שלושה גדודים, "פודג'ים" בעגה הלבנונית, של כוחות רדואן המובחרים שלו, הכין חיזבאללה לפעולה מול יישובי הגליל המערבי. לכל גדוד סימונים טקטיים משלו, כדי למנוע דו"צים (ירי דו-צדדי) ביניהם. לכל אחד מהם צבע חוטים אחר, המסמן את הדרך ללוחמיו במאות מנהרות טבעיות – מרעולים מסומנים בסבך, נסתרים כאילו היו מנהרות תת-קרקעיות – כדי שכל לוחם שיעי ידע להגיע למחסנים של מחלקתו, ויחבור לפלוגה שלו במהירות בלי להתבלבל.
כתב ynet עם הכוחות בדרום לבנון
(צילום: יואב זיתון, דו"צ | עריכה: קורל קוט)
6 צפייה בגלריה
"סורקים פה כל מטר". לוחמי צה"ל מחפשים את המתחמים המבוצרים של חיזבאללה
(צילום: דובר צה"ל)
6 צפייה בגלריה
סכינים ונשקים, אמצעי ראיית לילה ומדים: ערכות הציוד של חיזבאללה נשמרו מתחת לאדמה
(צילום: יואב זיתון)
שם, מתחת לאדמה, במנהרות ההצטיידות, תוכנית "אשד הנחלים" של חיזבאללה: סכיני קומנדו ונשקים אישיים לפי תפקיד – מקלען, צלף, קלע, נהג, מפקד חוליה; מכשירי קשר, משקפות ואמצעי ראיית לילה שמורים מכל פגעי מזג האוויר; מדי לחימה חדישים תפורים לכל מחבל; נעלי בלנסטון מקוריות במידה אישית; חליפות סערה לחורף; מנות מזון חירום; מנות דם וערכת עזרה ראשונה מתקדמת. כל אלה ועוד מוטמנים בתוך שטחים סבוכים מבוצרים (שס"מ) שפרס חיזבאללה בשנים האחרונות ממש על קו הגבול, בנקודות שצופות על שכונות נהריה, על רבי הקומות בקריות, על בתי הקרקע של שלומי ועל שאר הקיבוצים והמושבים שנשלטים מכאן בתצפית ובאש.
"אשד הנחלים" היא תוכנית לוגיסטית משנת 2007 שנבנתה לטובת חיילי המילואים של צה"ל, שבקיץ 2006, במלחמת לבנון השנייה, נלחמו עם ציוד חסר ולקוי. חיזבאללה ראה והעתיק: ציוד הלחימה בימ"חי צה"ל לכל לוחם שיוקפץ לדרום לבנון, אישי, חדיש ומסומן – כך גם לפעילי רדואן על הגבול.
ככל שצה"ל מעמיק את פעולתו הקרקעית בכפרים הנושקים לגבול, כך נחשף עומק המחדל: כיצד מפקדי צה"ל ובכירי המדינה, בהם ראש הממשלה ושרי הביטחון, אפשרו למה שהיה עדיין עשבים בתחילת העשור הקודם, לצמוח לג'ונגל מטורף וענק שכזה, רצחני פי 20 באיכותו ובכמותו מזה שראינו בנגב המערבי בטבח 7 באוקטובר.
אחרי עמדות ההזנקה שנתגלו בכפרים השיעיים שבהם פעל צה"ל מול הגבול, השס"מים שחיזבאללה פרס בין הכפרים והעיירות הם לוע הארי. בעבר הם נקראו "שמורות טבע", וחיזבאללה נעזר בהם בעיקר להגנה מהתמרון הצה"לי ב-2006, ועוד קודם לכן מול הכוחות שפעלו ברצועת הביטחון שממנה נסוג צה"ל בשנת 2000. "במלחמת לבנון השנייה צה"ל לא העז להיכנס למקומות האלה", מסביר אלוף-משנה יואב שניידר, מפקד חטיבת אגרוף הברזל (205).
