כשנה לאחר פרוץ המלחמה שטרם זכתה לשם רשמי ושלא ברור מתי ואיך תסתיים, מתפרסמים פרטים המאירים באופן ברור יותר את מניעי חמאס ותוכניות הארגון, ולצידם גם מומחש איך התפתחה בישראל הקונספציה שהביאה למחדל 7 באוקטובר. הדבר מתאפשר בעקבות פרסום ב"ניו יורק טיימס" שלשום, לגבי מסמכים שנטען כי נתפסו בידי צה"ל באחד האתרים שבהם שהה יחיא סינוואר, ובהם מפורט תהליך קבלת ההחלטות של הנהגת חמאס בשנה שקדמה למלחמה.
מהמסמכים עולה שחמאס תכנן במקור את המתקפה לסתיו 2022, אבל החליט לדחות אותה כדי לנסות לגייס את איראן וחיזבאללה למהלך רב-זירתי מתואם, תוך בקשת סיוע כספי לצורך מימון המתקפה. במסגרת המגעים בין הצדדים בשנים 2023-2022 טען חמאס שהמשבר הפנימי המחריף בישראל מזמן הזדמנות אסטרטגית נדירה למוטט אותה. איראן מצידה תמכה ברעיון, אך הבהירה שנחוץ לה ולחיזבאללה זמן להיערך. סינוואר החליט לבסוף לפעול עצמאית, מחשש שבישראל יפותח מערך הגנ"א מבוסס לייזר שיקשה על קידום מתקפה ארטילרית מוצלחת בעתיד.
שלוש נקודות שלא היו ידועות או ברורות דיין
כלל המידע מחדד שלוש נקודות שלא היו ידועות או ברורות דיין. ראשית, בנוגע לרקע למערכה. סינוואר שקד על הרעיון שכינה "הפרויקט הגדול" במשך כעשור והוא מהווה משימת חייו שחייבת הייתה להתממש. בניגוד לדעות שנשמעו בישראל ולפיהן המהלך נועד לממש יעדים מתחום הריאל-פוליטיק, ובראשם סיכול הנורמליזציה עם סעודיה, מעידים המסמכים האחרונים שהוא תכנן במקור לממש את המתקפה בתקופה שבה הנושא לא נידון, וכן לפני סערת הרפורמה המשפטית. סינוואר לא חתר לחלץ הישגים פוליטיים או אסטרטגיים, קל וחומר להגיע לסטטוס-קוו או לשלום כפי שעשה סאדאת ב-1973. הוא הונע מכוח חזון אידיאולוגי קיצוני שתכליתו הכחדת ישראל.
תובנה שנייה נוגעת לדיוקנו של האויב שעימו מתמודדת ישראל במלחמה הנוכחית. בניגוד לדימוי הרווח בדבר מחנה התנגדות מלוכד הפועל כתמנון רב-זרועות שראשו בטהרן, מתגלית תמונה רוויה צללים, ובראשם פערי תיאום בנוגע לפרוץ המלחמה. אותם פערים גרמו לחיזבאללה להצטרף באיחור (ב-8 באוקטובר) למתקפה על ישראל, ובדיעבד הצילו את ישראל שאם הייתה מותקפת מכלל החזיתות ב-7 באוקטובר, הייתה נקלעת למצוקה אסטרטגית חריפה. אין ספק שמחנה ההתנגדות בהנהגת טהרן מגובש הרבה יותר מאשר בעבר, אולם יש עדיין פערים לא מבוטלים בין חברותיו, ולאחר המהלומות האחרונות שספג חיזבאללה, גם עורערה אחת מרגליו המרכזיות.
המדיניות שבה נוקטת ישראל בעזה זה כשנה מרחיקה את האפשרות לממש הכרעה של חמאס או לשחרר את החטופים - שני יעדים מרכזיים במלחמה שגם לאחר שנה אינם בהישג יד
בהקשר דומה, מצוין במסמכים שסינוואר עדכן את הנהגת חמאס בחו"ל – בהנהגת איסמעיל הנייה – בנוגע למתקפה. הדבר מערער את הטענות – בין היתר מצד מי שמגוננים על אותה ההנהגה, ובראשם קטאר המארחת אותה – שלפיהן מדובר ב"מנהיגים פוליטיים" שלא היו מיודעים למהלך האלים, תוך הצגה של הנייה כמי שהיה ראש "האגף המתון" בארגון. נראה שגם הנייה, כמו איראן וחיזבאללה, עודכן באופן כללי לגבי תוכנית המתקפה, שאותה קיבל בברכה, אבל ייתכן שלא לגבי עיתויה המדויק.
תובנה נוספת נוגעת ליעילות מאמץ ההונאה שקידם חמאס נגד ישראל בשנים שלפני 7 באוקטובר. סינוואר זיהה נכונה את ההערכה שרווחה בישראל שלפיה חמאס מורתע וממוקד בסוגיות אזרחיות, והארגון החליט להעצים את הדימוי הכוזב בתודעה הישראלית לצורך שיטוי והרדמה: הוא הבליט לכאורה את החשיבות שייחס למחוות האזרחיות, למשל יציאת 17 אלף פועלים לעבודה בישראל, והקפיד שלא להיקלע לסבבי ההסלמה שניטשו בין ישראל לג'יהאד האיסלאמי. בישראל מנגד, רבים ראו באי-מעורבות חמאס באותם עימותים הישג אסטרטגי, בלי להבין שמדובר בהונאה.
מיכאל מילשטייןשנה אחרי, העבר מתבהר בהדרגה, אבל העתיד הופך מעורפל יותר, וחמור מכך – לא ניכר לימוד מעמיק של לקחי מחדל 7 באוקטובר והטמעתם במדיניות ההווה כדי שלא תתפתחנה קונספציות חדשות. בישראל ממשיכים לדבוק בסיסמת "הניצחון המוחלט" ובאמונה כי עוד ועוד כוח, לרבות המבצע הרחב שבו הוחל בצפון הרצועה, יביאו לבסוף להרמת דגל לבן מצד הארגון ואף לוויתורים בנושא החטופים. כל זאת, מבלי להפנים שאויב אידיאולוגי קנאי מעין זה מעדיף למות ולא להיכנע או לוותר. המדיניות שבה נוקטת ישראל בעזה זה כשנה מרחיקה את האפשרות לממש הכרעה של חמאס או לשחרר את החטופים - שני יעדים מרכזיים במלחמה שגם לאחר שנה אינם בהישג יד.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
פורסם לראשונה: 00:00, 14.10.24
