בצל המערכה בלבנון וההיערכות להסלמה עם איראן חמקה מהומת האלוהים שהתחוללה לפני כשבוע בעולם המוסלמי, ובפרט השיעי, בעקבות כתבה בערוץ 14 שעסקה בראשי "מחנה ההתנגדות". בגרפיקה שליוותה את הכתבה הופיעו דמויות כשעל ראשיהן "צלב מטרה", ובהן יחיא סינוואר, אסמעיל קאאני, מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה, נעים קאסם, סגן מזכ"ל חיזבאללה, וכן האייתוללה עלי סיסתאני בן ה-94, הדמות ההלכתית הבכירה ביותר בעולם השיעי, שחי בעיראק, מקיים קשרים עם האמריקאים ובכלל נחשב יריב למשטר בטהרן בגלל תמיכתו בהפרדת הדת מהמדינה. ראש ממשלת עיראק, מוחמד שיאע א-סודאני, טען שישראל פוגעת ברגשות המוסלמים בכל העולם, ושגרירות ארה"ב בבגדד הכריזה שסיסתאני הוא מנהיג דתי שזוכה לכבוד בקהילה הבינלאומית ותורם ליציבות האזורית.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
התקרית מציפה את הזירה השביעית שעימה מתמודדת ישראל מאז 7 באוקטובר, ובמידה רבה נדחקה לשוליים. היא לא סוערת כמו לבנון, עזה ואיו"ש, מאיימת כמו האיראנית, ותיקה ומוכרת כמו סוריה, או בעלת השפעה רחבה כמו תימן, שממנה החות'ים משבשים את נתיבי הסחר העולמיים.
אבל האיומים מכיוון עיראק מתעצמים בהדרגה. הראשי בהם הוא שיגורי כטב"מים וטילים. מאז נובמבר 23' בוצעו מאות שיגורים שהבולטים בהם היו כטב"ם שגרם להרג שני חיילי צה"ל ברמת הגולן ב-3 באוקטובר, פגיעה בבסיס צה"ל באילת ב-1 באפריל, והשתתפות במתקפה האיראנית הרחבה בלילה שבין 13 ל-14 באפריל.
לצד השיגורים יש עוד שני איומים: קידום פעילות צבאית בירדן והברחות נשק דרכה לגדה, תוך ערעור יציבות הממלכה (באפריל האחרון הכריזו המיליציות השיעיות שיעניקו נשק ל-12 אלף ירדנים שלטענתם מבקשים להילחם נגד ישראל); והכרזות על כוונה לשגר כוחות לסוריה וללבנון כדי להילחם בצה"ל (בספטמבר הכריז ארגון "גדודי חיזבאללה", שגם אחראי על חטיפת אליזבט צורקוב במארס 23', על נכונות לשלוח כ-6,000 לוחמים ללבנון).
1 צפייה בגלריה
חברי "ההתנגדות האיסלאמית בעיראק". האיראנים שיכפלו בשכנתם ממערב את מודל חיזבאללה
(צילום: Alaa Al-Marjani, Reuters)
"בעיראק פועלות עשרות מיליציות שיעיות. החזקות שבהן נאמנות לאיראן ומאורגנות בגוף חדש שהוקם עם תחילת המלחמה בשם 'ההתנגדות האיסלאמית בעיראק', והן שמייצרות את עיקר האיום על ישראל. לצידן, פועלות מיליציות שזיקתן לטהרן רופפת יותר או שאף מצויות במתח איתה", מסביר ד"ר רונן זיידל, מומחה לעיראק ממרכז משה דיין באוניברסיטת תל-אביב. "המיליציות הנאמנות לאיראנים, כמו המורדים החות'ים, הן שחקן שמעדיף לפעול מהספסל: הן תורמות חלק מוגבל במאמץ של 'מחנה ההתנגדות', עסוקות במאבקים פנימיים במדינות שבהן הן פועלות, ועד כה גם נפגעות פחות".
החוקר והעיתונאי העיראקי ראא'ד אל-חאמד מנסה לצייר תמונה מאוזנת לגבי היכולות והכוונות של המיליציות בעיראק: "הן ממוקדות בהכרזות או בפעולות צבאיות שלא גורמות לישראל נזק משמעותי. זה חודשים רבים ראשי המיליציות מכריזים על כוונה לגיוס המוני אנשים שישוגרו ללבנון, וחלק אף טענו ש-100 אלף לוחמים בדרכם לסייע לחיזבאללה, אבל דבר מזה לא התממש".
למעשה, זה עשרות שנים מציבה עיראק איום על ישראל. עד הפלת משטר סדאם חוסיין (2003) מדובר היה בכוחות משלוח עיראקיים שהשתתפו במלחמות השונות (48', 67', 73'), במאמץ לפיתוח נשק לא קונבנציונלי שסוכל ברובו עם השמדת הכור הגרעיני אוסיראק (81'), או בשיגור טילים לעבר ישראל במלחמת המפרץ הראשונה (91').
