התיאור של אלון (שם בדוי) מאותו יום נשמע מפחיד. "היינו במסיבה בנובה, אני ועוד שלושה חברים, כשהתחיל כל הבלגן ב-6:30 בבוקר", סיפר כשפנה למוסד לביטוח הלאומי בבקשה להכיר בו כנפגע פעולות איבה. "הייתי באוהל בסבבה שלי, ואז מתחילות אזעקות ויריות וצעקות של 'רוצו, תתחבאו'. באותו הרגע אני אוסף את עצמי ומתחיל לרוץ לכיוון השטח הפתוח, שם היו הרכבים. תוך כדי שאני רץ אני שומע את השריקות של הכדורים מימין לשמאל, ואני צועק לעזרה. בחיים שלי לא פחדתי ככה. זה היה פשוט מטורף כל מה שהלך שם. למזלי, ראיתי מישהו שקורא לאנשים לעלות לרכבו. קראתי לו שאני צריך עזרה, עליתי לרכב שלו עם עוד שני אנשים, וככה, ברוך השם, ניצלתי בנס".
גם התיאור של יהודה (שם בדוי) מפחיד לא פחות. "ביום שבת נסענו מספר חברים למסיבה בנובה", הוא כתב לביטוח הלאומי. "זה היום הכי ארור בחיים שלי. המחבלים התחילו לירות לכל עבר. חברים שלי, שלמדו איתי ביסודי, מתו לי מול העיניים. המחבלים כמעט חטפו אותי. ברגע האחרון הגיע חבר שלי עם רכב שחילץ אותי. חיי ניצלו בנס. אני סובל מחרדות ולא מצליח לישון בלילות".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
כמי ששרדו את התופת, מגיע לאלון וליהודה לקבל סכום ראשוני של 15-17 אלף שקל לשלושה חודשים, שאמור לסייע להם לקבל טיפול נפשי ולעמוד בחזרה על הרגליים. הכסף נכנס ישירות לחשבון, בלי יותר מדי שאלות. אם ירצו בכך, יוכלו אחר כך להגיש בקשה להכרה בהם כנפגעי פעולות איבה, ואז יהיו זכאים לשלל הטבות נוספות: טיפולים רפואיים מטעם המדינה, דיור מסובסד, סיוע במציאת תעסוקה, מלגות לימודים, ועוד. מדובר בסכומים גבוהים, שלאורך זמן יכולים להגיע למאות אלפי שקלים.
אלא שמשהו בסיפורים של אלון ויהודה לא הסתדר לחוקרים של הביטוח הלאומי, והם פנו למשטרה וביקשו איכונים שלהם. האיכונים הראו חד-משמעית: לא רק שאלון ויהודה הם לא ניצולי נובה, הם אפילו לא היו בסביבה של המסיבה ב-7 באוקטובר.
כשחוקרי הביטוח הלאומי הטיחו בהם את הממצאים, שניהם הודו כי שיקרו. "פשוט לקחתי מסיפורי ניצולים שקראתי בתקשורת", התוודה אלון. שניהם יחזירו, כמובן, את הכסף שקיבלו, אבל זה לא ייגמר בזה; יוגש נגדם גם כתב אישום והם עתידים להישפט בגין זיוף, התחזות וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. הבעיה היא שהם ממש לא לבד.
3 צפייה בגלריה
מתחם מסיבת הנובה ברעים. אחד הנחקרים סיפר: "פשוט לקחתי מסיפורי ניצולים שקראתי בתקשורת"
(צילום: Jack Guez, AFP)
כ-4,400 מבלים היו באותו יום שחור במסיבת הנובה. 364 מתוכם נרצחו (כולל 15 שוטרים שנפלו) במה שהפך לזירת פיגוע הטרור הגדולה והקשה בתולדות מדינת ישראל. עוד 44 נחטפו, חלקם עד היום עדיין בשבי חמאס. בין הניצולים יש מאות פצועים בדרגות שונות, ועוד הרבה יותר שמתמודדים עם טראומה נפשית. חלקם ראו את חבריהם נטבחים, חלקם היו עדים לפשעי מין קשים שבוצעו על ידי מחבלי נוח'בה. אף אחד מהם לא ישכח את מה שהיה שם.
