חיסולו המבורך של יחיא סינוואר העלה עוד יותר את מפלס הביטחון של ראש הממשלה, ובעיקר הוליד את אחד הספינים המוצלחים של התקופה: אלמלא עקשנותו של בנימין נתניהו להמשיך את המלחמה למרות הלחץ מבית ומחוץ, כך גורסים בסביבתו ודובריו בתקשורת עונים אחריו אמן, ישראל לא הייתה נכנסת לרפיח ובכך לא הייתה משיגה את סגירת המעגל מול השטן שהצליח להוציא לפועל את הטבח הנורא. ממילא מובן מהדברים שמות סינוואר הוא לא רק צדק בסיסי עם הקורבנות הרבים שלו, אלא מעין "תמונת ניצחון", או לפחות הדבר הכי קרוב אליה.
תיעוד מחיסולו של מנהיג חמאס יחיא סינוואר
(צילום: דובר צה"ל )
מה שהכי מקומם בטיעונים הללו הוא לאו דווקא חוסר הדיוק העובדתי (למשל הביקורת נגד שר הביטחון והח"כים בני גנץ וגדי איזנקוט, כאילו שהם עיכבו פעולות התקפיות בזמן שנתניהו ממש ידוע בתור הסוס הדוהר ביותר בהיסטוריה של הסוסים הדוהרים). זה גם לא הקסם הלוגי והרטורי, שמפקיע מנתניהו אחריות לטבח והבטחות על "פסע מניצחון" שנמשכות חודשים וגובות מחיר עצום, אבל קושר לו כתרים לאחר שתמונת גופתו המרוטשת של סינוואר נצרבה בתודעה הלאומית.
מי שמונים בגאווה את מנהיגי הטרור שחוסלו כמו ילדים שאוספים קלפים של כוכבי כדורגל, נוטים לשכוח את המספר היחיד שמשנה עכשיו: 101
מה שבלתי נסבל זאת הדמגוגיה: אפשר לחשוב שהתמיכה בהפסקת אש נועדה לחוס על רב-מרצחים בסדר גודל היסטורי או סתם מתוך איזו תבוסתנות פתטית, שאיכשהו טבועה באנשים שהקדישו את כל חייהם הבוגרים לשמירה על ביטחון ישראל, כאילו שהכישלון הנורא של 7 באוקטובר וכל חיי האזרחים והחיילים שנפלו אז ומאז לא רודפים אותם בלילות ובימים וימשיכו לעשות זאת עד נשימתם האחרונה. אותם סחרירנים מיומנים, שמונים בגאווה את מנהיגי הטרור שחוסלו בשנה האחרונה כמו ילדים שאוספים קלפים עם פניהם של כוכבי כדורגל, נוטים משום מה לשכוח את המספר היחיד שמשנה עכשיו: 101.
מספר היה יותר גבוה אז, לפני כמה חודשים, כשרבים במעגל קבלת ההחלטות ובצוות המשא ומתן דרשו מיצוי כל מאמץ להגיע להסכם שיחזיר לישראל כמה שיותר חטופים וחטופות בחיים. הוויכוח, שהוא לגיטימי ואף קריטי (ולכן היו לו גם השלכות פוליטיות בלתי נמנעות), היה מה דחוף יותר: סגירת חשבון שיכולה להדהד בכל המזרח התיכון (וגם תאריך את חיי הקואליציה), או הוכחה חיה שישראל באמת עושה הכל כדי להציל את האזרחים והאזרחיות וגם את החיילים והחיילות שהופקרו על ידה (צעד שבסבירות גבוהה היה מביא לבחירות). אגב, בניגוד לדעה הרווחת גם באזור החיוג של המרכז הקיצוני, להפסקת המלחמה בשלב ההוא היו עוד יתרונות: לגיטימציה בינלאומית, הכנה למערכה בצפון, שיקום הכלכלה, הקלה כלשהי בנטל המילואים והפוגה מנטלית לציבור אחרי חודשים של טרלול. אבל בראש ובראשונה הייתה זו העמדה הלאומית והמוסרית: יש לשלם את מחיר המחדל כדי למנוע מנשים להמשיך להיאנס ומזקנים להיחנק, ובאופן כללי שאנשים שנחטפו מהמיטה שלהם כי המדינה קרסה לא ייענשו במוות בגלל זה.
ואולי מה שהכי מדכא בפסטיבל "רק נתניהו עמד בלחץ" הוא שגורל החטופים והחטופות נעשה עוד יותר לוט בערפל. החוגגים והחוגגות לא טורחים אפילו להזכיר עובדה פשוטה: נתניהו אולי "עמד בלחץ", אבל אנחנו אפילו לא יודעים כמה עוד חטופים שילמו בחייהם כדי שנוכל לראות את החור המפואר בראשו של סינוואר. במאבק לקידום הנרטיב השקרי של "מלחמת התקומה", החטופים והחטופות היו אוויר ונשארו אוויר.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.10.24
