חיסולו של יחיא סינוואר מעמיד בפני ממשלת ישראל אפשרות לקבל שתי הכרעות היסטוריות: הראשונה היא לסגור עסקת חטופים שתציל, כנראה ברגע האחרון לפני שהם הופכים לרון ארד, את העשרות הרבות שעוד נותרו בחיים ברצועת עזה, ואת גופות האחרים - כדי שלא יחפשו אחריהם לעד. השנייה היא לחתור לסיום המלחמה בעזה, כי אחרי שצה"ל כבר הודיע מזמן על הניצחון, מה עוד יכול לקרות בשדה הקרב שיסמן אותו?
סינוואר ברגעיו האחרונים
(צילום: דובר צה"ל)
הימים הקרובים יוכיחו האם פניה של ממשלת ישראל לנצל את הרגע ההיסטורי שנפל לידיה כדי ליזום מהלך כולל לסגירת עסקה וסגירת המלחמה הרב-זירתית בהסכם שיענה על צרכי הביטחון שלה, אבל גם יצטרך לכלול ויתורים, בעיקר במה שנוגע לדרישות חברי הקואליציה הקיצוניים - או שתלך בדרכם ותנצל את הרגע כדי להמשיך את ההתגוששות לאורך ולרוחב המזרח התיכון, לעוד הרוגים, יגון והפקרת החטופים, אולי לעד.
ב-25 באוגוסט הדהדה כרעם ידיעה ראשונית מעומק מרכזי האש ובורות הפיקוד בדרום ובשב"כ: ייתכן ויחיא סינוואר מצא את מותו בהפצצה כבדה שהורידו על המקום שבו סברו כי הוא מתחבא עם בכירים בחטיבה האזורית של חמאס, באזור תל סולטן.
אבל זמן קצר לאחר מכן עבר החיזלו"ש, כך קוראים לזה בצה"ל, המאכזב. זה לא הוא. אולי בכיר, אבל לא כל כך בכיר. קו ברור שעוד ידובר עליו מחבר בין האירוע הזה למציאתו של החטוף פרחן קאדי יומיים אחר כך סמוך למקום, לחיפושים אחר סינוואר באזור, להוצאתם להורג של ששת החטופים כמה מאות מטרים משם ולאיתור המזוויע של גופותיהם.
אותו קו עובר גם דרך איתור חפץ שהיה ברור שקשור לסינוואר באותה מנהרה, דרך אובדן כל אות חיים ממנהיג חמאס בעזה החל מאותו 25 באוגוסט, דרך אובדן כל אינדיקציה עד שהיו מי שהיו משוכנעים כי הוא באמת כבר בדרך לפגוש את נסראללה, דרך קבלת אות חיים ממנו - מסר לדוחא כי הוא מתקף את הסכמת החמאס למתווה קטאר מ-3 ביולי, ועד למותו המקרי ביום רביעי, והגילוי של גופתו למחרת.
לבקיאים בהיסטוריה הצבאית הזכיר הרגע המקרי הזה מיד רגע אחר, לא בלתי קשור. בראשית ינואר 1948, כחודש לאחר תחילתה של מלחמת העצמאות ולפני הכרזת המדינה, הורה המטה הארצי של ההגנה על כניסתה לתוקף של פקודת "זרזיר" - שנקבה בשמותיהם של 22 מנהיגים פלסטינים כיעד לפגיעה מיידית. מפקד יחידת המסתערבים קיבל הוראה "לחסל, ללא אישור נוסף, את האישים כדלקמן".
"הכוונה הייתה לאפשר לפגוע בשעת הצורך במטרות מוגדרות בתוך יישובים ערביים שהיוו מרכזי פעילות נגדנו, וכן באישים ומפקדים ערביים עוינים, ולהימנע ככל האפשר מענישה קולקטיבית", הסביר איסר הראל, מפקד המודיעין בהגנה ולימים ראש המוסד.
השם הראשון, המובן מאליו ברשימה, היה של המופתי אל-חוסייני. השני ברשימה היה בן דודו, עבד אל-קאדר אל-חוסייני, שנחשב למנהיג הצבאי של הצד הערבי. והשלישי: מפקד הכוחות הדרומיים חסן סלאמה, בן למשפחה קשת יום מהכפר קולה בגבול השפלה והרי יהודה. מאמצים אדירים, במונחים של אז, הושקעו כדי להרוג את שני המפקדים הצבאיים. האזנות, מארבים, עצים שהופלו על הדרך כדי לקדם את פני הרכבים שבהם נסעו, התחברות לקווי טלפון מתוך מבנים חקלאיים במקווה ישראל, כוחות של ההגנה שיצאו בעקבות מידע מודיעיני למבנה של הצבא הבריטי ליד רמלה. המבנה פוצץ על יושביו, אבל המבוקשים לא היו בו.
4 צפייה בגלריה
6 החטופים שנרצחו, מימין למעלה: הרש גולדברג-פולין, עדן ירושלמי, אורי דנינו. מימין למטה: אלמוג סרסוסי, כרמל גת, אלכס לובנוב
(צילום: באדיבות אלבום משפחתי, AP)
הם חמקו שוב ושוב ושוב, תוצאה של חובבנות המבצעים, חוסר ניסיון של כוחות המודיעין והמבצעים של היהודים, וגם של המזל וההקפדה של הצד השני. אבל אז, במקרה לגמרי, בקרב ליד הקסטל, חוסייני נורה בלי שאלה שהרגו אותו ידעו בכלל במי פגעו.