עבור כל אלו, ושאר נפגעי 7 באוקטובר, הקים המוסד לביטוח לאומי קרן מיוחדת לסיוע כספי. הניצולים נזקקו לעזרה מיידית - רפואית, נפשית, כלכלית - וקיבלו אותה. אלא שמתברר כי ישראלים רבים שכלל לא היו במסיבה, החליטו לנסות ולזכות בכסף שלא מגיע להם. הם היו צריכים רק להמציא סיפור זוועה על הנובה, אולי להראות כרטיס כניסה מזויף לאתר המסיבה - והכסף הופקד בחשבונם. העובדה שהם לוקחים אלפי שקלים מקרן שמיועדת למי שזקוקים לעזרה הזו יותר מכל, כנראה פחות הפריעה להם.
אבל עכשיו, כך אומרים בביטוח הלאומי, החגיגה הזו נגמרה. כרגע יש בידיהם כ-80 תיקים של "מתחזי נובה" כאלו, והחקירות נמשכות. אף אחד לא יופתע אם בסוף זה יגיע למאות מקרים. "אני חוקר 24 שנה באגף החקירות", אומר ל"7 ימים" ראש אגף החקירות בביטוח לאומי, אמיר שהרבני. "נתקלתי לאורך הקריירה שלי בהמון אנשים שהגישו בקשות כוזבות לביטוח הלאומי וטיפלתי בפרשיות הונאה גדולות, אבל אני עדיין לא מאמין איך אנשים מעיזים לנצל את האסון הכי גדול שקרה במדינה לטובת השגת קצבה. אנשים פה פשוט מכרו את נשמתם לשטן באירוע הזה. אני, כמנהל האגף, לא התביישתי להיכנס לכל החקירות ולהטיח בנחקרים את כל מה שאני חושב עליהם".
"צריך להבין שלא מדובר בסתם עוד עקיצה של הביטוח הלאומי", מוסיף דרור בר-כהן, ראש צוות החקירה המיוחד שהקים הביטוח הלאומי. "זה לא קטע מצחיק של 'יאללה, בוא נעבוד עליהם', זה לא הנכה שאנחנו מגלים עליו שהוא לא כזה. מדובר פה באכזריות לשמה. זאת גניבת כספים על חשבון אנשים שעברו תופת ב-7 באוקטובר, והנפש שלהם גמורה. אז להשתמש ביום הכי קשה במדינה כדי להונות?!"
בבוקר שלמחרת 7 באוקטובר נכנסו בביטוח הלאומי לנוהל חירום. הגוף דווקא הגיב לאירועים מהר, בוודאי יחסית למרבית שאר זרועות הממשל, שקרסו. במסגרת שלל הפעילויות הוקמה גם קרן הסיוע לנפגעים, בהיקף של מיליונים רבים. בביטוח הלאומי ביקשו לתת סיוע מיידי גם לנפגעי נובה: בלי שאלות, בלי חקירות, מינימום טופסולוגיה, והכל נגיש באינטרנט. אלפי שורדי ושורדות נובה (וגם ניצולי פסיידאק, המסיבה הנוספת שהייתה ליד קיבוץ נירים) קיבלו את הסיוע החשוב הזה, שאין ספק שמגיע להם.
אבל כחודשיים אחרי הטבח, התחיל להגיע לביטוח הלאומי מידע שלפיו כמה ישראלים זיהו דווקא כאן אפשרות לעשות כסף במרמה. שהרבני: "יום אחד נכנס אליי מאיר בר, ראש מערך המודיעין באגף החקירות. הוא מספר לי שהתקבל מידע על קובי (שם בדוי), בחור מעיר במרכז, שככל הנראה מתחזה לנפגע או לניצול מנובה, ואף אישפז את עצמו. מאחר שאסור לנו לטעות חלילה ולפגוע בחף מפשע, שאלתי אותו האם הוא בטוח במידע ועשה הצלבות, ומאיר מספר שהמידע על קובי הגיע מגוּבה בקלטת, שבה הוא נשמע משוחח עם בן משפחתו ומתאר את 'הסיפור' שנתן בביטוח לאומי".
מה קובי סיפר בבקשה שלו?
"הוא כתב שהיה במסיבה בנובה ומחבלים רדפו אחריו וירו עליו. הוא ניצל בנס והצליח להתחמק, אבל מאז לא ישן בלילות וסובל מסיוטים. אחר כך הוא הלך לפסיכיאטר וסיפר לו שהוא ניצול נובה, אבל לא סיפק לנו מעבר לכך שום הוכחה נוספת. תביני שאם הבקשה שלו הייתה מאושרת על ידנו, זאת הייתה הכרה בנכות לכל החיים. כלומר, הוא מקבל משכורת קבועה מהביטוח הלאומי לכל החיים".