תיעוד ממנהרת ההצטיידות בדרום לבנון - מאות מטרים מהגבול
(צילום: דובר צה"ל)
את שניידר פגשתי בנובמבר 2019 מול העיר עזה. הוא היה אז מפקד גדוד 82 של חטיבה 7 בשריון, ואז הודה בפני שלוחמיו מוגבלים בירי על פעילי חמאס: "אם היינו פועלים לפי הוראות הפתיחה באש, היו לנו כאן 20-10 פעילי חמאס הרוגים בכל יום, אבל אנו פועלים לפי מדיניות", אמר בגילוי לב ועורר זעם. גם היום הוא לא שוכח את התסכול שלו ושל לוחמיו מאז, שירו על עמדות חמאס ריקות, אחרי שווידאו שהמחבלים שבהם עזבו לבקשת צה"ל. נגד חיזבאללה המדיניות הייתה רופסת בהרבה.
אל"ם שניידר שומר עכשיו על דיפלומטיות ואומר שהדרג המדיני יצטרך להשלים את המלאכה הצבאית, אך חלק מפקודיו – אנשי מילואים שמשוחררים יותר מרסן הפוליטיקלי-קורקט של הסדירים ומשרתי הקבע – אומרים מפורשות: "זה יהיה אסון אם נחזור למדיניות ההכלה אחרי שנצא מפה בעוד כמה שבועות, וחיזבאללה יחזור באין מפריע להקים מחדש את תשתיות הפלישה שלו. בכייה לדורות. אנחנו עושים את שלנו, הדרג המדיני חייב לעשות את שלו, גם במדיניות שתיקבע פה בשנים הבאות".
עדיין חוששים מחדירה
סגן-אלוף (במיל') בנימין טרופר (אחד מתשעת אחיו של ח"כ חילי טרופר), הוא מפקד גדוד בחטיבה של שניידר. "אנחנו סורקים פה כל מטר", הוא אומר, "צועדים בתוך הסבך ופתאום חשים משהו בין העלים ומגלים שזו עוד מנהרת הצטיידות שהוכנה לרדואן, עם מטענים ייעודיים וגדולים לפיצוץ חומת הגבול, קיטבגים מלאים ציוד ומה לא. אנחנו מנקים הכול. לזה התאמנו מאז 2006. המשימה שמוטלת עלינו היא שתושבי הצפון יחזרו הביתה בביטחון אמיתי ולא רק ב'תחושת ביטחון', ועוד לא סיימנו אותה.
"אנחנו פה מראש השנה, היינו ביום כיפור ונישאר גם בסוכות ובשמחת תורה, לכל המוקדם", הוסיף סא"ל במיל' טרופר. "אנחנו פה רועשים ולא כיחידה מיוחדת, במסות של יוצאי גולני ומי שנשאר פה מחיזבאללה חושש לצאת מולנו. כבוגר לבנון השנייה אני זוכר שלא העזנו להיכנס לשטחים הללו. אפילו המטענים כאן עטופים כדי להיות מוגנים מתנאי החורף".
6 צפייה בגלריה
חיזבאללה הכין מטענים גדולים שנועדו לפוצץ את חומת הגבול לפני החדירה לישראל
(צילום: יואב זיתון)
תת-אלוף יפתח נורקין, מפקד אוגדה 146, פועל כאן בשני כובעים: אומנם עיקר החטיבות שלו כבר נמצאות בתמרון מעבר לגבול, אך חלק מכוחותיו עדיין מגינים על הגליל המערבי. גם הוא מסתכל היום על הדברים בפרספקטיבה אחרת. לפני כמה שנים גם הוא שימש מג"ד בגזרת מטולה, בזמן שחיזבאללה בכפר כילא הסמוך, הכין את אמצעי הלחימה שלו לקראת טבח באנשי המושבה.
"נלמד ונתחקר מה ראינו ומה לא ראינו פה לאורך השנים", אומר תא"ל נורקין. "מה שחשוב כרגע זה לעמוד במשימה. לגלות את ההיקף והפריסה היה מאוד משמעותי. הופתענו מזה שהאמל"ח כבר היה ממוקם בנקודות הקצה. הציוד היה מוכן כבר מקדימה ולא הערכנו שרוב הציוד הזה יהיה כל כך מקדימה, אלא יותר מאחור".
חלק מהמג"דים והמח"טים הגזרתיים מאותן שנים, שכעת הם אלו שחושפים בעצמם את המחדל, מתקשים להאמין שנשלחו להגן על אזרחים, כשמולם תפחה יכולת רצחנית ועוצמתית שכזו, ברמה מדינתית.
