פעם, כדאי לדעת, הקים האו"ם סוכנות פליטים בשם UNKRA. לא UNRWA. מדובר בגופים דומים. UNKRA הוקמה כסוכנות לשיקום קוריאה, באוקטובר 1950, כדי לסייע לשיקום המדינה ולטיפול בשלושה מיליון פליטים בעקבות המלחמה. בפועל, UNKRA החלה לפעול רק ב-1953, בסיום המלחמה, עם תקציב של פחות ממאתיים מיליון דולר (פחות משני מיליארד בערכים של היום), וסיימה את עבודתה בשנת 1958.
סוכנות אונר"א הוקמה שנה לפני כן, בהחלטה 302 של עצרת האו"ם, בדצמבר 1949. ההחלטה עצמה התבססה, בין השאר, על החלטה 194, שכביכול מעניקה "זכות שיבה" לפליטים. כל מדינות ערב, כדאי להזכיר, התנגדו הן להחלטת החלוקה והן להחלטה 194, על בסיס ההתנגדות למדינה יהודית ולשיבה שהייתה מותנית בהכרה במדינה כזו. זה לא מפריע לפלסטינים להיות התומכים הנלהבים בהחלטה 194 - רק בחצי סעיף שמתאים להם.
כך או כך, אונר"א הייתה אמורה, לפי החלטות חוזרות ונשנות של עצרת האו"ם, לשקם את הפליטים ולסיים עם הבעיה. הרי רוב הפליטים, אלה שברחו ואלה שגורשו, הגיעו למקומות שבהם דיברו את אותה שפה, הם היו בני אותה תרבות, בני אותה דת, ופעמים רבות בני אותן משפחות. ויותר מכך, רובם הגיעו בדיוק לאותם אזורים – רצועת עזה והגדה המערבית – שהוקצו למדינה הערבית (שרק לאחר שנים קיבלה את השם "פלסטינית"), בהתאם להחלטת החלוקה של האו"ם.
אלא ששום דבר מההחלטות המקוריות של האו"ם לא התממש. היום כבר אין פליטים. יש צאצאי פליטים. מדינות ערב התנגדו לכל החלטה של שילוב הערבים, בשר מבשרם. ההחלטה הייתה, הלכה למעשה, להנציח את הפליטוּת. פה ושם דווקא היו ניסיונות שיקום. ד"ר עינת וילף וד"ר עדי שורץ, בספרם המשובח, "מלחמת זכות השיבה", מספרים על היוזמה של מוסא עלמי, ממנהיגי ערביי פלסטינה, שכבר בתחילת שנות החמישים הקים חווה חקלאית ליד יריחו. החווה פרנסה מאות משפחות, הוקם בה בית ספר ומרכז לילדים יתומים, והיא הגיעה להסכמי ייצוא בינלאומיים. הקמת החווה המשגשגת נחשבה לבגידה באתוס הקורבניות. לאחר הסתה פרועה, המון ערבי פשט על החווה, הרס, ניפץ והותיר אחריו חורבן. החווה, בגרסה עלובה, קיימת עד היום.
גם היהודים עברו "נכבה" אכזרית באירופה ובארצות ערב. אבל לא הייתה להם סוכנות שתטפח את השנאה ולא את התמיכה בחורבן ובטרור. לפלסטינים הייתה את אונר"א
אונר"א נכנעה ללחץ הערבי. לא שיקום, לא יישוב מחדש, לא יוזמות כלכליות, לא יציאה ממחנות הפליטים. להיפך. העיתונאי דוד בדין פרסם אינספור תחקירים על הפיכת מוסדות החינוך של אונר"א לחממות לשטיפת מוח למען הגשמת חיסול ישראל, על-ידי טיפוח אשליות על "זכות השיבה". עשרות מיליונים הפכו לפליטים במאה שעברה. הם לא קיבלו "זכות שיבה". גם היהודים עברו נכבה אכזרית באירופה, ועוד נכבה בארצות ערב. הם גורשו. רכושם הוחרם. אבל לא הייתה להם סוכנות משלהם שתטפח את השנאה ולא את התמיכה בחורבן ובטרור. לפלסטינים הייתה.
לא היה צורך להמתין ל-7 באוקטובר כדי לדעת שבחסות אונר"א הוקמה מפלצת של תמיכה בטרור. שורה של עדויות נאספו על מעורבות עובדי אונר"א הן בטבח 7 באוקטובר והן בפעילות טרור של חמאס, ועל השימוש של חמאס במתקני אונר"א. בחודש ספטמבר האחרון חיסלה ישראל את פתחי אל-שריף. התכשיט הזה היה המתאם בין חמאס לחיזבאללה בלבנון, אבל את המשכורת שלו שילמה אונר"א, שבה כיהן כראש אגודת המורים בלבנון. מחנך למופת.
זה הרקע לשתי הצעות חוק, של חברי הכנסת בועז ביסמוט ויוליה מלינובסקי, לנתק את הקשרים של ישראל עם אונר"א, ולבטל את החסינות הבינלאומית של הסוכנות. גם חברי כנסת מהאופוזיציה חתומים על הגשת הצעת החוק השנייה. אבל ספק אם הצעות החוק יעברו. משום שהן ארה"ב והן האיחוד האירופי מפעילים לחץ בלתי נסבל כדי שהחוקים הללו לא יעברו. גם במכתב האיום באמברגו, של שרי החוץ וההגנה של ארה"ב, בלינקן ואוסטין, יש דרישה חד-משמעית להקפיא את תהליכי החקיקה נגד אונר"א.
זה מצער, משום שפעם אחרי פעם אלה לא רק החוגים הפרוגרסיביים, אלה גם ראשי מדינות המערב, כולל ארה"ב, שמסייעים גם להנצחת בעיית הפליטים, גם לתעמולת השטנה נגד ישראל, וגם, למעשה, למימון סוכנות או"ם שמסייעת לטרור
זה מצער, משום שפעם אחרי פעם אלה לא רק החוגים הפרוגרסיביים, אלה גם ראשי מדינות המערב, כולל ארה"ב, שמסייעים גם להנצחת בעיית הפליטים, גם לתעמולת השטנה נגד ישראל, וגם, למעשה, למימון סוכנות או"ם שמסייעת לטרור. הרי מדינות המערב תומכות בפתרון של שתי מדינות לשני עמים. איך אפשר להגיע לשלום כזה כאשר מוסדות אונר"א מחנכים לחיסול ישראל? איך אפשר לתמוך בסוכנות או"ם שרבים ממתקניה שימשו את חמאס? איך אפשר לתמוך בסוכנות שמנציחה את האומללות? ישראל נכשלה, כישלון חרוץ, בהצגת עמדתה הצודקת. אסור להרים ידיים. הסוכנות תומכת הטרור הזאת חייבת לעבור מן העולם. לא כדי לפגוע בסיכויים להסכם שלום. להיפך. כדי להסיר את אחד המכשולים העיקריים לכל הסכם. וכדי שסוכנות בנוסח UNKRA תחליף את אונר"א.
