מנחם בגין לימד אותנו שלפעמים צריך לומר את המובן מאליו. חיסולו של יחיא סינוואר שייך לליגה הזאת. טוב שצה"ל הרג אותו; טוב שבמהלך חיסולו לא נפגעו חטופים; טוב שלא נפגעו לוחמים; חשבון 7 באוקטובר כבד מנשוא. החיסול לא סיים את החשבון אבל הוא סוגר מעגל. למכה שספג חמאס יש משמעות סמלית ומוראלית מרחיקת לכת והשלכות טקטיות ואסטרטגיות. ישראל נמצאת במצב טוב יותר כשגופתו של הוגה ומבצע הטבח הנורא ביותר בתולדות המדינה מונחת במקרר.
לא רק אנחנו שמחים בחיסול - שמחים בו כל ידידי ישראל במערב, בראשם הנשיא ביידן והמועמדת האריס, ושמחים בו, בשתיקה, מנהיגי המדינות הסוניות במזרח-התיכון. יש להם ביקורת על ישראל, גם בעזה, גם בגדה, גם בלבנון, אבל היא נחלשת כאשר ישראל מצליחה להכות באחד השליחים של איראן.
החיסול של סינוואר סמוך לרפיח מצטרף אל החיסול של נסראללה בביירות. שני החיסולים ראויים להירשם כנקודות שיא במלחמה. לא רק הראשים חוסלו - חוסלה רוב שכבת הפיקוד בשני הארגונים. מועמדים חשובים יותר לחיסול לא יהיו. חמאס מפורק מיכולותיו הצבאיות; חיזבאללה איבד חלק גדול מיכולות הפיקוד והשליטה שלו. הישגים צבאיים מרשימים מאלה ספק אם יזדמנו בעתיד.
המסקנה: זאת הנקודה הנכונה לפתוח במהלך דיפלומטי. לישראל יש מה להציע: סיום המלחמה בשתי החזיתות. יש לה מה לקבל: החזרת החטופים; פירוז עזה; היעלמות של חמאס ככוח צבאי ושלטוני; פירוז דרום לבנון מכוחות חיזבאללה; חידוש החלטה 1701 בתוספת מנגנון אכיפה עם שיניים שיחליף את יוניפי"ל הקיים ותמיכה בינלאומית בזכותה של ישראל לפשוט צבאית על עזה ועל דרום לבנון אם יופרו ההסכמים.
האם המכה העקיפה שחטפה איראן בחיסול סינוואר מייתרת את המכה הישירה שישראל מבטיחה להנחית עליה בימים הקרובים?
האם המכה העקיפה שחטפה איראן בחיסול סינוואר מייתרת את המכה הישירה שישראל מבטיחה להנחית עליה בימים הקרובים? אולי עכשיו, בעקבות ההישג, לא יזיק דיון נוסף בהיגיון של משחק הפינג פונג עם האיראנים. הם כבר יודעים שאנחנו לא פראיירים.
בצמרת צה"ל יש לחתירה לסיום המלחמה תמיכה רחבה. היא לוקחת בחשבון גם את המחיר הכבד שגובה הלחימה הממושכת בנפגעים, יום יום וחלליו, ואת המצוקה של הצבא במשאבים והתלות שלו באספקת חימושים אמריקאית.
שר הביטחון גלנט מדבר על משא ומתן תוך אש. הוא מאמין שהלחץ הצבאי ימריץ את הצד השני להתפשר. יש היגיון בדבריו - כל עוד האש היא אמצעי וההסכם הוא המטרה. נדמה שזה הרגע הנכון להיזכר בעצה הקלאסית שנתן הסנטור הרפובליקאי קליפורד קייס, במוצאי המלחמה בווייטנאם: תכריז על ניצחון ותחזור הביתה.
ההחלטה נמצאת בידיו של אדם אחד: בנימין נתניהו. ההצהרה שהעניק אתמול לערוצי הטלוויזיה נועדה להדגיש את החלק שלו בהישג. מגיע לו. השאלה שנותרה עלומה היא לאן הוא מבקש לחתור עכשיו, האם הוא מבקש להוון את ההישג בהסכמים או חותר להמשיך את המלחמה באחת החזיתות או בשתיהן. הוא דיבר גם על החזרת החטופים וגם על המשך המלחמה למרות ששני המהלכים מנוגדים. אם יש לו אסטרטגיית יציאה הוא הקפיד להסתיר אותה.
ההנחה של גורמי המקצוע היא שבטווח המיידי חמאס יתקשה לחדש את המשא ומתן. אחר כך, בלי סינוואר, אולי יהיה קל יותר להנהגת חמאס להתפשר
ההנחה של גורמי המקצוע היא שבטווח המיידי חמאס יתקשה לחדש את המשא ומתן. אחר כך, בלי סינוואר, אולי יהיה קל יותר להנהגת חמאס להתפשר. זה בתנאי שיש למה שנשאר מהנהגת חמאס חטופים שהיא שולטת בגורלם.
סינוואר לא תכנן כך את מותו: כשהוא תקוע עם שני עוזרים בבית סמוך לגבול המצרי, ללא מעטפת של חטופים, חלל מקרי, אנונימי, בבריחה, בקרב שלא יזם. כנראה שפגז של טנק מוטט את הבית שבו הסתתר וגרם למותו. בצה"ל ימשיכו להתווכח מי ירה את הירייה הסופית, החי"ר, חיל האוויר או השריון, אבל את סינוואר השאלה הזאת כבר לא תטריד.
פורסם לראשונה: 00:03, 18.10.24