אז מה עשיתם?
"החלטנו לשים את התביעה שלו בינתיים בצד. הוא קיבל כסף עבור שלושה חודשים במכה אחת? יש לנו שקט ממנו עד ינואר? עד אז נראה מה יקרה".
3 צפייה בגלריה
אמיר שהרבני (מימין) ודרור בר כהן. "ניצול חמור של כספי ציבור על חשבון אנשים שמאוד זקוקים לקצבה הזאת"
(צילום: עוז מועלם)
אבל אפילו החוקר המנוסה שהרבני לא דמיין שהם עלו רק על קצה קרחון מכוער במיוחד. "תוך כדי שאנחנו משהים את הסיפור של הבחור מהמרכז, מאיר בר שוב מגיע אליי. הוא מספר על תביעות שהוגשו באופן מקוון מאותו אזור, כולן מאותה עיר בדרום הארץ, של 15 צעירים שטוענים שהיו יחד בנובה. כלומר, יש לנו פה כבר התארגנות מקומית".
מה הם טענו שקרה להם?
"כולם תיארו בערך את אותו הדבר, אותו נוסח בהבדלים קלים: 'הייתי בנובה, ראיתי מחבלים בעיניים, הם רדפו אחריי, ירו עליי, ניצלתי בנס'".
ואיך עליתם עליהם?
"בעקבות מידע מסוים שהתקבל סביב השמות האלה. מדובר בצעירים בשנות ה-20 לחייהם, נורמטיביים, חלקם יוצאי יחידות קרביות, מלח הארץ. הם חברים ויש היכרות ביניהם. אחרי שהתקבל המידע הבנו שצריך לבדוק את זה. עירבתי בפעם הראשונה את חוקרי להב 433, כי יש להם אמצעים טכנולוגיים שלנו אין, החל מאיכוני טלפונים, מערכת עין הנץ (מערכת לניטור כלי רכב, ש"מ), בדיקת מצלמות אבטחה, האזנות סתר ועוד".
ומה התברר בחקירה שלהם?
"שאף אחד מהם לא היה שם. ואת יודעת מה?" - שהרבני הולם בזעם על השולחן - "זה הרתיח אותי, כי מדובר פה בניצול חמור של כספי ציבור על חשבון אנשים שכן זכאים לקבל את הקצבה הזאת ומאוד זקוקים לה. אנשים שעברו את התופת, ששוכבים בבתי חולים, שמלווים על ידי פסיכיאטרים עם כדורים ולא ישנים מאותה השבת. ואז החלטנו שלא ניתן לזה לקרות".
הצעד הראשון של החוקרים היה לפנות למפיקי מסיבת הנובה, ולבקש רשימה שמית של כל מי שרכש כרטיס למסיבה מיום שישי בערב ועד שבת ב-6:30. הם קיבלו רשימה כזו (שהרבני: "הכל היה שם מאוד מסודר ומאורגן. כל מי שנכנס למתחם רשום אצלם"), אבל כשהחלו להטיח ב-15 הנחקרים מהדרום שהם בכלל לא רשומים במסיבה, צצה קומבינה חדשה, ואפילו עוד יותר מכוערת: שימוש בשמותיהם של נרצחים. שהרבני: "חלקם ידעו להשתמש בשם של אחד המאבטחים שנרצח וטענו: הכרנו אותו, הוא פילח אותנו, הכניס אותנו למסיבה בלי שנשלם".
בר-כהן: "נחקר אחר טען שהשיג את הכרטיסים מירושלים משני בליינים שנרצחו".
אבל לחוקרים, כאמור, כבר היו איכונים ומידע על הרכבים מעין הנץ, שלפיהם 15 הצעירים בכלל לא היו בנובה. שהרבני: "הבאנו את כל 15 החשודים למשרדי להב 433, והבהרנו להם שמדובר באירוע פלילי חמור. תוך כדי החקירות, אנחנו מבינים שהחבורה הזאת התארגנה באמצעות הטלגרם".
"יש מספר קבוצות בטלגרם שפעלו בנושא. התברר שיש מאכערים שפונים בפרסומת לאנשים. האדם נותן מספר תעודת זהות, המאכער ממלא עבורו את הבקשה המקוונת, ואם היא אושרה הוא גוזר עליה 4,000-5,000 שקלים"
כלומר?
