"לעולם אל תהיו מתבוננים פסיביים מן הצד" – דברים אחרי לכתו של פרופ' יהודה באואר ז"ל.
את הדברים שנשא בנאום בלתי נשכח על השואה בפני הבונדסטאג בברלין ב-1998, חתם פרופ' יהודה באואר במלים הבאות: "יש עשרת דיברות, שניתנו למשה מסיני, ואני מציע להוסיף עוד שלושה דיברות - האחד: לעולם אל תהיו, אתם ובניכם ובני בניכם, מבצעי פשעים. השני: לעולם לא תהיו קורבנות, והשלישי: ולעולם - לעולם - לא תהיו מתבוננים פסיביים מן הצד, אם חלילה - חלילה - יקרה שוב משהו דומה". מחיאות הכפיים לא שככו זמן רב.
בערב שבת הלך לעולמו אחד מגדולי חוקרי השואה בארץ ובעולם - יחד עם ידידו הקרוב, פרופ' ישראל גוטמן, היו שניהם היכין והבועז של הנושא. תרומתו העצומה התבטאה בשלושה תחומים: ראשית, ההוראה: הוא העמיד דורות של תלמידים, ומיטב החוקרים היום למדו אצלו או ממנו. הוא התייחס בכבוד לכל אחד מהם, וקיבל גם דעות שנגדו את דעתו.
שנית, המחקר: הוא פירסם כ-40 ספרים, בתחומים מגוונים, ותרם בהם תרומה מכרעת, כמו העמידה וההנהגה היהודית, אפשרויות ההצלה, הג'וינט, שלו הקדיש שלושה ספרים, עמדת בעלות הברית, האידיאולוגיה הנאצית כרקע לפרוץ המלחמה, ועוד ועוד. כאשר הגיע עם הזמן למסקנות חדשות, לא היסס לומר ששינה את דעתו.
למשל, בעניין ייחודיותה של השואה. נכון, כך אמר, שרק היא התאפיינה בטוטאליות שלה - כל יהודי, באוניברסליות שלה - באשר הוא, בתיעוש ובייעול של ההרג, באידיאולוגיה ההזויה שעמדה מאחורי המעשה, ובהפיכת העם היהודי, שתרם כל כך הרבה לאנושות, לאויב שלה. אבל בכל זאת אין היא ייחודית כפי שסבר קודם, אלא אחד ממעשי רצח העם, אמנם הקיצוני שבהם, ומוטב לקרוא לה אירוע ללא תקדים - unprecedented. הגדרה זו פתחה דיון חשוב ופורה בשאלות יסוד.
גם המסקנה שאליה הגיע בשנים האחרונות, שבעלות הברית בעצם לא יכלו לנקוט פעולות הצלה של ממש, עוררה גם ויכוח וגם התנגדות, אך הוא עמד על דעתו כתמיד ותמך אותה בשלל נימוקים מתוך הידע העצום שלו.
ושלישית, העמדת כלים: באואר ייסד יחד עם גוטמן את המכון לחקר השואה ביד ושם, אחר כך יזם את המרכז לחקר האנטישמיות באוניברסיטה העברית, את כתב העת החשוב לחקר השואה ורציחות העם, היה ממייסדי קבוצת ייעוץ של אקדמאים למניעת רצח עם ועוד.
גולת הכותרת של פעילותו הבינלאומית היא ללא ספק הארגון שהוא היה ממייסדיו ומעצביו, הנקרא היום IHRA, ראשי תיבות של הברית הבינלאומית לזיכרון השואה
אך גולת הכותרת של פעילותו הבינלאומית היא ללא ספק הארגון שהוא היה ממייסדיו ומעצביו, הנקרא היום IHRA, ראשי תיבות של הברית הבינלאומית לזיכרון השואה. זהו ארגון לא יהודי, שחברות בו היום 35 ארצות, ואחרות מתדפקות על דלתו, שכן כבוד גדול הוא להתקבל אליו. באואר עיצב אותו ברוח קיבוצניקית - המליאה מתפקדת כאספת המשק, כל שנה מדינה אחרת מארחת את המפגשים, ועדות שונות מטפלות בהוראת שואה בארצות שבהן היא חסרה, בפתיחת ארכיונים, בהנצחה ראויה ועוד. הגדרת העבודה של האנטישמיות מ-2005 אומצה על ידי הארגון ב-2016, והיא נקראת מאז הגדרת ה-IHRA, ומשמשת כלי חשוב במאבק נגד אנטישמיות.
באואר, יליד צ'כיה שהגיע עם הוריו ארצה ממש ערב מלחמת העולם השנייה, התחנך בחיפה, פלמ"חניק שלחם במלחמת השחרור, קיבוצניק במשך 41 שנה בשובל שבנגב, אתיאיסט מושבע שהנהיג את התנועה ליהדות הומניסטית-חילונית, איש רעים להתרועע, בעל חוש הומור בלתי נדלה, דיבר וכתב בכלי התקשורת על הנושאים הבוערים שעל הפרק - אדם שהשיג כל כך הרבה בחייו, והישגיו לא שינו אותו: למעלה מחמישים שנה הוקרתי והכרתי אותו מקרוב – הוא היה איש רעים להתרועע, ובעל חוש הומור בלתי נדלה.
פרופ' דינה פורת היא היועצת האקדמית של "יד ושם" ופרופסור אמריטה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב
פורסם לראשונה: 00:00, 20.10.24
