המתווה הקטארי מיולי, הפערים בין חמאס לישראל ‑ והסעיפים שקיבלו את הסכמת ארגון הטרור: חיסולו של מנהיג חמאס ואדריכל טבח 7 באוקטובר יחיא סינוואר, שאירע לפני ארבעה ימים, העלה מיד את השאלה על גורל עסקת החטופים. בכירים בישראל אמרו ביום חמישי האחרון כי החיסול הוא הזדמנות להאיץ את המו"מ, שתקוע בחודשים האחרונים, והוסיפו כי הוא יכול לאפשר להנהגת חמאס-חו"ל לדחוף לעסקה.
במסמך שנחשף כאן לראשונה במלואו, שיצא בחודש יולי ועליו חתומים המתווכים הקטארים, מפורטות ההסכמות האחרונות שאליהן הגיעו חמאס וישראל, וגם הפערים הקיימים – שמהווים את הנקודה האחרונה שבה נעצר המו"מ להשבת החטופים.
תיעוד נוסף מחיסולו של סינוואר
(צילום: דובר צה"ל )
המסמך שמוצג הוא גם המסר האחרון שהתקבל מסינוואר – שתקשר עם העולם החיצון, כמו גם עם המתווכות - באמצעות שליחים. סביר כי בשלב זה חמאס, בהיעדר הנהגה חלופית, לא יוכל להציע פשרות או לוותר על מה שסינוואר לא היה מוכן ‑ ולכן נותר מחויב למתווה זה שעליו הסכים מנהיג הארגון. זאת למרות שאחיו של יחיא סינוואר, היורש האפשרי, נחשב קיצוני ממנו.
השאלה שצריכה להישאל כעת היא מי הגורם שירים את הכפפה וינסה לסגור את הפערים שנותרו. האם ארצות הברית וקטאר, שהיו מעורבות עמוקות במגעים ומאז הורידו את הרגל מהגז והפסיקו ללחוץ על הצדדים, או שמא ישראל תשנה את התפיסה שלפיה נדרשות עוד כמה מכות לחמאס – ותיכנס למשא ומתן מואץ לאחר ההישג הדרמטי של חיסול סינוואר.
"אני אומר פה את דעתי ואני יודע שהיא מקובלת על רוב, אם לא על כל החברים בצוות המשא ומתן עם חמאס, על צה"ל, על קהילת המודיעין ועל מערכת הביטחון הישראלית כולה", טוען בכיר במערכת הביטחון, "המתווה לעסקת שחרור חטופים שהניחה קטאר בשם המתווכות ב-3 ביולי, שהיה מקובל אז על חמאס, שהודיע מאז פעמים רבות בפומבי כי הוא עדיין מקובל עליו, הוא קרקע מוצקה לעסקה אפשרית. יש בו פערים, חלקם לא פשוטים אבל הם היו ניתנים ליישוב אלמלא התעקשה ישראל – התעקש ראש הממשלה – להעמיס עליו קשיים, שאחריו חמאס הוסיף משלו. אלמלא עשתה כך ישראל, ייתכן שהיינו היום אחרי העסקה ותוך כדי יישומה".
במילים בהירות מסכם אותו אדם, הבקיא בנושאי המשא ומתן עם חמאס, את השורה התחתונה הנוגעת למסמך.
המסמך מבוסס על הצעת ישראל מ-27 במאי, זו שכונתה אחר כך משום מה "מתווה ביידן" – שם שאפשר ללשכת ראש הממשלה לטעון מאוחר יותר כי נתניהו קיבל אותו (כלומר את המתווה של עצמו).
תגובת קהילת המודיעין וצוות המשא ומתן כשהמסמך הגיע לראשונה לישראל, ב-3 ביולי, הייתה כי חמאס מקבל את רוב ההצעה הישראלית ומוותר על חלק גדול מדרישותיו. מעיון במסמך עצמו עולות מסקנות דומות. עיקר הפער נותר בשני סעיפים, פער לא קל הנוגע במפתחות וזהות האסירים שישוחררו. מאידך, גורם בכיר באחת המדינות המתווכות, וגורמים בכירים בצוות המשא ומתן הישראלי, סבורים שהוא היה בר גישור וייתכן שאפילו אפשרי לחתימה.
בניגוד לטענות של לשכת נתניהו ונציגיה בתקשורת, חמאס בהחלט מסכים לעסקה, ולא התעקש על "עשרות שינויים" כטענת מקורבי ראש הממשלה – אלא על מספר קטן בהרבה. חלקם לא פשוטים, אבל ניכר גם ויתור בנקודות משמעותיות. "מי שקורא את המסמך לא יכול אלא להצטער על הפרסומים כאילו חמאס לא רוצה עסקה", אומר הגורם המודיעיני הבכיר, "או כאילו חמאס הכניס עשרות תיקונים שהפכו אותה ללא אפשרית".