בר-כהן: "יש מספר קבוצות בטלגרם שפעלו בנושא הזה. התברר שיש שם מאכערים שונים, שפונים בהודעת פרסומת לאנשים: 'רוצה לקבל כסף? רוצה לקבל מענק של נפגע פעולות איבה? פנה אלינו'. אין לנו מושג מי מפעיל את זה. האדם נותן לו את מספר תעודת הזהות שלו וכל הפרטים, המאכער ממלא עבורו את הבקשה המקוונת, ומקבל קוד. אם הבקשה אושרה, הוא גוזר עליה בין 4,000 ל-5,000 שקלים לעצמו. גילינו שיש שם מאכערים שלוקחים גם קבוצה של 20 איש: 'רוצים גמלה? אני מסדר לכם, כותב לכם את הבקשה. תעבירו לי בין 5,000 ל-7,000 שקלים כל אחד'".
והנחקרים שלכם פגשו את המאכער אישית?
"הנחקרים סיפרו שהגיע אליהם שליח, לבוש שחורים, רכוב על אופנוע וחבוש קסדה, ולקח מהם את המעטפה עם הכסף. החבר'ה מהדרום סיפרו שנתנו למאכער קוד משיכה חד-פעמי ללא כרטיס לבנקט, והוא משך את הכסף. הם לא יודעים לספר במי מדובר. מאחר שהוא כתב להם את הבקשות, הנוסח של תיאור האירוע חוזר על עצמו. הוא רק לא תיאר לעצמו שבסוף נעשה הצלבות".
בינתיים, החוקרים החליטו לזמן לחקירה גם את קובי, "ניצול" נובה הראשון שבגללו כל החקירה החלה. שהרבני: "בהתחלה הוא הכחיש והתעקש שהיה בנובה, וטען שרדפו אחריו מחבלים וירו עליו. אז הטחנו בפניו שאנחנו יודעים שהוא היה בביתו באותה שבת (כתוצאה מהאיכונים, ש"מ)".
ומה הוא עשה?
"אז הוא נשבר בחקירה. הוא הודה שלא היה במסיבה, וסיפר שקיבל את הרעיון מפייסבוק. קובי אמר: 'קראתי כל מיני פוסטים ואמרתי, אשתמש באותם תיאורים, אגיש תביעה ואקבל את הכסף'".
כשהמקרים הלכו והצטברו, חוקרי הביטוח הלאומי החלו להבין שמדובר בתופעה, ושלצד האלפים שבאמת היו בנובה וזקוקים לכסף כדי להשתקם, יש גם לא מעט כאלו שהחליטו לנצל את האירוע. אישה אחת מעיר בצפון, למשל, פנתה לקבל כסף כניצולת נובה. שהרבני: "היא כתבה בבקשה שהיא הייתה בנובה עם קבוצה של חמש נשים, וכשהתחילו היריות הן התפצלו. לטענתה, היא לא יודעת מה עלה בגורל שלוש הבנות האחרות, אבל נתנה לנו שמות אמיתיים של בנות שנרצחו. כשנשברה בחקירה, שאלנו אותה מאיפה באמת לקחה את השמות והיא אמרה: 'מהתקשורת'. היא גם מסרה את השמות של שתי הנשים הנוספות שהיו איתה כביכול במסיבה. שלושתן צירפו לבקשות כרטיסי כניסה מזויפים לנובה. בדקנו אותן, עשינו איכונים. הן לא היו בנובה ולא היה להן הסבר מניח את הדעת. דרך האישה הראשונה הגענו למי שאירגן את הפניות שלהן".
מי זה היה?
"השכן שלה. הוא הגיש בקשה בעצמו, ואחרי שקיבל כסף, לקח אחריו עוד עשרה אנשים שהגישו ושילמו לו 'בונוס'. עכשיו יש לנו את הרשימה של כולם".
בר-כהן: "חקרתי בחור לא צעיר, שטען שהוא אחד ממקימי סצנת הטראנס בישראל והציג עצמו כמישהו שהיה במסיבה - ולא היה. קראתי לו לחקירה, כשיש לי כבר את כל המידע לגביו, אבל אני יודע שהוא הולך לשקר לי, ואני שואל אותו: 'איפה היית ב-7 באוקטובר?' והוא משיב: 'בנובה'. אני שואל: 'באיזה מתחם היית?' הוא עונה: 'במתחם הקופות'. כולם מדקלמים את התשובה הזאת, או את 'מתחם הבר', כי הכירו את זה מהתקשורת, ואומרים לנו כדי להוכיח אותנטיות. אף אחד לא אמר בחקירה 'רקדתי'. אני שואל אותו 'איך הגעת למסיבה?' והוא עונה לי: 'לא יודע'. אני מבקש 'ספר לי, מה קרה שם?' והוא עונה: 'ירו עליי מחבלים'. אני שואל, 'איפה ירו עליך, איך לא נפצעת? עם מי היית, עם מי ברחת משם?' והוא עונה: 'לא יודע'. אחרי שאני דוחק אותו לפינה, אני מטיח בו: 'לא היית שם. תגיד, אתה לא מתבייש? אנשים נרצחו שם!'"
