אם הייתם שואלים כל גורם בכיר בצה"ל ב-30 ביולי, ערב חיסולו של רמטכ"ל חיזבאללה פואד שוכר, אם ערב יום הכיפורים ישראל תימצא במצב הזה מול ארגון הטרור ובכלל תהפוך את הקערה על פיה מול הציר השיעי, הוא היה אומר לכם שאתם הזויים. אבל סדרת אירועים שהצליחו בזה אחר זה, סיפקו למקבלי ההחלטות בצמרת צה"ל ובדרג המדיני את הביטחון לשנות את התוכנית המקורית שנבנתה למלחמה בלבנון מול חיזבאללה.
על פי התוכנית, המלחמה לא הייתה אמורה להיפתח באופן מדורג, אלא בהתקפה הכי חזקה, מעבר לתמרון, ולבסוף סגירה בהסכם. הפעם פעלה ישראל עם הרבה מאוד תחבולה ונכנסה למלחמה בצורה מדורגת וחכמה עם הרבה מודיעין ואש מדויקת.
השלב הראשון היה בלקיחת היוזמה בעצם חיסול שוכר. הציפייה הייתה לתגובה משמעותית מנגד, אך היא נבלמה עם מכת מנע ישראלית והגנה אווירית חזקה. מכאן התקבלה ההחלטה להיכנס למלחמה בלי להכריז על כך, ובעיקר בלי לגרום לצד השני להבין שאנחנו – וגם הוא – כבר עמוק בתוכה.
בדיון שהתקיים בפורום רחב אמר ראש אגף המבצעים האלוף עודד בסיוק – שאומנם ספג ביקורת על 7 באוקטובר, אך לזכותו ייאמר שמאז ניהג את המערכה – שגם ביום חיסולו של נסראללה, נסראללה עצמו לא הבין שאנחנו בשיאה של המלחמה ולא בעוד הידרדרות.
כבר בתקיפות ב-24 באוגוסט התחיל צה"ל לגרוע יכולות שיגור של חיזבאללה לא רק בקו שעד הליטני, הנמצא באחריות פיקוד הצפון, אלא גם צפונה משם בקו שבאחריות המטכ"ל. משלב זה, בלי להצהיר, תקף חיל האוויר מטרות שנאספו במשך שנים באגף המודיעין, של רקטות קצרות ובינוניות שאיימו עד קו חיפה, וכאלה היו לחיזבאללה באלפים רבים.
באופן שהפתיע רבים במטכ"ל, נסראללה "שמר על גבולות הגזרה" והמלחמה נותרה מתוחמת, בזמן הזה הוא איבד חלק גדול מיכולת האש שלו. מכאן נכנסה, על פי פרסומים זרים, ההזדמנות המבצעית שלא תוכננה מראש – להפעיל את תוכנית הביפרים ומכשירי הקשר שנועדה מראש למכת הפתיחה של המלחמה, אבל היא כמעט ונחשפה ולבסוף בוצעה בהצלחה רבה, בעבודה משותפת של הצבא והמוסד.
כאן כבר עבר צה"ל לשלב החיסול של ראש אגף המבצעים והרמטכ"ל בפועל איברהים עקיל, יחד עם צמרת רדואן שנערפה לחלוטין. מפקדי החטיבות נהרגו, אחרי שמפקדי האוגדות אבו-טאלב ואבו-נעמה חוסלו עוד בחודש יוני.
בדיון שהתקיים בפורום רחב אמר ראש אגף המבצעים, האלוף עודד בסיוק, שגם ביום חיסולו של נסראללה, נסראללה עצמו לא הבין שאנחנו בשיאה של המלחמה ולא בעוד הידרדרות
השלב הבא שאליו עבר צה"ל היה מתקפת המהלומות שתוכננו מראש נגד רקטות וטילים מדויקים. אלפי מטרות שהוכנו מראש הותקפו, וגם אז ההודעה של צה"ל לא הייתה על דחיקת כל האוכלוסייה, אלא רק מאותם בתים שבהם היו מחסני אמל"ח – כדי לייצר את התחושה שלא מדובר במלחמה כוללת.
ימים לאחר מכאן התרחבה ההחלטה בדרג המדיני לחסל את נסראללה. לצה"ל הייתה את היכולת, אבל לא את ההחלטה. החיסול שלו, יחד עם עלי כרכי, מפקד חזית הדרום של הארגון, היה דרמטי. נסראללה, בניגוד למנהיג חמאס יחיא סינוואר המתנהל כמבוקש, ניהל את המערכה בעצמו ולכן סילוקו היה משמעותי ביותר.
מכאן יצא צה"ל למבצע ששמו כאחד משיריו של אביב גפן ושכלל תחבולה עם הרבה מודיעין. במבצע זה הותקפו יעדים של חיזבאללה שבהם שהו מפקדים בדרגי הביניים של הארגון, כשצה"ל ידע מראש לאיזה מקום מסתור הם תכננו לברוח – ואז תקף אותם שם מהאוויר בבת אחת.
תוך כדי היו גם מבצעים נגד תשתיות הייצור של אמצעי הלחימה בביירות, ונגד טילי חוף ים ובמקביל סגר לא רשמי על מדינת לבנון בגבול עם סוריה על ידי תקיפות בסוריה ומניעת הגעת מטוסי תובלה מאיראן לביירות. לכל זאת התווסף התמרון הקרקעי שתכליתו לנקות את התשתיות שהכין חיזבאללה לכיבוש יישובי הצפון.
אבל כבר עכשיו אומרים בצבא שצריך למקסם את ההישג הצבאי בתוכנית מדינית כשידינו על העליונה, ולא לשחוק אותו בלחימה ללא תכלית. אין עוד הישג דרמטי שהצבא יכול להביא, ומנגד חיזבאללה תמיד יכול להתעשת ולשגר רקטות, ולגרור אותנו למלחמת התשה שאינה האינטרס הצה"לי. כרגע חיזבאללה לא יורה לעומק, אבל יש לו רקטות וטילים. הרבה פחות ממה שהוא חשב, אבל הרבה יותר מלחמאס. אמש, בתקיפה מחוץ לדאחייה בביירות, חוסל גם וופיק ספא, איש המשא ומתן המיוחד של נסראללה.
"ישראל", אומרים בצמרת צה"ל, "נמצאת בנקודה האסטרטגית הטובה ביותר מול חיזבאללה ובכלל מול הציר השיעי. גדענו לאיראן שתי זרועות, חמאס וחיזבאללה, וספק אם זו נקודה שמישהו האמין שנהיה בה. לא נותרו עוד הישגים משמעותיים. יש עוד מה לעשות, אבל זה מעט".
כפי שכתבנו כאן, גם בצמרת צה"ל סבורים ש"נכון להביא עכשיו הסכם טוב שכולל את הרחקת רדואן; אכיפה ישראלית; מניעת חימוש חיזבאללה; ובמידת הצורך גם פשיטות קרקעיות ישראליות מול תשתיות – אם יוקמו – בקו המגע; לצד הגעה להסכם חטופים בעזה. חיזבאללה אומנם עדיין קיים, אבל הוא ארגון אחר. גם אנחנו לא האמנו שנגיע להישג כזה וגם האיראנים בהלם מכך שאיבדו אותו".
ועדיין, אחרי שביעות הרצון הנוכחית, נכון להמתין לתקיפה הישראלית באיראן ובעיקר לתגובה האיראנית. חילופי המהלומות הללו עלולים להוביל להרחבת המלחמה האזורית, אבל גם הם לא יקטינו את ההישג מול חיזבאללה.
