ספק אם בערב חג סוכות לפני שנה, מי מהיושבים ברכב שחוצה עכשיו את הגדר ללבנון דמיין את עצמו בסיטואציה הזאת. חלפו 18 שנה וכמה חודשים מאז שממש לא רחוק מכאן, כוח חיזבאללה תקף שני כלי-רכב ממוגנים של צה"ל, בתקרית שבה נהרגו חמישה חיילים ובהם אלדד רגב ואהוד גולדווסר ז"ל, שנחטפו ועד להשבתם הייתה תקווה שהם בחיים.
התקרית ההיא פתחה את מה שלימים כונה בפי כל מלחמת לבנון השנייה. לא מעט דברים השתנו מאז. "שמורות הטבע" של חיזבאללה, למשל, אותו כינוי למתחמים מוסווים שמהם ארגון הטרור ניהל קרבות קשים נגד חיילי צה"ל, עברו שדרוג מבעית: בונקרים בתת-קרקע, חמ"לים, חדרי שהייה למחבלים, מנהרות התקרבות לגדר ופירים חדשים שמתגלים כל יום בפעילות החישוף הסיזיפית של כוחות ההנדסה. לא פלא שגם המינוח הצבאי השתנה: "שמורות טבע" – אאוט. "שטח סבוך מבוצר" (להלן, שס"מ) – אין.
מתחילת המלחמה הנוכחית, לאחר שחיזבאללה הצטרפו בירי לעבר ישראל למתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר, השס"מים הותקפו מהאוויר. לאחר מכן הוכנסו גם יחידות מיוחדות, במטרה להכשיר את השטח למקרה שתידרש כניסה קרקעית. וכשזאת כבר הגיעה, התגלו מראות שאיש לא תיאר לעצמו: 500 מטרים (לא קילומטרים, מטרים) ממושב שתולה, חיזבאללה היה פרוס עם בסיסים צבאיים לכל דבר, מוכנים ליום פקודה.
פעולת הטיהור של השס"מ היא אתגר הרבה יותר מורכב ממה שנדמה. סגן-אלוף יחיאב אמסלם, מפקד גדוד 605, מתמודד עם אגוז קשה לפיצוח: שריפות, למשל, לא עזרו. לעומת זאת הדחפורים אפקטיביים, אבל הם לא גדלים על ארזי הלבנון: צריכים אותם גם בעזה וגם בגזרת יהודה ושומרון. גם כמות חומרי הנפץ לא אינסופית: בכל העולם יש מחסור כבד ב-TNT. על כלכלת החימושים של חיל האוויר דובר לא מעט. עכשיו תכפילו את הכפר הספציפי ב-20. אם רוצים שהתושבים והתושבות יחזרו לבתים שלהם בביטחון, המשימה הזאת לוקחת זמן.
"ככל שחושפים, מתגלות עוד מנהרות"
לפחות ככל שזה נוגע לסא"ל אמסלם, זאת לא בעיה. הוא אחד מגיבורי המלחמה הזאת: כבר ב-9 באוקטובר נפצע בהיתקלות עם מחבלי חיזבאללה, שניסו לחדור לישראל. כדור פגע בעמוד השדרה שלו, אבל למרבה המזל לא באופן בלתי הפיך. למעשה, חמישה ימי החלמה בלבד הספיקו למאסלם, שממש ברח מבית החולים כדי להתכונן לכניסת הגדוד לעזה. מאז הספיק לבצע משימות רבות וחשובות בגזרות השונות. אמסלם משדר למפקדים שהוא והלוחמים שלו, שפועלים תחת חטיבה 188, כאן עד הסוף. אף אחד מהם לא ראה את הבית כבר חודשיים ומגיעה להם הרבה יותר הערכה על כך. הם אנשי מקצוע, נטולי תחליף, שמבינים את גודל השעה.
"קיבלנו מודיעין טוב", אמר אמסלם לרמטכ"ל שביקר אותו, "אבל ככל שאנחנו חושפים מתגלות עוד ועוד תשתיות, גם של מנהרות וגם של עמדות ירי". צריך להבין: השס"מ מהווה כמעין מקפצה עבור כוחות חיזבאללה ששוהים בכפר עייתא א-שעייב, שהפך לבסיס קדמי של ארגון הטרור. כמו ב-2006, משם יצא הכוח לשס"מ ומשם הותקף כוח המילואים שנע על הגדר. מאז נבנו שם מנהרות התקרבות שמגיעות עד לגדר המערכת. ייתכן שהיו גם כאלה שחצו אותן. את התנועה בין הכפר לשס"מ עשו מחבלי חיזבאללה בלבוש אזרחי. בשס"מ הם עולים על מדים ונערכים להתקפה. זאת עוד בעיה שכל הסכם הפסקת אש עתידי יצטרך להתמודד איתה: אם אנשי חיזבאללה יוכלו לחזור כתושבים לכפר, הדרך משם לשס"מ הבא לא תהיה ארוכה במיוחד. לכן חשובה פעולת הנטרול של השס"מ לצד הרס תשתיות טרור בכפרים. כל הפרה של ההסכם, תצטרך להיאכף באש צה"לית.