ואיך הוא מגיב?
"הוא גם מרים את הקול: 'הייתי שם, מה, אני אשקר לך?! אין לי איך להוכיח לך. תראה, אני איש מסיבות, ממקימי סצנת הטראנס'. אמרתי לו: 'אתה מהענף? לא היית שם ואתה משקר לכל החברים שלך בתעשייה? חברים שלכם נרצחו, נגמרו להם החיים בתל השומר! תגיד, באיזו סדנה של נובה היית?' והוא אומר, 'לא הייתי'. התשובה שלו הרתיחה אותי יותר, כי אין אחד מנפגעי הנובה שלא השתתף בסדנה. המפיקים כל יום עושים להם פעילות שם".
ואיך זה הסתיים?
"בשלב הזה הוא נשבר ושתק. אמרתי לו: 'תסתכל על עצמך. על מה אתה נלחם? לא היית שם'. ואז הוא הוריד את הראש, ואני מבין שהאסימון נפל. הוא אמר: 'אני מצטער, אני לא באמת הייתי שם'. אני שואל: 'איפה היית?' הוא עונה: 'הייתי בבית, אני אחזיר את הכסף'. הייתי עצבני על אמת. אמרתי לו: 'אבל למה? אין לך בושה, להונות על היום הזה?!"
שהרבני: "גם נתקלנו בכמה מקרים שבהם בני משפחה הלשינו או הפלילו את יקיריהם. היה מישהו שהגיש בקשה, סיפר שהיה בנובה וקיבל כסף, וחמותו התקשרה אלינו".
חמותו? מה היא אמרה?
"'הוא מכה את הבת שלי ורוצה לצאת מזה בקלות בבית המשפט, אז הוא אמר לשופט שהוא ניצול מהנובה'. היא מסרה בדיוק היכן הוא היה באותה שבת. עשינו הצלבות ואיכונים, וגילינו שהוא באמת שיקר.
"השיא היה כשנתקלתי בחרדי מזוקן עם פאות, לבוש בשטריימל ובחליפה שחורה. הוא הגיש בקשה, וכנפגע נובה קיבל 17 אלף שקל. שאלתי אותו 'אתה שומר שבת, בטוח שהיית בנובה?'"
“היה עוד מקרה, שבו אמא הטיחה בפני בנה שהוא משקר. הגיע אלינו מילואימניק על מדים, שהגיש בקשה כפולה לתביעה, עליו ועל חברתו. כל אחד מהם נחקר בחדר אחר, ושניהם סיפרו שהיו בנובה. שניהם גם טענו כי השאירו את הטלפונים שלהם בבית. לטענת החברה, הם ירדו יחד בערב שישי למסיבה, ברחו משם ורצו עשרה ק"מ עד שהגיעו למקום מבטחים".
אז איך עליתם עליהם? הרי הם טוענים שהטלפונים נשארו בבית. אין לכם איך להיעזר באיכון סלולרי.
"שאלנו אותו: איך הגעת לנובה? הוא סיפר שהם ירדו לנובה עם האוטו, בזמן שיש לנו ביד איכון שהאוטו היה בחניה של הבית. הם גרים אצל אמא שלו. אמרנו לו 'לא ירדת עם האוטו, ולא הבאת שום הוכחה שהיית שם. לא כרטיס כניסה, לא תכתובת ווטסאפ, כלום'. והוא מתעקש שהוא כן היה בנובה. ראשונה נשברה החברה, והודתה: 'לא ירדנו. היינו בבית שלו, בחדר שלו. ישנו כל כך חזק, שאפילו מהטילים והאזעקות לא התעוררנו'.
"ואז הבאנו את האמא לחקירה. היא ישר סיפרה שהבן שלה היה בביתו, ישן. הכנסנו אותם לעימות. היא אמרה לו: 'תודֶה, אל תסבך אותי'. אנחנו אומרים לו: 'החברה שלך הודתה'. אבל הוא, בשלווה אומר לאמא שלו בעימות: 'אני לא יודע מה את רוצה ממני'. והאמא אומרת: 'הערתי אותך ב-14:00 בצהריים והאוטו שלך היה בחניה'".
