עם 40 קילוגרמים של ציוד מבצעי על גבה, כדור בקנה ואדרנלין בשמיים, סגן נ' צעדה לפני שבוע קילומטרים ארוכים ומפרכים בשטח טרשי ובחשכת הליל, בין הרי הגליל לפסגת הכפר העוין מארון א-ראס שבדרום לבנון.
לפנות בוקר היא הגיעה עם לוחמי סיירת גולני לפאתי הכפר השיעי, שאליו לא נכנס כוח צה"ל זה 18 שנים. משם היא נתנה הוראות מדויקות לכל כוחות הסיוע - מהקרקע ומהאוויר - באילו אמצעים עליהם להמטיר מטחי אש על הכפר כדי "לרכך את השטח" לקראת כניסת הלוחמים.
"כשהיינו בדרך ראינו שמאחור, בשטח ישראל, יש כמות חריגה ולא מובנת של יירוטים", סיפרה סגן נ' בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות". "היינו בלי הטלפונים אז לא ידענו שזו המתקפה האיראנית הגדולה. זה נראה לי בהתחלה כמו גשם של מטאורים, ואז הבנו שאלה המון שיגורים של כיפת ברזל. זה היה רגע מטורף ומוזר כאחד: לדעת מה לפנינו ולראות מה בגבנו".
סגן נ' היא אחת הלוחמות הבודדות שהשתתפו עד כה בפעולה הקרקעית של צה"ל בדרום לבנון. היא קצינת האש של סיירת גולני, ותפקידה קריטי להצלחת כל מבצע. סגן נ' מפעילה את מערך האש שמלווה את פעילות הלוחמים, כשהיא עצמה בקו ההתקפה הקדמי, בשטח האויב. מדובר באש מכל הסוגים - מטוסי ומסוקי קרב, ארטילריה מתותחים, חימושים מדויקים מהקרקע, רחפנים מתאבדים וכטמ"מים תוקפים.
בשבוע שעבר שהתה סגן נ' 24/7 עם הלוחמים בכפר העוין, כחלק מחפ"ק מפקד הסיירת, סא"ל דוד. לוחמי הסיירת רוחשים לה כבוד רב, אישי ומקצועי. "היא רק נשמעת עדינה, היא יכולה בקלות לקמט אותך", הזהיר אותי קצין קשוח מהסיירת לפני השיחה איתה.
את שירותה הצבאי החלה סגן נ' בקורס חובלים, שממנו נשרה אחרי שבעה חודשים. "נפלתי עם עוד כמה בנים שהיו איתי בקורס, ואז גיליתי שהציעו לי 3-2 אופציות ביחידות קרביות 'רגילות', תותחנים למשל, בעוד שלחיילים שעברו איתי את אותה הכשרה בדיוק הציעו 9-8 אפשרויות ביחידות מובחרות. החלטתי לעתור לבג"ץ בדרישה שיחייב את הצבא לפתוח את הסיירות גם ללוחמות. הצטרפתי בעצם לחיילות ומלש"ביות שכבר הגישו עתירה דומה", סיפרה.
המאבק של סגן נ' עדיין נמשך בבית המשפט העליון. צה"ל כבר הודיע כי ינסה לשלב לוחמות בחלק מהיחידות המובחרות, כמו 669 ויהל"ם, אך לפי שעה לא בכל הסיירות, גם בשל העומס והעיסוק במלחמה.
סגן נ' הגיעה לתותחנים, הצטיינה ויצאה לקצונה. בתום הקורס היא שימשה כמפקדת צוות וכקצינת אש בחטיבה 300, שחולשת על הגזרה המערבית בגבול לבנון, כך שאת נחת זרועה הרגישו בחיזבאללה עוד לפני המלחמה. בשלב הבא היא הגיעה לסיירת גולני, שם השתתפה במבצעים רגישים שהתבצעו בחודשים האחרונים תחת מעטה חשאיות כבד בשטח לבנון במטרה לאתר את מנהרות הלחימה ומאגרי האמל"ח האדירים של חיזבאללה.
לוחמי גולני בלבנון
(צילום: דובר צה"ל)
"כל מבנה חוטף חזק"
אחד מהמבצעים האלה, שהותר לפרסום רק בימים האחרונים, הסתבך: מטען חבלה רב עוצמה התפוצץ ושני חיילים נפצעו סמוך לפעילי חיזבאללה. האתגר היה קשה מאוד: כיצד לפנות את החיילים בלי לסכן את המחלצים ולחשוף את יתר הכוח. כאן נכנסה סגן נ' לתמונה: היא דאגה למסך את זירת התקרית בפצצות עשן ולדאוג לסיוע אווירי שיפגיז כל אויב שינסה להתקרב לפצועים ולמחלצים.
