"שעת השין נקבעה לעשר בערב. בשין מינוס שעה התחילו ריכוך אווירי וארטילרי וירי טנקים לעבר הכפר. לא היה חסר כלום מבחינתי. קיבלתי בדיוק את מעטפת האש שביקשתי. אבל אז, ממש שנייה לפני השין, לפני שאנחנו חוצים את הגבול, פתאום הודעה בקשר שבגזרת גדוד אחר שלי יש התרעה לחדירה. נתתי הוראה לחדול הכול. לא רציתי להיכנס פנימה עם אפשרות למהומה מאחור. אחרי זמן קצר התברר שזה כלום ויכולנו להיכנס לתוך לבנון".
את הדברים האלה אמר לי אל"ם יניב מלכה, מח"ט חטיבת המילואים של הנח"ל, חטיבה 228, שסיים אתמול בבוקר מבצע של החטיבה בתוך לבנון. היעד: כיבוש כפר וסביבתו בנפת מרג' עיון, על רכס מעל קיבוץ יפתח ומול יישובים ישראליים נוספים. "הייתה התרגשות של ממש על זה שאחרי שנה של הגנה, שלא משנה כמה היא התקפית – היא עדיין לא פותרת את הבעיה, אנחנו סוף-סוף ממלאים את הייעוד שלנו", הוא אמר.
הגרי במנהרה שאותרה בדרום לבנון
(צילום: דובר צה"ל)
9 צפייה בגלריה
הכפר שבו פעלה חטיבה 228 בדרום לבנון. "אסור שהחוויה שעברנו כאן תלך איתנו לקרב הבא"
(צילום: דובר צה"ל)
חלק מאסטרטגיית הלחימה של צה"ל בלבנון מבוססת כיום, בינתיים לפחות, על כניסה וכיבוש שטח. שאלתי את מלכה עד כמה הוא בטוח שזו תישאר האסטרטגיה לאורך זמן. הוא לא מבין למה אני שואל. הסברתי לו שזו השאלה שאולי הכי מטרידה את אזרחי המדינה בהקשר של הצפון - שפעילות שתוכננה לזמן קצר תהפוך לפלישה של חודשים ארוכים. שמה שתוכנן להיות מבצע להשמדת תשתיות חיזבאללה ברצועה צרה מאוד יהפוך לכיבוש זוחל ולמלחמה ארוכת ימים וכבדת דמים.
"באמת? זה מה שהציבור חושש ממנו?", תהה מלכה, שכנראה עוסק כל הזמן בענייני הצבא ופחות עוקב אחר אמצעי התקשורת. הוא התפלא ממש. חידדתי את הנקודה: כמוך הרגישו גם המח"טים של צה"ל שנכנסו ללבנון ביוני 1982 כדי להסיר את האיום מעל תושבי הצפון, וגם אלה שנכנסו ביולי 2006 מאותה סיבה. אמרו להם שהם הולכים למבצע מוגבל כדי לוודא שיבוא שקט, והמבצע המוגבל הפך למלחמה. אז ברור שיש חשש מתסריט דומה.
מלכה אמר שהוא וחייליו הרגישו שהם ברגע היסטורי, אבל ממש אין תחושה שצה"ל לא למד מההיסטוריה. "אני חושב שאנחנו בסיטואציה הרבה יותר בוגרת כיום, עם שאיפות ריאליות והתאמה מוחלטת בין המשימות ליכולות ולפקודות שהמפקדים כאן קיבלו", הוא הסביר.
9 צפייה בגלריה
אמצעי הלחימה שהתגלו בכפר. מאורגנים בסדר מופתי - מוכנים לפלישה לישראל
(צילום: דובר צה"ל)
"אף אחד לא רוצה לכבוש את לבנון, ולא תמצא אצלי אף מג"ד שלא יודע בדיוק מה המשימה שלו לעומק מספר קילומטרים מהגבול פנימה, ואיך הוא מבצע אותה", אמר. "אני חושב שצריך להכריע את חיזבאללה ולהשמיד את היכולות שלו ואת ההיערכות שלו ברצועת היישובים לאורך הגבול, שנועדה להוציא פלישה רחבה לתוך שטח ישראל. זאת המשימה, וכל רגע שהיינו בכפר, כל בית שאליו נכנסנו, כל מחסן נשק שמצאנו בחדר שחולק קיר עם חדר ילדים צבוע ורוד – היו הוכחה לכמה זה נדרש".