השורה שסומנה בצבע אדום
חמישה עמודים באנגלית, 18 סעיפים ו-2,193 מילים כולל מתווה העסקה להחזרת החטופים, הפסקת האש, סיום המלחמה בעזה ושחרור האסירים הפלסטינים שהניחה קטאר על השולחן. כותרת המסמך היא "עקרונות כלליים להסכם בין הצד הישראלי לצד הפלסטיני בעזה על חילופי בני ערובה ואסירים והחזרת שקט בר-קיימא". בשני סעיפים, אלו שעדיין נותרה בהם מחלוקת, הוסיפו הקטארים כותרת באדום: "הסעיפים הללו עדיין נתונים למשא ומתן".
בצד אחד של הטבלה נכתב הסעיף כפי שהובא בהצעה הישראלית האחרונה, ובצד השני – הניסוח של חמאס, המוגדר שם "הצד הפלסטיני". במילים אחרות – כל מה שלא מוצג בעמוד שמחולק לשניים, ובו שתי גרסאות, הוא מה שכבר הוסכם על-ידי שני הצדדים וקיבל גיבוי וערבות של המדינות המתווכות – ארה”ב, מצרים וקטאר.
באביב ובתחילת הקיץ המשיכו המתווכים מקטאר לנהל משא ומתן. כדי לגשר על התנגדות נתניהו לדון על הפסקת המלחמה או על נסיגה, הוגדר מתווה בן שלושה שלבים בני 42 יום כל אחד, שבסיומם יוחזרו לישראל כל החטופים ויוכרז על סיומה הרשמי של המלחמה. השלב הראשון לא כולל אלמנטים מסכני קואליציה עבור נתניהו, לכן סברו בצוות המשא ומתן כי הוא יעבור. הוא הסכים בעיקרון, עד שהיה צריך להסכים באמת - כשקיבלו בישראל את מתווה 3 ביולי.
הפערים הקיימים מתרכזים בסעיפים 4 ו-5 של הטיוטה, ומתייחסים ברובם למנגנון ולמפתחות שלפיהם יבוצעו חילופי החטופים הישראלים תמורת אסירים פלסטינים הכלואים בארץ (ראו אינפוגרפיקה). מעניינים לא פחות הם הסעיפים שנחשבו לסלע המחלוקת לפני הגשת המתווה הזה – סעיפים 8 ו-14 – שלימים הושגו הסכמות בעניינם.
בסעיפם הללו חלו שינויים קלים. הקטארים הציעו לחמאס שלוש חלופות לשאלה על מה ניתן יהיה לדון במסגרת המשא ומתן על החלק השני בעסקה, שייפתח תוך כדי הפסקת האש בחלק הראשון. ישראל רצתה להעלות נושאים נוספים, "כולל" משא ומתן על מפתחות חילופי החטופים והאסירים – אך, למעשה, לא רק. חמאס דרש למחוק את המילה "כולל", כלומר שיהיה אפשר לדון רק באסירים, אבל הסכים להתפשר בסופו של דבר על כך שהצדדים ידונו "במיוחד" בשאלת מפתחות שחרור האסירים. בפועל, חמאס קיבל את עמדת ישראל כי אין הבדל למעשה בין "כולל" לבין "במיוחד" – שניהם מאפשרים לישראל להעלות נושאים נוספים.
בסעיף 14 חמאס מוותר למעשה על דרישתו כי הפסקת האש הזמנית תהפוך באופן אוטומטי לקבועה. בנוסח שישראל הציעה נכתב כי "הערבות להסכם זה (שלוש המדינות המתווכות, ר"ב) יעשו כל מאמץ להבטיח שאותו משא ומתן עקיף (במהלך השלב הראשון ולקראת השלב השני, ר"ב) יימשך עד ששני הצדדים יוכלו להגיע להסכמה על התנאים ליישום השלב השני של הסכם זה". בהצעה הקטארית מופיע כי המדינות המתווכות "יבטיחו", ולא רק יעשו מאמץ להבטיח, אך מבחינת ישראל פער זה אינו משנה בעצם כמעט דבר.
דרישות או "הבהרות"
למרות האופן החיובי שמתווה הקטארים מ-3 ביולי התקבל במערכת הביטחון, שיגר נתניהו את "מכתב ההבהרות" שלו ב-27 ביולי, מכתב שכזכור הבהיר מעט והוסיף הרבה. למרות זאת, לשכת ראש הממשלה טענה בספטמבר כי "העובדה שראש הממשלה נענה לכל ההצעות האמריקניות לשחרור החטופים, חרף אולטימטום מצד גורמים בקואליציה, מפריכה לחלוטין את הטענה שהוא טרפד עסקה כלשהי משיקולים פוליטיים". לפי לשכת נתניהו, הוא קיבל את כל ההצעות בעוד "חמאס סירב לכולן".
"הטענות השקריות בתקשורת נגד ראש הממשלה מהדהדות את תעמולת חמאס ויוצרות היפוך מציאות", כך לפי הלשכה, שהוסיפה כי "מי שרוצה לסייע במאמץ לשחרור חטופינו צריך ללחוץ על הרוצח סינוואר ולא על ראש ממשלת ישראל".
