היום לפני שנה, רגע לפני יום כיפור, התעטפנו בתחושה שמלווה אותנו כבר 50 שנה. עצב מהול בנוסטלגיה, בגעגועים, בזיכרונות מתעתעים של פנים צעירות שלא התבגרו, של אירועים שהתרחשו באותה תקופה, חלקם מרגשים, חלקם שוברי לב בתמימותם, אבל גם בשמחת הנעורים שחווינו אז, בטרם נשמעה האזעקה בצוהרי יום הכיפורים שהכריזה על תחילתה של המלחמה. אנחנו "דור מלחמת יום הכיפורים", תואר שאנו נושאים ביראת כבוד. בתחושת אחריות כבדה, אבל גם בגאווה.
אז חשבנו ש-6 באוקטובר 1973 הוא היום המבעית בתולדות המדינה. יום ההפתעה, המחדל, הטראומה והשכול. 50 שנה הסתובבנו עם התג של הדור הפוסט-טראומתי. דור ששילם את מלוא המחיר על מחדלי המנהיגות שלו: הזחיחות, היוהרה, תחושת העליונות, קידוש הקונספציה, חוסר הקשב והתחושה שאין על הצבא וחיל האוויר שלנו.
אלא שהשנה הבינו בני דור מלחמת יום הכיפורים, ביניהם גם חבריי מטייסת 201, את מה שאומרות מילות השיר של מיכה שטרית וברי סחרוף: "העבר עוד לפנינו". שבועיים ויומיים אחרי שידור הסדרה התיעודית "האחת", שעוסקת בסיפורה של טייסת הפנטומים הראשונה – העבר שינה פנים לחלוטין. לא באירועים. אלו נותרו בארכיונים, בספרי ההיסטוריה ובזיכרונם של המשתתפים. אבל הוא השתנה בהסתכלות שלנו על המלחמה ההיא. 16 ימים אחרי שידור הסדרה, שעסקה ברגשות של לוחמים, כמו פחד, כישלון, קרבות אגו, בדידות וחודשים של עינויים בשבי האויב – נפתחה מלחמה אכזרית פי כמה, בלתי נתפסת במפלצתיות שלה, ששמה את כל מה שחשבנו על המלחמה ההיא בכיס הקטן של הסרבל.
"50 שנה חשבתי שגרוע יותר ממלחמת יום הכיפורים לא יכול לקרות", כתב דני חלוץ בפוסט שפירסם השבוע. "ב-7 באוקטובר 06:29, התברר לי/לנו שיש גרוע יותר".
"מחדל אוקטובר 2023 היה נורא עשרות מונים ממלחמת יום הכיפורים", קובע מי שהיה טייס קרב צעיר במלחמה ההיא ושנים אח"כ מפקד חיל האוויר ובהמשך רמטכ"ל. "במלחמת יום הכיפורים נפלו חיילים בקרב, במחדל 2023 נרצחו ונחטפו אזרחים שלא יכלו להגן על עצמם"
חלוץ מונה את השוני בין שתי המלחמות: מלחמת יום הכיפורים הייתה מלחמה בין מדינות. בין צבאות סדירים. האזרחים בעורף לא היו חלק מהמלחמה. "מחדל אוקטובר 2023 היה נורא עשרות מונים ממלחמת יום הכיפורים", קובע מי שהיה טייס קרב צעיר במלחמה ההיא ושנים אח"כ מפקד חיל האוויר ובהמשך רמטכ"ל. "במלחמת יום הכיפורים נפלו חיילים בקרב, במחדל 2023 נרצחו ונחטפו אזרחים שלא יכלו להגן על עצמם, ואלה שאמורים היו להגן נכשלו כישלון מחפיר שאין לו הסבר וגם מחילה". חלוץ, הרמטכ"ל לשעבר, נגרר לאחרונה בכוח על הכביש ע"י שוטרים שניסו בחוסר הצלחה לשבור את הרוח של מחאת קיסריה.
גיבור אחר של מלחמת יום הכיפורים, ד"ר איתמר ברנע, נפטר לפני כחודש, ימים ספורים אחרי ששישה חטופים נרצחו במנהרה. הוא נפטר משברון לב. את זה אומרים בני משפחתו וחבריו הטובים. אחד מהם כתב לי ביום ההלוויה: "אין לי ספק שששת הנרצחים השבוע קרעו את ליבו".