למרות שעיקר כוחותיו מופנים לשטח הלבנוני, כוחות ההגנה של אוגדה 146 עדיין ערוכים לתרחישי הסתננות לגליל: רדואן אימנו בגזרה המערבית מאות מחבלים פלסטינים, חלקם מזוהי חמאס, והם עתידים להישלח, אם יזהו הזדמנות טובה, לחדור לגליל או לפחות לאזור הגבול לטובת פיגוע קרקעי שעד כה חיזבאללה לא הצליח להוציא. קצינים בכירים ומנוסים בפיקוד הצפון מזהירים כעת בדיוק מהתרחיש הזה, דווקא כשצה"ל כאן בהתקפה, הכוחות בטוחים בעצמם, חיל האוויר מטיל פצצות על כל מה שזז ושאננות עלולה להתפתח משבוע לשבוע.
מתחת לאף של יוניפי"ל
בשטח שנמצא בשליטה ריבונית לבנונית, שממנו ניתן לצפות בקלות על ערי הגליל המערבי ואף על מגדלי אוניברסיטת חיפה שבאופק, דלת ברזל מרובעת בין השיחים פותחת בור תת-קרקעי בעומק של עשרה מטרים. הבור מחובר במנהרה לחדרי שהייה סמוכים, ובהם ימ"חי רדואן. 80 מטרים מפה, פילבוקס צה"לי ועמדת יוניפי"ל. משניהם חייבים לראות, או לפחות לשמוע, את ההתרחשויות הללו בשיחים, החפירות וההצטיידות.
אין כאן תוואי תת-קרקעי שמגיע לכפרים הלבנוניים, כך שאת כל הציוד הצבאי, בארגזים כבדים של נשק ותחמושת, חייבים להביא מעל הקרקע. זה אומנם נעשה בתוך סבך עבות, אך עדיין זה דבר שקשה להסתיר, בטח כשהוא מתרחש לאורך שנים, וכשעל צמרות העצים נתלים מטעני חבלה מוסווים שממתינים ללוחמי צה"ל אם יעזו להיכנס הנה.
"זו לא תשתית ארעית, אלא עמדות צבאיות עם מחילות ותעלות ומנהרות בסבך כמו בווייטנאם, שנבנו מתחת לאף של יוניפי"ל", אומרים פה הקצינים, "כל הנשקים פה תקניים, ומיוצרים ברמה הגבוהה ביותר, מתוצרת איראן ורוסיה".
"אנחנו מכבדים את יוניפי"ל ובאירועים האחרונים פה לא הייתה כוונת מכוון לפגוע בהם, ואנו מתחקרים את האירועים האלה", אומר תא"ל נורקין. "אבל זו סביבת לחימה מורכבת, ובהתקפה למרחב שכזה עם אויב באזור שבינינו, לפעמים טעויות קורות".
אל"ם דביר דיאמונד, מפקד חטיבת כרמלי שפועלת בשטח, נכנס לתפקידו אפילו ללא חפיפה, והוטל מיד למערכה. משקפי מגן כהים מסתירים את העין שאיבד בקרב בעזה במבצע צוק איתן. בתפקידו הקודם, כמפקד יחידת דובדבן, הוא נהנה להישאר בצללים וגם עכשיו הוא מעדיף להשאיר את הדיבור ללוחמי חטיבתו. כמפקד דובדבן הוא לחם בשעות הראשונות של הטבח בקיבוץ כפר עזה ואיבד לוחמים, כשבמקביל יחידתו המשיכה להצטיין גם ביהודה ושומרון ובתמרון בחאן יונס.
חברו, אל"ם שניידר, מבטיח: "נממש כל דרך פעולה כדי שחיזבאללה לא יחזור הנה. אנחנו מבינים היום שההתפכחות הכוללת שעברנו היא כזו שלא נוכל לחזור אחורה למציאות שבה היינו. חיזבאללה היום מוכה וחבול עם מפקדים שחוסלו וזה יצר כאוס בארגון. חיזבאללה עכשיו לא רוצה להתעסק איתנו ומוותר על התשתיות שלו פה כדי להציל את עצמו".
קצין מילואים בדרגת רב-סרן, לוקח מסור חשמלי ומנסר חלק מהסבך. זו אומנם טיפה בים, אבל בצה"ל מבטיחים חישוף גדול ומשמעותי יותר בהמשך, לגדיעת ג'ונגל הטרור של חיזבאללה.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.10.24
