השאלה הנדושה ביותר בשבוע האחרון – בקרב הפלסטינים, אבל גם בישראל – היא מי ייכנס לנעליו הענקיות של יחיא סינוואר, המוח שברא את "חזון 7 באוקטובר" ומי שראה במתקפה את תכלית חייו. אחרי שכל יורשיו הפוטנציאליים חוסלו במהלך המלחמה – ובראשם רווחי מושתהא, בכיר חמאס שצעד איתו כ-40 שנה – נראה כי אין מנהיג אחד שיוכל למלא את החלל, בהנהגת הארגון בכלל ובזאת של עזה בפרט.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"לאורך השנים סינוואר בנה את עצמו כמנהיג בעל סמכויות אדירות. אין אדם אחד שיכול למלא את הוואקום שנוצר, ולאחר החיסול חייבים בחמאס למנות גורם אחד שייקח על עצמו את הסמכויות הצבאיות, ואחר שיטפל במישור המדיני ובקשר עם גורמים חיצוניים", מסביר אשרף אבו-אלהול, מומחה לזירה הפלסטינית ומנהל מערכת היומון המצרי "אל-אהראם". ואכן, לאור מצבו הנוכחי של חמאס נראה רעיון פיצול הסמכויות סביר מאוד. עם זאת, מהלך כזה יחייב את הארגון ברצועה להתנהל מעזה ומבחוץ במקביל וייתכן שגם לנסח אחרת את היעדים המדיניים.
את ראשות הזרוע הצבאית, כולל ניהול הלחימה נגד ישראל, יתפוס כנראה מוחמד סינוואר (אבו-איברהים), אחיו הצעיר של יחיא, דמות רפאים ללא חתימה ציבורית או ניסיון פוליטי, שברח ממספר רב של ניסיונות חיסול ישראליים לאורך השנים. לצד עוצמתו בזרוע הצבאית סוחב סינוואר כאחיו עננת שמועות על התעללויות. במקרה שלו מיוחסים לו מעשי פדופיליה. "בזמן שהותו הקצרה בכלא בסוף שנות ה-80 רווחו שמועות לגבי הטרדות מיניות שבהן היה מעורב", מסביר מיכה קובי, בכיר השב"כ שחקר את מוחמד סינוואר. "כשהשמועות פשטו, האח הצעיר, יחד עם זה הגדול, טפלו על הקורבנות האשמות בדבר שיתוף פעולה עם ישראל, מה שהיווה עילה לחיסולם". גם אם השפעתו ומיומנותו פחותים מאלה של אחיו, סביר כי באמצעות בכירים צבאיים מנוסים ששרדו, כמו עז א-דין חדאד (אבו-סוהייב) וראא'ד סעד (אבו-מועאז), הוא ישמר את המסגרת הפיקודית והתפקוד הבסיסי של הזרוע.
על ראשות הלשכה המדינית בעזה יתמודדו כנראה שניים. הראשון – ח'ליל אל-חיה (אבו-אוסאמה), שהיה הסגן של סינוואר בראשות הלשכה, שמאז תחילת המלחמה יושב בקטאר, ועיקר ניסיונו הוא במישור הפוליטי וההסברתי. דימויו החיובי בשורות חמאס מבוסס, בין היתר, על העובדה ששניים מבניו היו פעילים בזרוע הצבאית של הארגון ונהרגו לאורך השנים בעימותים עם צה"ל.
הפרשן הפלסטיני אכרם עטאללה אומר ש"חברי חמאס ברצועת עזה יכבדו את מינוי אל-חיה למרות שהוא נמצא בחו"ל כרגע. היתרון שלו על מנהיגים אחרים בארגון הוא בקרבתו לאיראן". ואכן, הוא הגורם הבכיר שניצב לצד מנהיג איראן במסע הלוויה הסמלי שנערך להנייה בטהרן. בנוסף, אל-חיה גם מקיים קשר טוב עם המצרים, שייתכן שיתמכו גם הם במועמדותו מתוך רצון לקדם תוכנית לעיצוב סדר חדש בעזה בחסותם.