פגישות ההערכה שהתקיימו אתמול אחרי שנודע חיסול סינוואר העלו מסקנות חמוצות. בטווח הזמן המיידי לא נראה עתיד זוהר לעניין החטופים. לצד השמחה הברורה על כך שסינוואר חוסל, המשותפת לכולם, הם גם הבינו כי חמאס הכניס לפעולה את התוכנית שלו למקרה וסינוואר ייהרג - ואחיו מוחמד, שכנראה נמצא בחאן יונס, תפס מיד את השליטה. אחיו נחשב לפרוע וקיצוני ואכזרי ממנו, אבל חשוב יותר: מנהיג חדש בחמאס, בפנים או בחוץ, לא יכול להסכים, בטח לא בשלב הראשון, לפחות ממה שסינוואר הסכים.
עניין שני שמטריד מאוד את ראשי מערכת הביטחון וקהילת המודיעין הוא שמותו של המפקד הכריזמטי שעל פיו יישק דבר עלול לגרום בסופו של דבר להתפרקות שליטה מסוימת בארגון, או לכך שחוליות השומרות על החטופים יחליטו לעשות כעולה על רוחן, ואולי לנקום בחטופים.
עניין נוסף הוא איבוד שליטה בגורלם בעתיד הקרוב מאוד. צריך לזכור כי לא כל החטופים נמצאים בשליטה של חמאס, וחלקם אצל הג'יהאד האיסלאמי או אצל גורמים שונים. אי-חתימה מיידית על הסכם ואי-כניסת גורם שולט משמעותי לעזה, אפילו אם היה זה משהו בשותפות חמאס, עשויות להביא ליצירתם של עשרות "רון ארדים", הנווט שגם הוא נעלם תוך כדי מאבקי שליטה בין גורמים בלבנון.
אין אינדיקציות להימצאות חטופים ליד גופתו של סינוואר, או לפתח תת-הקרקע שממנו יצא, וכנראה טעה שעלה לנשום אוויר צח וחשב שאין כוחות אויב באזור.
השורה התחתונה בטווח הזמן המיידי היא כי "מדובר בהזדמנות שאסור בשום אופן להחמיץ", כדברי מקור ביטחוני בכיר מאוד. "החלופה היא שמאבדים אחיזה על האירוע מול חוליות בודדות או מול אדם קיצוני שישליט את מרותו. כל המוחות במדינת ישראל צריכים לחשוב איך עכשיו מרימים טלפונים כדי להתניע עסקה, כדי שחמאס יקבלו גם הם טלפון לשבת ולדבר".
הוא הוסיף כי "לצערי אני חושש שממשלת ישראל תעשה בדיוק הפוך, שההכרזות של נתניהו נותנות להם תחושה שישראל לא מתכוונת כלל לעסקה, שזה הזמן להקשיח עמדות, שנתניהו מזהה את האווירה ויכנס דיונים שכאילו יעסקו בנושא אבל יגיד, כמו בעבר כשרצה למשוך זמן, 'אל תחזרו למתווים קודמים, מה פתאום עכשיו לחזק אותם, צריך להוריד אותם במחיר כי אנחנו על הגל'".
הצעדה למען השבת החטופים
(צילום: מיקי שמידט)
"שים לב", ציין, "כל אנשי 7 באוקטובר מצטלמים עכשיו ועושים מסיבות עיתונאים, כי זה אירוע שסוגר מעגל בשביל כולנו, אבל במיוחד בשבילם. אבל הרצון להכניע את חמאס, לרכוב על הגל, לעשות סדר חדש כמו שם המבצע, הוא גם זה שמשבית אותנו. רוצים להיכנס בהם, וזה לא בדיוק מתחבר עם עסקאות".
"שלא יעלמו כמוני"
בתוך כך, כ-200 בני אדם צעדו הבוקר מסביב למחנה הקריה בתל אביב בקריאה להחזרת החטופים, ושלא יהפכו לעוד "101 רון ארדים". המשתתפים צעדו בשקט מכיכר החטופים והקיפו את הקריה, ללא קריאות פוליטיות, ונשאו שלטים עם תמונתו של ארד והכיתוב "שלא יעלמו כמוני". מרבית הצועדים, בשנות ה-60 לחייהם, הם חבריו של רון ארד מקורס הטיס והשירות.
הצועדים ציינו שלשום 38 שנים לנפילתו של הנווט רון ארד בשבי ארגון אמל בלבנון, והוא מוגדר כנעדר מאז שאבדו עקבותיו לאחר שנתיים בשבי. ברקע התנגן השיר "הביתה" בביצועו של הזמר בועז שרעבי. אימו של החטוף מתן צנגאוקר, עינב, צועדת עם חבריו של ארד. ביו הצועדים גם אל"ם (במיל') ניסים יוגב, נווט שמתנדב למילואים בבית הספר לטיסה, חברו הטוב של ארד ששירת עימו. "אני חזרתי והוא לא", אמר ניסים, שחושש, כמו חבריו לטייסת לגורלם של 101 החטופים בעזה "שיעלמו" כלשונו. "מי האמין ששנה אחרי ועדיין לא יודעים מה עלה בגורלם של 101 חטופים, והם עדיין בשבי".
השתתפו בהכנת הכתבה: מאיר תורג'מן
