לפחות בשני נושאים ארתור פינקלשטיין, היועץ הפוליטי והמנטור של בנימין נתניהו, היה נביא שהקדים את זמנו: הוא חזה את הניגוד האבסורדי בין שלום לביטחון, שמעסיק את ישראל ביתר שאת מאז הסכמי אוסלו ואת האיחוד האירופי בשנים האחרונות, והוא זיהה את הפצע המדמם של עימות הזהויות בין יהודים לישראלים, רק שבמקום לשים עליו חוסם עורקים הוא בחר ללחוץ עליו.
שני הנושאים קשורים האחד לשני. כשנתניהו לחש לרב כדורי ש"אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים", הוא מיד הוסיף ואמר "הם חושבים שאת הביטחון שלנו ישימו בידי הערבים". הוא אמנם היה אז עמוק בקמפיין בחירות, אבל כמו תמיד שאף לניצחון, ובניגוד למועמדים הנרפים מהשמאל - חוץ מברק - גם תמיד היה מוכן לעשות הכל עבור הניצחון. והוא הבין שגם מבחינה דמוגרפית וגם מבחינת הביטחון האישי, בתזה של פינקלשטיין הוא צריך לבחור בצד היהודי.
יש הרבה מאבקים בישראל, אבל כולם נמצאים תחת ההגדרה של פינקלשטיין, יהודים מול ישראלים
יש הרבה מאבקים בישראל, אבל כולם נמצאים תחת ההגדרה של פינקלשטיין, יהודים מול ישראלים. בשנה האחרונה, לאחר טבח 7 באוקטובר, התזה הזו נמצאת תחת השפעה של כוחות אחרים – ואם יש דבר שפינקלשטיין לא חזה, הרי זו העובדה שאת הפתרון לשאלה של יהודים מול ישראלים יציגו דווקא הגויים.
מה שגילינו בשנה האחרונה, מהתגובות לטבח, לאונס ולחטיפות, הוא שכמה שלא ננסה לברוח מזה וכמה שלא ננסה להיות גלובליסטים ואוניברסליים, העולם ימשיך לראות אותנו קודם כל כיהודים. כך היה כשקבוצות הומניסטיות שונות לא ראו בקורבנות הטבח "קורבנות רגילים", אלא "קורבנות יהודים": ארגוני זכויות נשים התנערו מהפשעים המיניים, קבוצות להט"ב הפנו גב לפשע נגד ישראל, עולם התרבות והאומנות והעולם האקדמי הפכו לזירה אנטישמית חסרת חמלה. השמאל הפנה את גבו לשמאל: העולם הפרוגרסיבי הגדיר את חמאס וחיזבאללה כתנועות חופש חברתיות, וסירב להכיר ביהודים כמיעוט, ובטח שלא כקורבן. סימלה זאת טוב במיוחד גרטה טונברג השוודית, הפוסטר של המאבק האקולוגי הירוק, שבילתה את השנה האחרונה כשהיא עטויה בכאפייה אופנתית, במעבר מהפגנה פרו-פלסטינית אחת לשנייה תוך כדי שהיא צועקת "מהנהר ועד הים".
במקביל, קהילות יהודיות בעולם, שלאחר הטבח הגיבו בהבעת תחושה של שבירת הסכם לא כתוב - "ישראל הייתה תעודת הביטוח שלנו" - התעשתו. בקהילות עם זיקה חזקה ליהדות, כמו ארצות-הברית וצרפת, חזרה תופעת העלייה, מתוך תחושה שישראל נחוצה להם. לפי מנהיגים בקהילות אחרות, יש חזרה מוגברת לאמונה ולדת, כולל נוכחות מוגברת בבתי כנסת.
לישראלים יש רצון לגיטימי לבנות שכבות חדשות, נוספות, על בסיס היהדות שלהם. הבעיה היא, כפי שהתגלה בבהירות במחלוקות על התפילה בהפרדה בתל-אביב ביום הכיפורים, שרבים מהם ויתרו לחלוטין על סממני היהדות שלהם לטובת הקהילה הגלובליסטית. עכשיו, כשהקהילה הגלובליסטית תייגה אותם בחזרה כיהודים תחילה, ברור שהניסיון להשכיח את היהדות שלהם ולהילחם נגדה הוא ניסיון של יהודים לצאת למלחמה נגד עצמם.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.10.24