תשכחו מהפלזמות
הכניסה לדרום לבנון היא גם מפגש מחזור שכל אחד מהנוכחים היה מעדיף לוותר עליו, אבל גם לא היה מוכן להישאר מחוצה לו. תת-אלוף (במיל') מרדכי כהנא, למשל, היה מפקד יחידת אגוז ב-2006, שנלחם בגרסה הרזה של השס"מים בקרבות הקשים במארון א-ראס, שם נפצע גם אחד הקצינים הצעירים והמבטיחים שלו, אחד בשם ברק חירם. כהנא עזב את הצבא בטונים צורמים. הוא היה יכול לשבת בבית או להשתגר לאולפנים. בניגוד לכמה מהדוברים הבולטים שם, הוא גם היה מבין על מה הוא מדבר. אבל כהנא בחר להילחם וכעת הוא ראש המטה אוגדה 36, שם נדרשת כל טיפת ניסיון בלבנון - ולכהנא יש אוקיינוס. מן הסתם לא תופתעו לשמוע שכעבור שעתיים כהנא גם נפגש עם הבן שלו, שמשרת כלוחם ביחידה מיוחדת בעייתא א-שעייב.
צה"ל הפיק לקחים ונכנס עם פחות כלים כבדים ויותר תנועה רגלית. למרבה הצער, זה עדיין לא מונע תקריות קשות עם אבדות כבדות, כמו זאת שהגיעה שעתיים בלבד אחרי הביקור באזור
את הדרך לכפר אנחנו עושים בטנק של מפקד חטיבה 188, אלוף-משנה אור וולוז'נסקי. החטיבה בפיקודו נלחמה בעזה עד לפני כחצי שנה, אז עברה יחד עם גולני לקרבות הגנה בצפון. עד לפתיחת התמרון בלבנון, שתי החטיבות היו דרוכות כמו קפיץ. עכשיו אל"מ וולז'נסקי מטפל בשס"מים והרכסים השולטים, ואילו מח"ט גולני, אל"מ עדי גנון, מפקד על כיבוש עייתאא-שעייב. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל אחד מהזכרונות הכואבים של מלחמת לבנון השנייה הוא תרבות הפלזמות הידועה לשמצה, שבה מפקדי אוגדות ומח"טים ישבו בחמ"לים בשטח ישראל ועקבו אחר הכוחות מבעד למסך. זה כבר לא המצב כיום: מפקדת מח"ט גולני היא בבית מרכזי בכפר שאותו הוא אמור לכבוש. המפקדים הולכים בראש ולכן גם נפגעים לעתים. גם הרמטכ"ל ואלוף פיקוד הצפון נותנים דוגמה אישית ונכנסים בקביעות לנקודות הקצה, על מנת לשדר ביטחון לכוחות. מנגד, צה"ל הפיק לקחים ונכנס עם פחות כלים כבדים ויותר תנועה רגלית. למרבה הצער, זה עדיין לא מונע תקריות קשות עם אבדות כבדות, כמו זאת שהגיעה שעתיים בלבד אחרי הביקור באזור.
לצד הצער הנורא, בחטיבה גאים בהשגת השליטה המבצעית ובהפגנת עליונות מול חיזבאללה בקרבות: מחבלים חוסלו, אחרים נשבו, ותחושה של הפגנת כוח במעוז חיזבאללה. פעולות הריכוך המקדימות, שנמשכו כמעט שנה, הוכיחו את עצמן, כמו גם תוכניות הקרב. זאת לא לבנון השנייה, עם הפקודות המסובכות והמפות המיושנות.