המועמד השני הוא ניזאר עוודאללה (אבו-עוביידה), חבר הלשכה המדינית שכמעט הביס את סינוואר בבחירות לראשות הלשכה ב-2021. באותן הבחירות נדרשו ארבעה סבבים עד שהוכרז על ניצחון סינוואר, וגם אז עלו טענות כי מדובר בזיוף שנועד לאפשר לו לשמור על מעמדו. מעמדו של עוודאללה שנמנה עם דור ותיק יותר בחמאס וצמח במערך האזרחי ("דעווה") והעשייה הפוליטית, מבוסס גם על הקרבה שהייתה לו לשייח' יאסין ועל היותו פעיל מרכזי בהקמת חמאס ב-1987. בניגוד לאל-חיה שהוא דוקטור להלכה איסלאמית ומוצאו ממשפחה מיוחסת מהעיר עזה, עוודאללה המהנדס הוא בן מגזר הפליטים (מוצא משפחתו מהכפר חמאמה ששכן עד 1948 באזור אשקלון).
את ראשות הלשכה המדינית העליונה של חמאס שבה אחז סינוואר (ולפניו איסמעיל הנייה), סביר כי יקבל לפחות לתקופת מעבר, עד שייערכו בחירות, אחד הבכירים הוותיקים בחו"ל, למשל ח'אלד משעל (שהיה ראש הלשכה במשך 21 שנה), מוסא אבו-מרזוק או מוחמד דרוויש (אבו-עומר חסן), יו"ר מועצת השורא שנמנע מחשיפה פומבית ואשר שמו הועלה כמועמד לתפקיד לאחר חיסול הנייה (דרוויש היה אחראי לאורך השנים על הפעילות הכלכלית בארגון). כמו חיזבאללה לאחר חיסול נסראללה – שלאחריו כנראה חוסל גם יורשו, האשם ספי א-דין – סביר שגם חמאס יבקש לשמור על חשאיות סביב זהות היורש או לפעול במסגרת הנהגה קולקטיבית, דפוס שכבר ננקט לפני 20 שנה כשחוסלו ברצף מייסד הארגון, השייח' אחמד יאסין, ומיד אחריו יורשו, עבד אל-עזיז רנתיסי.
"לאופן שבו בוצע חיסול סינוואר ולתמונות שתיעדו את האירוע יכולה להיות השפעה הפוכה מכפי שמתכוונת ישראל", מסביר ד"ר מח'ימר אבו-סעדה, מרצה למדע המדינה מעזה. "כבר עתה המוות הזה הפך מקור השראה עבור יותר ויותר פלסטינים שקוראים להמשיך את הלחימה נגד ישראל"
"למעשה כבר מאוגוסט פועלת הנהגה קולקטיבית שמורכבת מחמישה בכירים המנהלים את ענייני הארגון, מתוך הבנה שממקום מסתורו סינוואר לא מצליח לנהל", מסביר פ', פקיד בכיר של אש"ף מרצועת עזה שמכיר היטב את חמאס. "החמישה הם אל-חיה, משעל, זאהר ג'בארין (האחראי על איו"ש שפועל מאיסטנבול), דרוויש ועוודאללה. הנטייה של חמאס כרגע היא לא לקיים בחירות מיד, אלא במארס 2025. עד אז עיקר העשייה תתחלק בין משעל לאל-חיה, שהיחסים ביניהם טובים יותר מהאיבה ששררה בין משעל לסינוואר".
חיסול סינוואר עשוי לחדד את המתח בין הכוחות החיצוניים שמשפיעים על חמאס. סינוואר, כמו רבים מהמנהיגים ברצועת עזה שהתאפיינו בקו לוחמני, היה קרוב יותר לאיראן, שממנה גם קיבל סיוע צבאי. מנגד, ניצבים בכירים כגון ח'אלד משעל וחלק גדול ממנהיגי חמאס באיו"ש, ובראשם ג'בארין, השומרים על מרחק מ"ציר ההתנגדות", וקרובים לקטאר ולטורקיה שמזוהות עם האחים המוסלמים. איראן, שכנראה סיכלה את בחירת משעל במקום הנייה שחוסל וקידמה את סינוואר, תלחץ כנראה גם הפעם למינוי גורם שמקובל עליה.