איך זה נגמר?
"הוא התחיל לצעוק: 'רוצים את הכסף שלכם? אתן לכם בחזרה!' אבל הוא לא נשבר ולא הודה".
בר-כהן: "אז אמרתי לו: 'רק תענה לי, למה עשית את זה?'"
מה הוא אמר?
"כלום. הוא שתק".
"אבל השיא היה", מספר שהרבני, "כשנתקלתי במסדרונות להב 433, שניהלו איתנו את החקירות, בחרדי מזוקן עם פאות ארוכות, לבוש בשטריימל ובחליפה שחורה. הוא הגיש בקשה, וכנפגע נובה קיבל 17 אלף שקל. אני ניגש לשאול אותו: 'למי אדוני?' והוא עונה: 'הזמינו אותי לחקירה, לחוקר דרור בר-כהן מביטוח לאומי’".
בר-כהן: "ואני שואל אותו: 'אתה שומר שבת, אתה בטוח שהיית בנובה?' והוא עונה: 'כן, כן... בעצם לא, לא... תוציאו אותי מזה'. אני אומר לו: 'אבל הצהרת בטופס שכן היית שם וקיבלת בפועל 17 אלף שקלים לשלושה חודשים'. והוא משיב: 'לא הייתי שם. פנו אליי בטלגרם, שאלו אותי: 'אתה רוצה לעשות כסף מביטוח לאומי? תגיד: 'ברחתי ממחבלים'. נמלא לך את הבקשה, ותשלם לנו 5,000 שקלים כשתקבל מהם את הכסף’. לא ראיתי מה כתוב בטופס. קיבלתי את הכסף, אני אחזיר לכם'".
מה, החזיר וזהו?
שהרבני: "נראה לך? הוא יחטוף כתב אישום, כמו כולם".
יש ניצולי נובה שהפציעות שלהם, הגופניות והנפשיות, קשות יותר. כמו כל נפגע פעולות איבה, גם הם יכולים להגיש למוסד לביטוח לאומי בקשה לקבלת תגמול טיפול רפואי (תט"ר, בלשון המקצועית). כאן כבר הסכומים בדרך כלל גבוהים יותר, ובהתאם לפגיעה, יכולים אף להגיע למשכורת חודשית לכל החיים. השלב הזה כבר לא אוטומטי, והביטוח הלאומי דורש מסמכים, כולל חוות דעת רפואיות והצגה של כרטיס הכניסה לנובה.
נדגיש שוב: מרבית ניצולי הנובה ופסיידאק שהגיעו גם לשלב הזה, זכו בתגמול ביושר. מצבם פוגע ביכולת שלהם להתפרנס, ואלו בדיוק המקרים שלשמם הוקם הביטוח הלאומי מלכתחילה. אבל מסתבר שניסיונות ההונאה הגיעו גם לקצבאות הללו.
מסמכים, הם לא התקשו להשיג. ביטוח לאומי דורשים להציג כרטיס כניסה לנובה? החוקרים גילו שכרטיסים מזויפים למסיבה התחילו להסתובב ברשת או בטלגרם. מה שנותר למתחזי הנובה לעשות זה רק לשנות שם, ולהוריד. עכשיו נשאר העניין הרפואי. פציעה פיזית יותר קשה לזייף, לכן רוב מתחזי הנובה בוחרים במסלול הפסיכיאטרי. התלונות דומות: חרדות, פרנויה, סיוטים בלילות. חמושים בחוות דעת פסיכיאטריות, בפייק-סיפור שכמעט תמיד דומה - ירו עלינו ולא פגעו - ובכרטיסים מזויפים, הם הגישו בקשות לתגמול קבוע.
החוקרים שחשדו בחלקם ביקשו מהמשטרה לחקור היכן היו ב-7 באוקטובר. המשטרה השתמשה גם הפעם באיכון סלולרי, באיכון רכב באמצעות מערכת עין הנץ, ובמצלמות אבטחה. ואכן, שוב התגלו כמה מקרים של "ניצולי" נובה שכלל לא היו בנובה.
