אמש, ביום הקדוש שגם אותו ניסו נציגי האל מטעם עצמם להפוך להזדמנות לגרוף הון פוליטי, תל-אביב הוכיחה שוב שהיא מגדלור. זה קרה במסעדת "האחים" ברחוב אבן גבירול, שלקרוא לה "מסעדה" בשנה הזו תהיה הטעיית הציבור. בימי חול אמנם מוגש בה אוכל, אך היא כבר מזמן לא רק מקום התכנסות של בליינים, אלא קהילה בונת תקווה ומחוללת שינוי.
היה זה המקום שבו בישלו לחיילים ולעקורים, המקום שבו התכנסו מאות אזרחים להפגין רעות וערבות הדדית בימים שאחרי האסון הנורא, בימים שבהם המדינה פשוט נעדרה. אזרחים פרטיים עם עסק פרטי שקמו בבוקר, החליטו שהם עם, התחילו ללכת, ואז הגבירו. ביום הכיפורים הזה הצטופפו יחד במקום אנשים מכל המגזרים - חילונים, אורתודוקסים, ירושלמים, תל-אביבים. טליתות לצד מכנסיים קצרים, נעלי לכה לצד כפכפי הוויאנס, כיפות סרוגות לצד גופיות ספגטי. מרחב אחד ובו בני ובנות אדם; שותפי ושותפות גורל שיודעים שלא הכסות משנה סדרי עולם, אלא המהות. שמוכנים לפגוש זה את זה מחדש, חסרי שבטים, יהודים.
כ-50 איש ואישה מהציונות הדתית המירו את בתי הכנסת שלהם בירושלים בחלל של האחים, שבו קיבלו מרחב תפילה משותף, מעורב, גברים לצד נשים, מאמינים אדוקים לצד כאלה שפונים לאלוהים רק כשהמטוס נקלע לכיס אוויר. היה זה מרחב מקודש לא רק בגלל התפילות אלא גם בזכות הזדמנות לשיח אמיתי בין בני אדם, בתקופה שבה הממשלה ושופרותיה מתעקשים כי יש יהודים יותר ויהודים פחות. שנהנים מהתזת רעל לתוך סדקי השבר ההולך ונפער. בזמן שארגון ראש יהודי ביקש לכפות על המרחב הציבורי בתל-אביב הפרדה, כאילו אין בתי כנסת בתל-אביב, כאילו העיר החילונית והליברלית אמורה להוכיח את נאורותה דרך ההסכמה לאפשר הדרה - הציבור זרם בהמוניו למקום שבו היהדות מאירת פנים. בין התפילות התקיימו מפגשים ושיחות על המקום שלנו בעת הזו, שבה השבר מאיים לכלותנו.
בסידור שחולק למתפללים ולמתפללות נחו יחד התפילות המסורתיות לצד, למשל, לאה גולדברג ונתן אלתרמן. רבי נחמן מברסלב לצד שלום חנוך
"ריפוי אמיתי של שסע חייב להתבסס על היכרות, כבוד וסקרנות אמיתית", נכתב בכניסה למקום; "מוזמנים ומוזמנות להשתתף בדיון, לשיר, להתפלל, לשתוק ולהיות ביחד בכל דרך שנעימה לכם. העיקר שניפגש באמצע, נשקם את האמון בינינו ויחד ניצור את התקווה כאן מחדש". בסידור שחולק למתפללים ולמתפללות נחו יחד התפילות המסורתיות לצד, למשל, לאה גולדברג ונתן אלתרמן. רבי נחמן מברסלב לצד שלום חנוך. מילים שלמרות השוני אינן מעקרות אלה את אלה, אלא מנכיחות מקורות עשירים, תרבות מגוונת, ערכים משותפים.
רתם איזקצילום: זהר שטריתהשבוע שאל אותי בני הבכור בן השש אם אני מאמינה באלוהים. עניתי לו שלפעמים, שאני שומרת לעצמי את הזכות להחליט בעצמי וגם לשנות את דעתי. על הקיר המרכזי בבית שלנו תלויה תמונה של אריק איינשטיין. צילום מרהיב של משה שי, שלכד אותו ברגע מודאג בדרבי. בן זוגי המכביסט מאמין בכדורגל יותר משהוא מאמין באלוהים.
אבל לכמה שעות אמש אני יכולה להישבע שאלוהים ישב באבן גבירול. במקום שבו אנשים ידעו לשבת יחד בשבר, ולהיות אחיות ואחים.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.10.24