אם זה היה תלוי במח"טים של 188 וגולני, בתום המשימות הנוכחיות שלהם אפשר להתקדם לעבר נהר הליטאני ולנקות עוד יותר את האזור מהסרטן ושמו חיזבאללה
אם זה היה תלוי במח"טים של 188 וגולני, בתום המשימות הנוכחיות שלהם אפשר להתקדם לעבר נהר הליטאני ולנקות עוד יותר את האזור מהסרטן ושמו חיזבאללה. לצמרת הצבא ולדרג המדיני יש תוכניות פחות שאפתניות: לטפל בכפרים בקו המגע, לחתור להסכם בתנאים טובים שפורטו לעיל ולהתמקד בעזה ובעיקר באיראן. בצבא אומרים שהסכם יגיע רק תחת אש. "לא ננצור אותה ואז נשב לדבר", אומר גורם בכיר. לשאלה מי בדיוק יישב למשא ומתן אומרים בצבא כי הציפייה היא מארה"ב ומדינות אירופה לדבר עם ממשלת לבנון. "מבחינתנו המבחן יהיה יישום בשטח – באש", מבהיר גורם בכיר.
הבעיה – כלומר אחת מהן, יש הרבה – היא שבלי תקיפות בביירות יהיה קשה להביא את לבנון להסכם. שלשום, אחרי הפוגה של כמה ימים, התבצעה תקיפה כזו: המטרה הייתה מחסן אמצעי לחימה של טילי שיוט שאחסן חיזבאללה. אבל זה לא משתנה את התמונה האסטרטגית: האמריקאים לוחצים עלינו חזק לרסן את הפעילות ערב הבחירות לנשיאות. לא כל כך אפשרי להתעלם מבת בריתנו ערב מלחמה אזורית. בצה"ל מודעים לכך היטב, אבל אומרים ש"אסור לשכוח את מה שחשוב לנו. אנחנו אלה שנשארים כאן".
השבוע הקשה של גולני
השיחה עם מח"ט גולני והמג״דים המסורים שלו מתקיימת כשעתיים לפני ההיתקלות. 95 נופלים רשמה החטיבה מאז תחילת המלחמה. זה היה שבוע קשה מאוד עבורה: אירוע חדירת הכטב"מ לבסיס הטירונים, שגבה את חייהם של ארבעה לוחמים, עדיין טרי ובעל השפעה תודעתית. גנון מספר שכל שדרת הפיקוד הייתה בלבנון, אבל "הכוח של החטיבה הוא במעטפת של מפקדים לשעבר, שמיהרו להגיע לבסיס לסייע". סא"ל מאיר אוחיון, מפקד בסיס האימונים, ניהל את הפינוי במהירות והחזיר את הבסיס לשגרה. יממה לאחר מכן כבר יצאו לוחמים בהכשרה למסעות.
ביציאה מאחד המבנים מגיע לקראתי קצין בדרגת רב-סרן ומחבק אותי עוד לפני שזיהיתי אותו. ככה זה בגולני: חיבוק זה לא דבר שמחכים איתו, אין זמן. זהו דוד שראל, אחריו של גיבור ישראל, רס"ן בניה שראל ז"ל, שנהרג בקרבות של גבעתי ב"יום שישי השחור" בעזה, במבצע צוק איתן. יממה לפני כן נכנסתי עם מחט גבעתי אל״מ עופר וינטר לרצועה וזכיתי לראות מפקד מרשים וכתבתי עליו.
אחיו, שהתגייס לגולני 12 ימים לפני שבניה נהרג בקרב, לא נופל ממנו: הוא התגייס לגולני (למרות שבניה ניסה לדחוף אותו לגבעתי, כפי שסיפר לי), הגיע למלחמה בתפקיד סגן מפקד גדוד 13, שאיבד את המפקד תומר גרינברג ז"ל. עכשיו הוא קצין האג"מ של גולני. הוא מבקש ממני להצטלם ושאשלח את התמונה להורים. אמרתי לו שהוא משוגע, שייתן להם שקט וייצא החוצה. "אין מצב", אמר. קל להבחין שהלוחמים מסתכלים עליו ורואים בייגלה על הראש ועתיד מזהיר לפניו. לפני שהשיירה יצאה בחזרה לשטח ישראל נפרדנו ביקשתי ממנו שישמור על עצמו.
2 צפייה בגלריה
ההרוגים בהיתקלות בלבנון" רס״ן אופק בכר, סרן אלעד סימן טוב, סמ״ר יהודה דרור יהלום, סמ״ר אלישיב איתן וידר, סמ״ר יעקב הלל
בבית, כשהאדרנלין של המפגש עוד לא סיים לרדת, מתרחשת ההיתקלות בכפר. המחשבה על פרצופים שאולי נתקלת בהם ועכשיו כבר לא בין החיים משתלטת על כל מה שנשאר מערב סוכות: יש משפחות שעבורן היה זה החג האחרון לפני שהדפיקה בדלת שינתה הכל.
פורסם לראשונה: 00:05, 18.10.24