"הגנה התקפית"
שנה שלמה ישבה חטיבת 228 בהגנה על קו הגבול. "הגנה התקפית" כינו זאת בפיקוד, אולי כדי לפייס את החיילים שהרגישו - ובמקרה של המילואימניקים גם לא חששו להביע את זה בקול רם - תסכול עצום. תחושה שהם בעצם בקרב, אבל נאלצים לפעול מאוד בריסון בגלל החשש מהתלקחות כוללת.
ארבעה ימים לפני פיצוץ הביפרים, כשמלחמה בצפון נראתה עדיין רחוקה מאוד, אם בכלל אפשרית, בילינו הצלם זיו קורן ואני יום עם הכוחות והאזרחים לאורך הגבול. האזרחים המעטים שנותרו שם, בעיקר כיתות הכוננות, היו מיואשים, שבורי לב ושבורי בתים, מרים ונזעמים על הממשלה שזנחה אותם. החיילים והקצינים היו מלאי אנרגיה, מצוידים, עם רוח לחימה בשמיים, אבל כאמור - מתוסכלים. "אני עובר לפעמים מוצב-מוצב, ובכל מקום חיילים נזעמים אומרים לי: 'ברוכים הבאים לפלוגת ברווזי הברזל'", סיפר אז אחד ממפקדי החזית. כלומר: תלונה על כך שהם תחת מטווח של חיזבאללה, ידיהם קשורות ואין יכולת להגיב. בניגוד, למשל, לקרבות בעזה, שם אין כמעט כל הגבלה.
"כשקוראים לזה קרב הגנה, ולא תעסוקה מבצעית, ומאמצים גישה תקיפה יותר, זה עוזר", אמר המפקד, "אבל עד גבול מסוים. כי בסופו של דבר אנחנו כמו אריות - אסור לסגור אותנו בכלוב". המצב הזה, מודה אל"ם מלכה, יצר קושי לא פשוט עם אנשי המילואים. רבים מהם שירתו יותר מ-200 ימים מאז 7 באוקטובר. "יש בחפ"ק מח"טים כאלה שסיימו שירות סדיר אחרי שנה בעזה, השתחררו, ומיד גויסו למילואים", הוא מספר, "כולם אכלו בוץ של חורף ותנאים קשים של קיץ, והלחץ בבית גם הוא לא פשוט. אי-אפשר להאשים אותם". מלכה והפיקוד הבכיר שלו היו צריכים לעשות לא מעט שיחות מוטיבציה, שלא תמיד נחלו הצלחה.
דווקא הכניסה ללבנון, "שחרור הקפיץ" כמו שמכנים את זה בחטיבה, הייתה הסיבה שהמריצה רבים מהלוחמים להגיע שוב, למרות הקשיים. רוב בעיות מילוי שורות המילואימניקים נפתרו. ואחרי שחלק גדול מהשנה החולפת הוקדש לשיפור יכולות הלחימה שלהם בקרב העתידי מול חיזבאללה - בין אם זה יפשוט על ישראל ובין אם בתוך לבנון - בצה"ל מאמינים שחיילי המילואים הללו, והלוחמים בעוד חטיבות, הגיעו לקרב הכי מוכנים שאפשר. זאת למרות הרבה מאוד עשורים של הקצאת משאבים נמוכה לצבא המילואים.
בסיום המבצע הם הרגישו שהיה שווה לשלם את המחיר כדי לחשוף מארבים של חיזבאללה; לגלות אמצעי לחימה "שנמצאים בהרבה יותר מכל בית שני"; לשבות איש חיזבאללה שנותר לבדו עמוק במנהרה; ולהרהר מה היה קורה אם הציוד העצום, המדוגם, החדיש, המסווה כה טוב והכל כך קטלני - היה נכנס לשימוש בפלישה המתוכננת.
מלכה ולוחמיו הופתעו לרעה מכמות אמצעי הלחימה שגילו, מהפיזור ומהסדר שלהם. אך הייתה גם הפתעה טובה: מערך ההגנה של חיזבאללה שובש לחלוטין אחרי פיצוץ הביפרים ומכשירי הקשר שיוחסו לישראל, והתקיפות בביירות. הוא קרס מול החטיבה המתמרנת.