הם הוזמנו לחקירה, ומצאו את עצמם בחדר מול שהרבני, בר-כהן ואנשיהם. חלקם המשיכו להתעקש שהיו בנובה, למרות שהחוקרים ידעו שהם אוכנו במקום אחר לגמרי. לעיתים הגרסה שלהם קרסה בגלל הסיפור המומצא שלהם. כך, למשל, עידו (שם בדוי) שהצהיר: "הייתי במסיבת הנובה, כשלפתע החלו לנחות רחפנים (מוטסים) על ידי אנשי חמאס וטנדרים שרדפו אחרינו מכל עבר. חיי ניצלו בנס. אני מודה לאלוהים שניצלתי כל יום. אני לא יכול לחזור לחיי השגרה שלי. מאז המקרה אני ממעט לצאת מהבית, אני סובל מחרדות וסיוטים בשינה מאותו יום ארור, 7.10".
עידו צירף מסמכים רפואיים מביקור אצל פסיכיאטר, ובהם טען בין היתר כי יש החמרה במצבו הנפשי מאז האירוע וכי הוא סובל ממחשבות אובדניות. עוד כתב: "אין לי כסף לשכירות. אני צועק בלילות, אני עושה צרכים במכנסיים, אני חייב כסף בשוק האפור. מעולם לא הייתי בחו"ל ומעולם לא היה לי דרכון. מגיע לי לסיים את חיי בצורה נורמלית."
בר-כהן: "רק כדי לסבר לך את האוזן, בנובה לא היו מחבלים עם רחפנים. הם היו ביישובים בעוטף, לא במסיבה. ידענו שעידו צירף לבקשה שלו כרטיס כניסה מזויף למסיבה, ולפי איכון שנעשה לטלפון שלו ולרכב שלו, הוא לא היה שם".
גם התיאור של עדי (שם בדוי), תושבת עיר בדרום, נראה בתחילה קורע לב. "הייתי במסיבת נובה עם בן הזוג שלי ועם מספר חברים, שכיום חלקם אינם בחיים", הצהירה לביטוח הלאומי. "(הם) נפלו באוקטובר במסיבה, כאשר מחבלים רדפו אחרינו מכל עבר. הם הגיעו למסיבה מהאוויר ומהיבשה, לבושים במדי צה"ל. אני לא יכולה לשכוח את המראות הקשים. חברות וחברים שלי מתו על ידי. אני סובלת מחרדות, פרנויה, לא יכולה לצאת מהבית. אני מפחדת שיש מחבלים מחופשים לחיילי צה"ל. אני ובן הזוג שלי ניצלנו בנס. חברים שלנו, חלקם לא שרדו. אני סובלת מחרדות קשות".
בר-כהן: "ידענו שכרטיס הכניסה שלה ושל בן זוגה למסיבה מזויף, והוכחנו באמצעות אמצעים טכנולוגיים שהם לא היו שם בכלל. אבל בחקירה שאלנו אותה גם: 'תגידי, מי אותם חברים טובים שלך שנרצחו?'"
ו...?
"היא לא ידעה אפילו לומר שמות".
"ניצולת" נובה אחרת תיארה איך הצליחה למלט את עצמה בתושייה רבה משטח המסיבה. "עמדתי בתור לכניסה למסיבה בשעות הבוקר, עד שהחלו רקטות מעל הראש שלנו", הצהירה לביטוח הלאומי. "מהר מאוד היו בהלה ובלגן מצד המבלים. אפילו ההפקה לא ידעה איך להגיב. השוטרים ביקשו להשתטח על הרצפה. אני החלטתי להעמיס את הציוד חזרה לרכב. לאחר זמן מה עליתי לרכב והחלטתי לצאת לבד לכיוון הבית, כי לא מצאתי את החברים שלי. הציר לכביש היה חסום והתחלתי לשמוע יריות. החלטתי לפרסס, ומצאתי נתיב עוקף דרך שטח. המשכתי בו והצלחתי להגיע לבית בשלום, בזמן שהחברים שלי נרצחו. המראות הקשים שראיתי לא יוצאים לי מהראש. אני לא עובדת מאז. מבקשת תגמולים".
סיפור יפה ודרמטי, רק שלפי האיכונים היא ממש לא הייתה בנובה, "ובמקום קצבה היא תקבל חוב לביטוח לאומי", אומר שהרבני. "וגם כתב אישום".
