לו נתניהו היה משער, לפני, נאמר, חצי שנה, שנסראללה וסינוואר יחוסלו בידי צה״ל בזה אחר זה, הוא היה כבר בונה קמפיין לתפארת לקראת המפנה המדהים. יש כאן בדיוק מה שפינטז כדי לממש את היעד הבדיוני של הנצחון המוחלט. קרוב מזה לא יהיה. אלא שעם האוכל, שסיפקו בנדיבות צה״ל וזרועות הבטחון, בא התיאבון.
מתחזקת ההתרשמות, שגם אם כל פעילי חמאס והג׳יהאד האיסלאמי ייצאו ממחבואיהם עירומים, ידיהם מורמות עם דגלים לבנים, יעבירו את החטופים כולם לידי הצלב האדום, יחשפו כל אמצעי לחימה שנותר, וימסרו נייר חתום וריק שנתניהו יוכל למלא בו מה שחפצה נפשו - ביבי כבר ישרבט על הנייר משהו שיבטיח את המשך הלחימה.
פעם הייתה סברה שהוא זקוק לתמונת ניצחון כדי לסיים את המלחמה הארורה והעקובה מדם, אבל האמת המרה היא, שלא קיימת תמונת ניצחון שתגרום לו לחתור לסיום.
למעשה, מותו הלא-מתוכנן של סינוואר משבש את תוכניותיו. הוא איבד שותף, שגידל, תיחזק והעצים. גם במלחמה פיטם אותנו באובססיית סינוואר. את מי יאשים עכשיו בטרפוד העסקאות שהוא עצמו מכשיל. האירוע עבורו מהול בחמיצות. נשללה ממנו אפילו זכותו הטבעית בעיני עצמו ל"הוריתי" "הנחיתי" "יזמתי", בתוספת צילום מהונדס ומרוטש באדיבות לע"מ שבו הוא מדגמן פיקוד על המבצע. באסה בשבילו, אף שהכטב"ם ששוגר לקיסריה איפשר הודעה לוחמנית מחודשת.
קשה להאמין שנתניהו חש רגשי נקם או שמחה למראה התמונות המזוויעות של בכיר האויבים הרצחניים שחוסל
קשה להאמין שנתניהו חש רגשי נקם או שמחה למראה התמונות המזוויעות של בכיר האויבים הרצחניים שחוסל. דומה שאיבד מזמן את קשת הרגשות האנושית הנורמטיבית, למעט מנעד צר של נרדפות, זעם על פקפוק בגדולתו, וקנאה על קרדיט שניתן לכל מי שאינו הוא.
אבל ממחול הנקמה הקולקטיבי, משהו שאפשר לעבוד איתו, הוא יכול להיות מרוצה. תמונות הסנאף המבחילות שהגיעו אפילו לתקשורת המיינסטרים ולכל ילד, ההתענגות על כל איבר מחורר בגופת הארכי-טרוריסט שחוסל, הנקרופיליה - משרתות אותו.
לו שיכרון החושים הזה היה מנוף לשחרור החטופים, להפסקת הלחימה, להישגים מדיניים - מילא. אלא שכרגע זה רק מקור שלהוב נוסף להמשך מלחמה שליחיד הקובע כרגע את גורלנו, אין שום רצון לשים לה קץ.
רגשי נקם הם אנושיים, בטח כשמדובר באדם שהמיט עלינו מכה כה אכזרית ואנושה. אבל כשאומה שלמה משתתפת בפולחן, אנחנו סתם ברברים שחווים עוד קתרזיס זמני. אחריו מובטחת נפילה. היא התרחשה מיד, עם נפילתם של חמישה לוחמי סיירת גולני. אמש נוספו להם עוד שני לוחמים ואזרח. מוות כה עצוב, שזכה להתייחסות כה דלה אל מול שאגות השמחה בהינגפו של דמון מהגיהינום. נשאר רק לנעוץ את גולגולתו המחוררת על מוט, לצעוד איתה בתהלוכות, ולהשתמש בה כרקע נורמטיבי לטקסים.
זה דוחה ומפחיד. קשה שברבריות מוחצנת כזאת תישמר רק למות אויבים רצחניים. העצמת פולחן המוות זולגת באלף דרכים לחברה כולה
זה דוחה ומפחיד. קשה שברבריות מוחצנת כזאת תישמר רק למות אויבים רצחניים. העצמת פולחן המוות זולגת באלף דרכים לחברה כולה. לאדישות שבה מתקבלות ההודעות הרבות על נפילתם של חיילים צעירים שכל החיים היו לפניהם. למעיכת כל ערך של ערבות הדדית ופדיון שבויים בכל הנוגע לחטופים ולמשפחותיהם.
אם על כל פעם ששמענו עד לזרא את הקלישאה החבוטה "סגירת מעגל" היה משוחרר חטוף, לו היה אפשר להשיב אזרח שנרצח, חייל שנפל, אזי המציאות הייתה מייסרת פחות. אבל לא ייסגר מעגל כשהחטופים בשבי והדם ממשיך להישפך.
נתניהו, רצית ניצחון מוחלט. קח. קח את תמונת סינוואר המת, צרף את נסראללה ואת כל השאר, עשה מהם תפאורה מרשימה, שנורר את כל הקרדיט לעצמך, תצטלם כשרגלך על גופת סינוואר, פזר את אפרו מספינה של חיל הים במו ידיך, קטוף מנדטים בסקרים, אבל אנא, קח. קח את מה שחיילים ומפקדים הביאו לך ותוציא מזה משהו טוב שהוא לא רק עבורך.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.10.24