סוג הדם על התיק והמדים
סוגי הנשק כבר היו מוכרים. כולם כבר הופעלו נגד צה"ל במהלך השנה האחרונה. אבל האופן שבו פוזר הנשק - בתוך, בין ומתחת לבתים - ומדובר ברוב הגדול של בתי הכפר, היה מטריד. גם הכמויות, "והאופן שבו הוא היה מאורגן לקראת פלישה לישראל", כפי שמספרים הקצינים.
היו שם ערכות אישיות עם שמו של כל מחבל מחיזבאללה, וסימון אם הוא מכוח רדואן או מהכוחות האזוריים. על הקיטבג, המדים והקסדה נכתב מה סוג הדם שלו, ועל כל תיק היה פירוט של מידות המדים בתוכו, סוג הנשק, כמות התחמושת, המימייה, החגור, השכפ"ץ והקסדה. הקיטבגים היו מאוחסנים בתוך חביות אטומות או מסודרים באופן מופתי בתוך מחסן, לפעמים בתת-קרקע ולפעמים במוסך של בית. על הקיר היו רשימות של אנשי חיזבאללה שהציוד שלהם הושאר באותו חדר.
כוחות צה"ל מצאו ג'יפים מוכנים להזנקה. חלקם עם מקלעים, חלקם עם מקלעים כבדים יותר וחלקם עם עגלה נגררת עם מרגמה. היו שם גם טרקטורונים ואופנועים רבים, מותאמים לתוואי השטח הקשה של לבנון, מערכים תומכים של עמדות נ"ט "שקשה מאוד לאתר אותן מיד עם הירי", כדברי הקצינים, וגם רובי צלפים מעולים מסוגים שונים - מטולי מרגמות מרובֵּי-קנים שהוסתרו בין העצים, ותותחים קטנים עם הסוואה לא פחות טובה.
חיזבאללה ירה טילים ותכנן פלישה, אבל נערך גם לקרב הגנה, שחסן נסראללה קיווה שיהווה מלכודת מוות לישראל אם זו תיכנס שוב ללבנון. מדובר במערכים מורכבים מאוד, שחלקם היו מוכרים במודיעין וחלקם התגלו עכשיו: מצבורי נשק מוכנים לשעת חירום, זירות מטענים ומארבים במכלולים של חצרות, מעגלים של שכונות "שנשלטים בכלל מתצפיות במרחב שמחוץ לכפר, כי מדובר על היערכות אזורית, ולא כל כפר עומד לבד", מספרים קצינים בכירים.
"אני שמח שנערכנו לגרוע מכל, גם אם הוא לא קרה", אמר מלכה. בסוף, גם אם חיזבאללה מאומן ומצויד הרבה יותר טוב מחמאס, כשגדוד שלנו בא חזק, עם רתק, עם חיפוי ועם תצפית, הוא פירק את הדבר הזה. נכון, לא כל בית חטף פצצה של חיל האוויר, אבל באנו עם כל העוצמה של צה"ל - והם בעיקר ברחו. הרגנו כ-30 פעילים. רק אחד מהם פגשנו ברחוב. כל השאר היו במארבים מהקרקע או מהאוויר".
בצה"ל אומרים כי הכישלון שנוחל עד כה חיזבאללה בקרב ההגנה קשור גם לכך שעד מותו, נסראללה נמנע ממלחמה כוללת, וחשב בטעות שישראל לא תגיב באופן כזה. "מערך הפיקוד של חיזבאללה מתפקד", אומר גורם בכיר בגזרה, "אבל גם רואים את הפגיעה והבלבול. מלחמת הטרור שעשינו לארגון הוציאה אותם מפוקוס. מפקדים שהיו איתם 10 ו-20 שנה פתאום מתים. זה גרם להם להסיג אחורנית חלק גדול מהכוחות ולהימנע מלהיכנס ללחימה עם צה"ל".
"אם נסראללה היה צופה עכשיו במתרחש, הוא בטח היה מתחרט מאוד שלא הצטרף לקרב ב-7 באוקטובר", אומר קצין מודיעין בגזרה. אבל מלכה נשאר זהיר: "אסור שהחוויה שעברנו בכפר הזה תלך איתי לקרב הבא. אני צריך להתכונן שוב באותו נוהל קרב - לצפות לגרוע ביותר".
פורסם לראשונה: 00:00, 15.10.24