בכמה מהמקרים סיפרו נחקרים כי גורמים עברייניים פנו אליהם, הציעו להם להגיש בקשה פיקטיבית כנפגעי נובה וגבו מהם כספים, לעיתים תוך כדי איומים. "אמרתי לו (למאכער) שאני רוצה להפסיק עם זה", העיד אחד הנחקרים. "והוא אמר: 'אין להפסיק עם זה. אתה בדרך כבר. אין מה לעשות'. (הוא) התחיל לדבר אליי לא יפה ואיים שיבואו אליי אנשים ותהיה בעיה. אמרתי לו: בסדר". לטענת הנחקר, כלל לא ידע שמדובר בכספים של ניצולי נובה.
חוקרים: אתה נכחת במסיבה בנובה ב-7.10?
נחקר: "לא".
חוקרים: האם אתה מודע לכך שביצעת עבירה פלילית, בכך שהגשת תביעה כוזבת לביטוח לאומי כדי לקבל כסף כנפגע פעולות איבה?
נחקר: "כן, עכשיו אני יודע... אני מצטער על זה ומתחרט. לא ידעתי שזה ככה, ואם הייתי יודע, ודאי שלא הייתי עושה את זה. לא ידעתי שזאת הדרך, וזה בכלל מכוון לנובה".
נחקר אחר סיפר כי גם הוא נסחט על ידי גורם עברייני. "הכל התחיל כשקיבלתי פרסומת בטלגרם, שמישהו רושם שהוא בודק לך זכאות אם מגיע לך כסף בגלל המלחמה", העיד בפני בר-כהן. "שלחתי לו הודעה שאני מעוניין, והוא אמר לי: 'תשלח לי מספר פרטים: שם ושם משפחה, חשבון בנק, אימייל'. לא משהו מיוחד מעבר לזה. שלחתי לו, והוא אמר: 'שלחתי אותך לבדיקה'. כעבור יומיים-שלושה, קיבלתי הודעה מביטוח לאומי שהתביעה אושרה. שאלתי אותו מה זה אומר, האם אני זכאי לכסף? ואז אמרתי לו שאני לא רוצה לעשות את הדבר הזה, והוא אמר: זה מאוחר מדי. התביעה כבר אושרה והכסף ייכנס עוד יומיים. ניסיתי להתווכח איתו, ואז אמרתי (לעצמי): עבריינים. הבאתי לו 7,200 שקלים וקיוויתי שהנושא הזה ייעלם".
נחקר: "אמרתי למאכער שאני רוצה להפסיק עם זה. הוא התחיל לדבר אליי לא יפה ואיים שיבואו אליי אנשים ותהיה בעיה"
חוקר: מי הבן אדם?
נחקר: "אין לי איך להגיע (אליו). הלוואי ויכולתי להגיד לך מי זה ומי הבן אדם... מה, אני אתחיל לריב איתו? אני לא מתערבב עם הטלגרם. מה, הוא יתחיל לאיים עליי? הוא שלח לי מישהו לאסוף את הכסף. ההוא היה עם קסדה וקורקינט".
חוקר: ראית שאתה מקבל כסף מביטוח לאומי על זה שהיית במסיבת הנובה, ולא היית. ידעת מה זו המסיבה הזאת. למה לא החזרת את הכסף? למה לא פנית לביטוח לאומי?
נחקר: "פחדתי שהוא יעשה משהו למשפחה שלי, אז מה, אני אלך למשטרה? אתם לא תוכלו להגן עליי".
כך או כך, כל מתחזי הנובה - כאמור, כבר מדובר בלמעלה מ-80 תיקים, וזו רק ההתחלה - ייאלצו להחזיר את הכסף, לשלם חוב לביטוח הלאומי, וגם יעמדו למשפט. שהרבני: "ברגע שנסיים את כל החקירות, החומרים יועברו לצורך הגשת כתבי אישום. אבל יש לנו עוד הרבה חשודים שטרם נחקרו. מה שהם לא מבינים זה שהם עבריינים. אבל הם יבינו. כולם יואשמו בסוף".
מלבד נובה, היו לכם התחזויות גם מכיוון יישובי העוטף?
"פחות, אבל התקבלו אינדיקציות לבקשות של אנשים שטענו שהיו בקו הראשון ביישובי העוטף, ואנחנו מבינים שלא היו. יש לנו למשל מקרה של בני משפחה, שהגישו 40 בקשות נפרדות, בטענה שהם התארחו ב-7 באוקטובר בכתובת מסוימת באחד מיישובי העוטף. אז בדקנו את זה".
ומה גיליתם?
"שמדובר בדירת חדר וחצי, שמתגוררות בה קשישה עם המטפלת שלה. איפה בדיוק ישנו 40 איש?"
