוצה מצומצמת של אספנים מכל רחבי הארץ שהתאספו סביב האהבה המשותפת למוזיקה, מחליפים בינינו תקליטים ועושים ירידי מוזיקה. הכרנו כולנו אחד את השני והתחברנו מאוד".
הפעם האחרונה שעומר ביקר בחנות הייתה חצי שנה לפני שנרצח. "הוא הגיע עם צבי, הכלב שלו, ושיחרר אותו חופשי כאילו הוא מסתובב בקיבוץ", סיפר אייל. "לעומר היה טעם איכותי, הוא אהב מוזיקה ישראלית אותנטית ורוק. הוא היה אדם מאוד מיוחד. ברגע שאתה מכיר אותו אתה מתחבר ומתאהב".
מי שנכנס לחנות לא יכול להתעלם מהאלבום של בנאי, שכדורי המחבלים עברו דרכו. "אנשים מגיעים בשביל המוזיקה, לקנות משהו שעושה להם טוב בלב. אבל כשהם מגיעים לקופה הם רואים את התקליט הירוי. לפעמים במבט ראשון אפשר לפספס את זה ואנשים רוצים לרכוש את התקליט, אבל כשאני מפנה את תשומת ליבם הם מזדעזעים", שיתף אייל. "מילות השירים באלבום מתחברות באופן סימבולי לסיפור של עומר ולמותו הטרגי. הנוכחות של התקליט ששרד את הטבח כאן בחנות מוביל את הלקוחות לשמוע את הסיפור של עומר, להכיר אותו ולזכור אותו דרך העולם שלו".