"זו הייתה עבודה מדהימה של חבריי ממכלול האש", היא פירגנה. "כשהלוחמים רואים את זה הם מקבלים ביטחון להתקדם, יודעים שיש מי שמגבה אותם ומחפה עליהם. למדנו מהאירוע של אגוז בתחילת הפעולה הקרקעית, שבו נהרגו לוחמים, שחייבים להיכנס לכל תא שטח חזק ואגרסיבי. אצלי זה תמיד היה כך, וזה גם כלל ברזל של מפקד סיירת גולני: כל מבנה חוטף חזק אש מהאוויר לפני שחיילים נכנסים לתוכו".
סגן נ' לא נלחמה בעזה עם הסיירת כי החלה בתפקידה הנוכחי בדיוק לאחר שהחטיבה יצאה מהרצועה ועלתה לפיקוד צפון. "קיבלתי גם את תפקיד הקשר והשו"ביסט של מפקד היחידה, שזה לסחוב את מערכת השליטה והבקרה, את מכשיר הקשר המוגבר, את הסוללות ואת הציוד שלי. מעטפת האש שהכנו לכפר עטפה את כולנו בביטחון גדול. הייתה הרבה עבודה באותו לילה ראשון בלבנון", שיחזרה.
"הורדנו אותם מהאוויר"
אחרי שכבשו לפנות בוקר את קו הבתים הראשון והתמקמו, לסגן נ' לא היה רגע לנוח. פעילי חיזבאללה שיגרו בבוקר טיל נ"ט שהרג שני לוחמים. "הפעלתי אש לחילוץ כדי להוציא את הנפגעים כמה שיותר מהר, ובבטחה", הסבירה. "בניגוד לעזה, שם טווחי הבטיחות צומצמו, הפעם החלטנו להקפיד באש הארטילרית על טווח פגיעה של 300-200 מטרים מהחיילים. לאחר חילוץ הנפגעים לא הפסקנו לטווח מחבלים של חיזבאללה, בעיקר כאלה שהגיעו מכפרים שכנים כדי לתגבר את מארון א-ראס. הסיירת חיסלה שם עשרות מחבלים, בין היתר עם כטב"ם ה'זיק' שהכוונתי לעבר תא שטח בכפר כי פעלו בו לוחמים שלנו. הם לא זיהו ששני מחבלים חמושים התקרבו אליהם והסתתרו בעץ, אבל תוך דקה או שתיים הורדנו אותם מהאוויר".
כיצד מסתדרת אישה אחת בין גברים רבים בשטח האויב? סגן נ' סיפרה שבכפר הלבנוני סידרו לה תא שירותים משלה ב"בית המג"ד". בשלב כלשהו השיער הארוך שלה החל להפריע לה, "אז ביקשתי מהחיילות שנותרו בארץ שבמשלוח האספקה הבא ישימו לי גומיות וסיכות לשיער, ואז סידרתי צמות וזה פחות הטריד אותי".
כמו כל הלוחמים, גם היא סבלה מ"שכפצת" - גירויים אדומים בעור שנגרמים מלבישה ממושכת של שכפ"ץ עם וסט לחימה. "עם זה פחות הסתדרתי בהתחלה", שיתפה. "הלוחמים מנגבים אחד לשני את הגב עם מגבונים כדי להפחית את הגירוי. אני הייתי צריכה פתרון עצמי, אז הכנתי מוט מיוחד שאליו מתחברים המגבונים ואני מייבשת איתו את הגב. בכל מקרה, לא הרגשתי שום אווירה של החפצה מצד החבר'ה של הסיירת. הם אנשים מדהימים".
כשיצאה מלבנון מיהרה סגן נ' למצוא טלפון נייד כדי להתקשר להוריה ולבשר להם שהיא בארץ, בטוחה. "הם היו באופוריה, הם גאים בי מאוד", סיפרה.
בימים אלה כבר מתכננת סגן נ' את הכניסה הבאה ללבנון, ויש מסר שלקצינה האמיצה חשוב להעביר: "פתיחת יחידות העילית הייתה מאוחרת מדי עבורי, אבל לא נעצור עד שלכולן תהיה אפשרות להתמיין לסיירות ולשרת כלוחמות מבלי שהמין בלבד יהווה סיבה לפסילה מראש. יש פוטנציאל אדיר שלא ממומש בצה"ל בנושא הזה. הסיירות מפספסות המון לוחמות מעולות".