האיום כיום שונה. הוא אינו נובע מהממשל אלא מהכוחות שפועלים בתוך המדינה בתמיכת איראן. עיראק, ש-65-70 אחוז מאוכלוסייתה הם שיעים ומאז הפלת סדאם סובלת מחוסר יציבות כרוני, נתפסת בטהרן כנכס אסטרטגי. האיראנים שיכפלו את מודל חיזבאללה והפכו את עיראק למעין מדינת חסות. היא משמשת כיום רכיב מרכזי ב"סהר השיעי" שיצרה איראן, ובמיוחד ב"טבעת האש" שהוקמה לאורך השנים סביב ישראל ומופעלת במלוא הכוח במלחמה הנוכחית. "עיראק נחשבת בעל כורחה חברה במחנה ההתנגדות. 'נציגיה' הם הפלגים הפועלים בשטח המדינה ולא ממשלתה", מתאר בייאוש הפרשן העיראקי סרמד אל-בייאתי את מצבה המורכב של עיראק.
עד המלחמה התמקדו המיליציות השיעיות במאבק נגד דאעש והכוחות האמריקאיים בעיראק ובסוריה (כ-2,500 איש). בתחילת העימות ניסו המיליציות לרקוד על שתי החתונות, כלומר לפעול נגד ישראל ונגד הכוחות האמריקאיים גם יחד, מהלך שבשיאו ביצעו מתקפה על בסיס אמריקאי בירדן, שבה נהרגו שלושה חיילים. ארה"ב הגיבה בחריפות והרגה בפברואר את וויסאם (אבו-באקר) א-סאעדי, מראשי "גדודי חיזבאללה", מהלומה שבעקבותיה הכריזו – בלחץ איראני – על השהיית הפעילות נגד האמריקאים ועל התמקדות בישראל.
עד כה נהגה ישראל בזהירות רבה בכל הנוגע לעיראק. מעבר לאתגרי המרחק והשטח הגדולים קיים חשש שפעולה ישראלית תגרור פגיעה של המיליציות בכוחות האמריקאיים בעיראק. כתוצאה מכך, ישראל נוקטת פעולות כירורגיות, שדומות להן קודמו גם לפני 7 באוקטובר, כמו נגד השיירות שמעבירות נשק בגבול סוריה-עיראק, או הבכירים במיליציות השיעיות שנמצאו מחוץ לעיראק, דוגמת אבו-חיידר אל-ח'פאג'י, מראשי "גדודי חיזבאללה", שחוסל בדמשק לפני כחודש. "יש לנו ברית אסטרטגית עם האמריקאים, ואנחנו בטוחים שהם ילחצו על ישראל להימנע מפגיעה בתשתיות. אבל צריך לזכור שישראל לא צפויה", מסביר הפרשן העיראקי מושאג'ע תמימי.
הפרשן העיראקי מושאג'ע תמימי: "יש לנו ברית אסטרטגית עם האמריקאים, ואנחנו בטוחים שהם ילחצו על ישראל להימנע מפגיעה בתשתיות. אבל צריך לזכור שישראל לא צפויה"
כמו בלבנון, גם בעיראק מרובת המתחים, הכנסת הראש לקלחת המלחמה מעוררת עצבנות פנימית. ראש הממשלה א-סודאני, דחק באחרונה במיליציות השיעיות שלא לערב את המדינה במלחמה שתסב נזק כבד לכלכלתה הרעועה. "פגיעה ישראלית בעיראק היא תרחיש ודאי, אבל אני מקווה שממדיה יהיו מוגבלים", מסביר ד"ר אחסאן א-שמרי מאוניברסיטת בגדד. "כל מי שעוקב אחר השיח בישראל, בפרט לאחר הרג שני חיילי צה"ל ברמת הגולן, מבין שעיראק על הכוונת. אבל היא לא מסוגלת להתמודד עם מתקפה ישראלית".
ישראל השקועה עד צוואר במלחמות התשה בלבנון ובעזה, נערכת לעימות רחב עם איראן, פועלת בסוריה ובתימן, וחוששת כל העת מהתפרצות באיו"ש – נדרשת למדיניות מושכלת בנוגע לעיראק. ההצלחות הצבאיות המרשימות שהושגו בחודש האחרון עלולות לפתח תיאבון אסטרטגי לא סביר, כמו שכבר בא לידי ביטוי בהכרזות על כוונות לעצב מחדש את המזה"ת ולערער את המשטר בטהרן. מעבר לצורך להתמקד במיליציות השיעיות ולא לפגוע במדינה העיראקית – עיקרון שטוב שיושם במלחמה בלבנון, בניגוד להמלצות שעלולות היו לגרום לתסבוכת בינ"ל ולהגבלת מרחב התמרון הישראלי – הכרחי לקיים תיאום הדוק עם ארה"ב ובעלות ברית בעולם הערבי. לנגד עיני מקבלי ההחלטות חייב להתנוסס כל העת יעד-העל: האיום האיראני, שמחייב ריסון או סגירה של זירות אחרות המקשות על ריכוז מאמץ וגיוס תמיכה בינ"ל.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