ברנע נפצע קשה ביום הכיפורים, נטש את מטוסו וישב בשבי הסורי ולאחר מכן היה הפסיכולוג הראשי של חיל האוויר, ראש מחלקת נפגעים בצה"ל שהיה מעורב באיתור נעדרים ובשנים האחרונות כיהן כפסיכולוג הראשי בנט"ל. בשנה האחרונה הוא הרבה לטפל בנפגעי הטבח והתקשה לקבל את הפקרתם של החטופות והחטופים. ליבו פשוט לא עמד בזה.
מאיר שני, "שני בוי", הטייס שישב בשבי הסורי ובסדרה סיפר שמה שהחזיק אותו שם זו הידיעה שהמדינה כולה עומדת מאחוריו, קבע אז שהוא לא פוסט-טראומטי. מה פתאום. בשנה האחרונה הוא מתרוצץ חסר מנוחה בין בתי קברות לבתי חולים, הולך לשבעה של אנשים שהוא לא הכיר, מסתובב בחבלי ארץ נטושים ושרופים שעד כה לא ביקר בהם מעולם.
"ב-73 נעשו על ידינו טעויות ששילמנו עליהן מחיר יקר, אבל לרגע לא איבדתי את אמוני בהנהגה. היום הנהגת המדינה נתונה בידי בעלי אינטרסים שפועלים אך ורק ממניעים אישיים וסקטוריאליים, וטובת העם אינה עומדת לנגד עיניהם. לכן אין לי אמון בהם"
גיל רגב, שהיה ראש אכ"א, שדיבר על אובדן הבושה ועל תרבות השקר, עד שאינך יודע מהו שקר ומה אמת, אמר לי השבוע שמבחינתו ההבדל בין שתי המלחמות מצטמצם לדבר אחד מרכזי: ההנהגה. "ב-73 נעשו על ידינו טעויות ששילמנו עליהן מחיר יקר, אבל לרגע לא איבדתי את אמוני בהנהגה", אמר. "היום הנהגת המדינה נתונה בידי בעלי אינטרסים שפועלים אך ורק ממניעים אישיים וסקטוריאליים, וטובת העם אינה עומדת לנגד עיניהם. לכן אין לי אמון בהם. אני מייחל לקיצה של הממשלה הזו בכל יום מחדש". השבוע הוא נסע לאזכרה הצנועה שהייתה בנחל עוז. "זה היה אחד הימים העצובים בחיי", אמר.
ואורי ערד, שישב בשבי המצרי, נהיה מאז המלחמה אקטיביסט. "החשיפה בסדרה הקלה על ההחלטה שלי למנף את החוויה האישית ולעזור בעניין החטופים", הוא אומר. בין היתר הוא כתב מכתב נוקב למפקדי חיל האוויר לשעבר: "אתם, ששלחתם אותי ואת חבריי למשימות שמהן חלק לא חזרו וחלק נפלו בשבי, יודעים טוב מכולם עד כמה הערך של פדיון שבויים הוא קריטי לשימורה של הסולידריות ולנכונות של לוחמי האוויר לסכן את עצמם. אתם אינכם משמיעים את קולכם בציבור כנגד הפקרה של החטופים?!"
בעקבות נאום שנשא מול ביתו של הרצוג, הזמין אותו הנשיא לשיחה אישית. "אדוני הנשיא", אמר לו, "ממשלת ישראל משקרת במצח נחושה כאילו שרק כוח צבאי יחזיר את החטופים ואתה שותק. ראש הממשלה מחבל פעם אחרי פעם בעסקה להשבת החטופים ואתה שותק. משפחות חטופים מאוימות ומותקפות, ואתה שותק. מפגינים למען החטופים נעצרים לשווא ואתה שותק. הפשיזם משתלט ואתה שותק. ישראל נחרבת, ואתה שותק".
איך מסיימים טור שעוסק בשתי מלחמות קשות כל כך? איך משווים בין שתי מלחמות שגרמו לכל כך הרבה מוות, ונכות, וכאב, וטראומות, ופוסט-טראומות?
אז איך מסיימים טור שעוסק בשתי מלחמות קשות כל כך? איך משווים בין שתי מלחמות שגרמו לכל כך הרבה מוות, ונכות, וכאב, וטראומות, ופוסט-טראומות?
אולי במילותיו של חלוץ, שהלקח שלו הוא שהמילים: 'לא יכול לקרות/להיות', אסור שינחו אותנו לעולם. "הכל יכול לקרות, ועלינו להיערך לגרוע ביותר ולוודא שאיננו מניחים ליד המקרה להוליך אותנו לאבדון".
ואולי פשוט במילותיו העצובות של מיכה שטרית: "העבר עוד לפנינו".
פורסם לראשונה: 00:00, 11.10.24