ובינתיים בשטח, כשבוע לאחר אחת התפניות הדרמטיות במלחמה, ואולי הדרמטית מכל, עדיין לא ניכר ערעור במציאות שקיימת מאז תחילת המלחמה. אין עדויות לקריסה רחבה של המערך הארגוני של חמאס, להתפתחות של כאוס כמו בעיראק לאחר כיבוש בגדד בידי האמריקאים ב-2003, לנטישה או לכניעה המונית של פעילי חמאס (לרבות היענות להצעת רה"מ לעזיבה בטוחה של הרצועה בתמורה להחזרת חטופים), ולצד זאת, גם אין סימן להופעת גורם כלשהו שמתכוון לבסס סדר חדש או להתפרצות מחאה המונית ולשבירת מחסום הפחד הציבורי מפני חמאס.
בפועל, מות סינוואר הופך בהדרגה למיתוס רב-עוצמה בשירות חמאס. בישראל הוא מתואר בבוז כ"חולדה שצצה מהמחילות", ומי שברגעיו האחרונים נמלט ומת בעליבות בין ההריסות. בשיח הפלסטיני, הערבי והמוסלמי, הדימוי שונה לחלוטין. סינוואר שמת כשהוא עוטה כאפייה, לבוש מדים ואוחז בנשק, מתואר כממשיך דרכם של עז א-דין אל-קסאם, המנהיג האיסלאמי שנהרג בקרבות עם הבריטים סמוך לג'נין ב-1935 או של עבד אל-קאדר אל-חוסייני, המנהיג הנערץ של ערביי הארץ במלחמת השחרור שנהרג – בדומה לסינוואר – באופן אקראי על ידי חיילי הפלמ"ח בקסטל.
"הגיבורים ההיסטוריים לא מתים אלא נולדים מחדש. זהו גורלם של סינוואר ושל חסן נסראללה. ישראל וארה"ב טועות כשהן מעריכות שכשמחוסלים מנהיגים כאלה, גם ההתנגדות והמהפכה מתות. הדרשה האחרונה של עז א-דין אל-קסאם במסגד אל-איסתקלאל בחיפה לפני שנהרג זהה לגמרי לזאת שנשא סינוואר לפני 7 באוקטובר ומוכיחה שרוח הג'יהאד נמשכת", כותב הפרשן ואא'ל קנדיל במאמר שכותרתו "עז א-דין א-סינוואר", ולכך מוסיף החוקר ח'אלד חרוב שמזוהה עם חמאס וחי בבריטניה: "זה תחילת הסיפור, לא סופו. כשמת סינוואר נולד מיתוס חדש".
"לאופן שבו בוצע חיסול סינוואר ולתמונות שתיעדו את האירוע יכולה להיות השפעה הפוכה מכפי שמתכוונת ישראל", מסביר בשיחה השבוע ד"ר מח'ימר אבו-סעדה, מרצה למדע המדינה מעזה. "כבר עתה המוות הזה הפך מקור השראה עבור יותר ויותר פלסטינים שקוראים להמשיך את הלחימה נגד ישראל". הרשת החברתית מלאה המחשות לטיעוניו של אבו-סעדה: פוסטרים ובהם מתוארים כל מנהיגי חמאס שחוסלו ומתחתם הכיתוב "מנהיג הולך ומנהיג בא" או "ממשיכים בדרך סינוואר", לצד תיעוד ממרוקו של הנפת תמונות של סינוואר במשחק כדורגל ומיצג שמדמה את רגעיו האחרונים.