מתאם השבויים והנעדרים מטעמו של נתניהו, תא"ל (במיל') גל הירש, אמר בריאיון לפודקאסט של נדב פרי כי "היו 29 תיקונים שהם (חמאס) נתנו על ההצעה שהם עצמם יזמו ב-6 במאי" - אף שהדברים כלל לא מקבלים אישוש במסמך הקטארי.
5 צפייה בגלריה
"אם ראש הממשלה לא היה מערים קשיים, ייתכן שהיינו היום תוך כדי יישום העסקה"
(צילום: דנה קופל)
"מה הבנו כאן?" המשיך הירש, "שהם לא רוצים עסקה. הם משחקים משחקים". מאידך, הוא טען כי לפני יולי "היה מין פרק ייחודי של כשלושה שבועות שבהם לא זזנו" בעמדות במשא ומתן, ובזכות כך "חמאס חזר עם הודעת התקפלות, מהסוג של 'אוקיי, אני לא דורש את סוף המלחמה כתנאי כניסה למשא ומתן'", כך לפי הירש. "מאותו רגע, אנחנו ידענו שאנחנו יכולים לנסות ולהתקדם, ובנינו בעצם את כל התהליך שהביא לפסגת רומא" – אותה פגישה שבה הוצגו הדרישות החדשות של ישראל.
הירש לא הסביר את הסתירה הזו – שחמאס גם לא רוצה עסקה, וגם התקפל באופן משכנע שיש מצב להתקדם. ואם היה מצב להתקדם, ועוד אחד שנובע מכניעת חמאס בנושא מהותי, אז לאן נעלמה ההתקדמות הזו? אם עמדנו איתן והכנענו אותו, אז איפה העסקה? שהרי זו המטרה של כל העניין, לא?
יותר מהמורות מפתרונות
כמה הערות חשובות למתווה. הראשונה: אחרי שחמאס ראה שישראל מעמיסה עוד דרישות, והבין ככל הנראה שנתניהו כלל לא רוצה את השלבים הבאים – הוא הקשיח את התנאים מצידו. לפתע הודיע חמאס כי מבחינתו בכל פעם שמוזכרים "אסירים" במתווה, ולא רק כשנאמר במפורש "אסירי עולם", אפשר וידובר גם על אלה ששפוטים על רצח של אדם אחד או יותר. זו התחכמות שברור שלא הייתה בכוונת המתווה ומשנה באופן דרמטי את פניו.
השנייה: עסקת שלושת השלבים היא עסקה בעייתית מאוד, שלא מבטיחה את שחרור כל החטופים, ויש בה יותר מהמורות וקשיים מפתרונות. היא יכולה להיתקע באמצע או לקראת הסוף, וגם בהתחלה. היה הרבה יותר הגיוני לבנות עסקה כוללת ומפורטת, ולא מתווה כללי, למהלך שיביא את כולם תמורת כולם.
5 צפייה בגלריה
עכשיו כשסינוואר מת, מי הגורם שירים את הכפפה וינסה לסגור את הפערים שנותרו?
(צילום: דובר צה"ל)
השלישית: כדי שכך יהיה, צריך ראש ממשלת ישראל (כל אדם שהיה נושא בתפקיד בזמן הזה) לקבל שלוש החלטות אסטרטגיות כואבות – לסגת מכל או מרוב רובה של רצועת עזה, להסכים להפסקת אש קבועה בערבויות בינלאומיות שלא ניתן יהיה להפר במהירות ולשחרר אסירים שבראייתה של ישראל הם הרוצחים המתועבים ביותר. ראש ממשלת ישראל לא קיבל החלטה משולשת כזו. למעשה, הוא קיבל בדיוק את ההחלטות ההפוכות.
הרביעית: ישראל פתחה חזית נוספת בצפון, שאסטרטגים ובכירים ביטחוניים שונים סברו שההצלחות בה יביאו את סינוואר, לפני שחוסל, להתקפל ולהסכים לעסקת חטופים שונה מכל מה שהתעקש עליו עד עתה. כעת חושבים אותם בכירים כי אחרי שנפתחה חזית גם במזרח, אם ישראל תכה את איראן במכה קשה – זו תביא לסגירת החזית בצפון שתביא לסגירת החזית בדרום. כמשאלת לב, זה מצוין. אבל כאסטרטגיה, קשה לראות את הקו המחבר בין כל הנקודות כדי שזה יקרה.
המסקנה של כל הגורמים המקצועיים המעורבים במתווה – בישראל ובמדינות המתווכות – היא כי לו היינו נוסעים לאחור בזמן לנקודה ההיא במשא ומתן, הפערים היו יחסית קטנים. אם ישראל הייתה מוותרת על הדרישות שנולדו אחרי 3 ביולי, אולי גם חמאס היה חוזר בו מהדרישות שלו. זו הייתה הנקודה שבה שני הצדדים היו הכי קרובים לחתימה, מאז התפוצצה הפסקת האש הראשונה בנובמבר, לפני כמעט 11 חודשים.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.10.24
