בטקס הזיכרון הממלכתי ל-7 באוקטובר נשא ראש הממשלה נאום קצר, בו משך את תשומת ליבי משפט אחד. "נוסיף להילחם", אמר נתניהו, "וביחד ננצח… לא רק למעננו, אלא למען הדורות הבאים ולמען האנושות כולה".
במלחמת 7 באוקטובר, מצהיר כאן ראש ממשלת ישראל, המתנהלת כבר שנה ברצועת עזה ובלבנון, כי ישראל חותרת לנצח לא רק למען ביטחונה, אלא "למען האנושות כולה". זו הכרזה משיחית חריגה הן בהשוואה לנאומי נתניהו מלפני שנה והן בהשוואה למסמכים שבהם נקבעו מטרות המלחמה. גאולת האנושות כולה לא הוזכרה ביניהן.
איך מגיע ביבי מתפקיד ראש ממשלת ישראל שעדיין סובל מפופולריות ציבורית נמוכה יחסית, לתפקיד מגן האנושות? אפשר כמובן לבטל את דבריו כתעמולה לשמה ו/או כגאוותנות לשמה. כמקרה מובהק של היבריס, רגש ההתנשאות שבשלב מסוים פוגע בכל פוליטיקאי האוחז זמן רב מדי בהגה השלטון. אך אלו, לדעתי, הסברים לא מלאים. ההישגים האחרונים של צה"ל, מוסד ושב"כ השפיעו על האופן שבו רואה נתניהו את מקומה של ישראל על מפת העולם: כמבצר הרואי אחרון בקרב הבלימה מול האיסלאם הקנאי, המאיים להציף את העולם בגלי טרור עד שייכנע לו.
את ההתייחסות המשיחית האוניברסלית, הכלל אנושית, למלחמת חרבות ברזל נמצא גם בנאום של ביבי באו"ם ב-28 בספטמבר השנה. "האויבים שלנו", אמר שם נתניהו, "רוצים לא רק להשמיד אותנו - הם רוצים להשמיד את הציוויליזציה ולהחזיר את כולנו לעידן חשוך של רודנות וטרור. זהו ציר הרשע שאיראן יצרה. לטובת השלום והביטחון של העולם כולו, אסור לנו לאפשר לזה לקרות". ביבי מאמץ כאן את התיאוריה של התנגשות הציוויליזציות, או ליתר דיוק התנגשות בין ציוויליזציה לברבריות, המתחוללת והמוכרעת בסמטאות חאן-יונס ובכפרי דרום לבנון.
ביבי מאמץ את התיאוריה של התנגשות הציוויליזציות, או ליתר דיוק התנגשות בין ציוויליזציה לברבריות, המתחוללת והמוכרעת בסמטאות חאן-יונס ובכפרי דרום לבנון
בשבוע שעבר אף עלתה אצלו תפיסת ישראל כמגינה, באמצעות חיילי צה"ל, על כבוד המין האנושי וחירותו מפני שעבוד לאיסלאם קיצוני נוסח איראן לגבהים נוספים, כשהכריז ש"יש רק כוח אחד בעולם שנלחם באיראן: ישראל. אבל זו לא רק מלחמה שלנו, זו מלחמה של העולם החופשי". מתברר אפוא שישראל לבדה, בהנהגת בנימין נתניהו, מוכנה להסתכן ולשמש חוד החנית בקרב הגלובלי האולטימטיבי בין אור לחושך, בין דמוקרטיה לרודנות, בין חייתיות לאנושיות. זו להשקפתו החדשה של ביבי שליחותה המשיחית של ישראל, להבדיל מתפיסת המשיחיות של השרים סמוטריץ׳ ובן גביר המתייחסת לשליטה ישראלית בשטחים.
לאמונתו היוקדת של נתניהו יש בעיה קשה: היא לא מסתדרת עם המציאות הגיאו-פוליטית. בציר הרשע דגם 2024 בולטות רוסיה וסין ולאו דווקא איראן, קל וחומר לא חמאס וחיזבאללה. רוסיה תחת פוטין נתפסת כיום כסיכון הכי גדול ועוצמתי לדמוקרטיה המערבית. אלא שלא ישראל מדממת בקרב בלימה מולה. אוקראינה מדממת.
סבר פלוצקרצילום: יאיר שגיאאין לי גישה לתמלול השיחה האחרונה בין נשיא ארה"ב ביידן לראש הממשלה, ואף על פי כן אני משוכנע: ברגע שביבי החל לנאום באוזני ביידן על תפקידה של ישראל כמגן ארה"ב מפני ברבריות איסלאמית, אמר לו הנשיא: "אל תטיף לי מוסר ואל תתיימר להילחם למעני. אתה לא זלנסקי נשיא אוקראינה. אל תהפוך את המלחמות הצודקות של ארצך באויביה למלחמות הקרבה למען האנושות. זכור שאנחנו מספקים לישראל נשק ומטרייה אווירית כדי שתנצח - תנצח בשבילה, בשביל הבטחת קיומה של מדינת היהודים. התבלבלת, ביבי; אתה לא מגן עלינו, אנחנו מגינים עליך".
האם נתניהו יבין ויאמץ את המסר? אם לשפוט לפי נאומיו, מסופקני.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.10.24