בשוליים, ניתן למצוא קולות ביקורתיים יותר על פועלו של סינוואר, בעיקר בתחנות המדיה הערביות שמציגות מגוון דעות וקולות, כמו "אל-ערבייה" ו-MBC, שמשרדיה בעיראק הותקפו השבוע על ידי המון שטען כי הערוץ מבקר את "ציר ההתנגדות". "איך אפשר לטעון שחמאס ניצח למרות חיסול סינוואר, ושהיה כאן הישג כשעזה הרוסה לגמרי ויש בה 40 אלף הרוגים", תהה הפובליציסט הפלסטיני רמדאן אבו-ג'זר בתוכנית ב"אל-ערבייה" לפני מספר ימים. "ובכלל, מספיק כבר עם הסיסמאות על ניצחון ההתנגדות ואחדות הפלגים", התריס בפני המשתתפים הערבים הלא-פלסטינים שדיברו בפאנל. "מבחינתי אתם יכולים לקחת את כל הפלגים ושיהיה לכם לבריאות".
ברקע, יש פלסטינים הטוענים שחיסול סינוואר יוליד שינוי בחמאס ובמערכת הפלסטינית כולה, וזאת בדומה לחיסול בכירי חמאס ובראשם שייח' יאסין לפני שני עשורים, שדחק בחמאס להשתלב במערכת הפוליטית של הרשות, ובאופן פרדוקסלי הביא את הארגון לזכות בבחירות ולהשתלט על הרצועה. "השלב הבא יהיה התמקדות בממד המדיני וקידום הסדר כולל", מסביר החוקר הפלסטיני מרמאללה ראמי מהדאווי. "מות סינוואר לא מבשר על מות חמאס, אבל כן יצריך השתנות של הארגון מול אתגרים פנימיים וחיצוניים שיחייבו אותו לקבל הכרעות אסטרטגיות ולקרוא באופן מפוכח את המציאות".
ס', עיתונאי פלסטיני ותיק שנועד בשבוע האחרון עם בכירים בהנהגת חמאס בחו"ל, מעיד בשיחה: "בשיחות שנערכו בין המצרים לבכירי חמאס, לפני ולאחר חיסול סינוואר, הבהירו אנשי הארגון כי הם מבינים את גודל החורבן שמתחולל בעזה וכי הדבר מהווה סיכון גם למעמדם. לאור זאת, הם מוכנים לשקול ברצינות ויתור על שלטון יחיד בעזה, וכן לבחון אפשרות להקים מועצת ניהול מקומית ברצועה. עדיין אי-אפשר לדבר על נכונות להתפרק לחלוטין מהנשק או לנסיגה מכל עמדות הכוח ברצועה, אבל אין ספק שזו התקדמות לעומת העמדות שהציג הארגון בשנה האחרונה".
4 צפייה בגלריה
''אנשי חמאס הבהירו כי הם מבינים את גודלן החורבן שמתחולל בעזה''
(צילום: Bashar TALEB / AFP)
חיסול סינוואר הוא הישג דרמטי במלחמה, אבל כמו במקרה של העימות עם חיזבאללה לאחר חיסול נסראללה, ישראל עלולה לגלות שלאחר תקופת הלם, הארגון, גם אם הוא חלש מבעבר, חוזר לתפקד, ובעיקר ממשיך במלחמת התשה שמקשה על מימוש יעדים כמו "הכרעה", קל וחומר "ניצחון מוחלט". עם זאת, החיסול מזמֵּן חרך אופטימיות כלשהו בנושא החטופים. מוחמד סינוואר אמנם לא שונה מאחיו בעמדותיו הנוקשות, אבל היורשים במישור המדיני עשויים להיות גמישים יותר ובעיקר יהיו נתונים למנוף לחץ מצד המתווכות, ובראשן קטאר, שבה אישים כמו אל-חיה ומשעל חיים.
כדי שאותו פוטנציאל יהפוך למעשה, נדרשת יוזמה מצד ישראל שתנבע מתוך הבנה שגם לאחר הישגים כמו חיסול סינוואר והמבצע שמקודם כעת בצפון (ולא מקדם עד כה את הבסת חמאס או שחרור החטופים), היא עדיין ניצבת בפני צומת ה-T שמחייב אותה לבחור בין כיבוש כל הרצועה – שלא נראה כרגע שיש רצון או יכולת לממש – לבין הסדר שיכלול את שחרור החטופים. כל דבר אחר משמעו היקלעות במודע למלחמת התשה שלא מלווה ביצירת חלופה לחמאס, ובעיקר מזמנת סיכון גובר לחיי החטופים.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
