"ברור לי שבסופו של דבר תהיה התיישבות יהודית ברצועת עזה", אמר אתמול השר בצלאל סמוטריץ’, הממונה על הקופה הראשית, בכנס שהתקיים סמוך לגבול הרצועה ביוזמת תנועת "נחלה" תחת הכותרת "הכנות מעשיות להתיישבות בעזה". ומה שמפחיד זה שניסיון העבר מלמד כי כנסים מהסוג הזה, שנתפסים מופרכים, שלא לומר הזויים, נגמרים באלוני מורה, שם גנרי.
לא ברור מי חי בפלנטה אחרת, סמוטריץ’ ומרעיו, או אלה שנדהמים נוכח המחזה
"אני מאמין שהרוב הגדול של הציבור בישראל מבין היום שאם לא נישאר בעזה, אם נברח שוב, עזה תרדוף אחרינו", הוסיף סמוטריץ', וקבע גם, והציטוט מדויק, שהוא "משוכנע, וזה ניבט כמעט מכל סקר, שיש היום רוב בציבור היהודי לחידוש ההתיישבות בגוש קטיף". ולא ברור מי חי בפלנטה אחרת, סמוטריץ’ ומרעיו, או אלה שנדהמים נוכח המחזה. דניאלה וייס, יושבת ראש התנועה, תוססת מתמיד, הציגה את מפת ההתיישבות החדשה, מעדכנת את הנוכחים שכבר "הזמנו ושילמנו עבור 40 מבנים שאיתם אנחנו מתכננים להיכנס לתוך עזה", ומודיעה ש"בכנס נוכחים נציגים של 700 משפחות שמיועדות להיות ראש החץ, כי העזתים לא יישארו בעזה. אין שום תשובה חוץ מלהרוג את כל חמאס, וכל מי שרוצה לחיות חיים נורמליים – נאפשר להם לצאת למדינות העולם".
כל הקרנבל הזה, שהתקיים מול הקיבוצים בארי ורעים, כלל, על-פי התוכנייה שחולקה למוזמנים, "משחקים והפעלות", במקביל ל"סדנאות הכשרה להתיישבות בחבל עזה". השתתפו בו שרים וחברי כנסת מהקואליציה. לימור סון הר-מלך, למשל, שהבטיחה ש"לא נשקוט" עד אשר זה יקרה, ואחרים שהבהירו כי לא רק שההתיישבות הזו לא תקשה על הצבא, ההיפך הוא הנכון, ההתיישבות תקל על הצבא, "תביא ביטחון", בניסוח של השר בן גביר.
העובדה ששנה ושלושה חודשים קודם לכן, בביקור שערך אלוף משנה אריק מויאל, מפקד חטיבת צפון השומרון, בביתו של מאיר תמרי שנרצח שבועיים קודם לכן, התברר שלא רק שההתיישבות אינה מביאה ביטחון, אלא שגם הטענה שהיא מקילה על הצבא מצוצה מהאצבע - לא עלתה שם כמובן.
"צבא העם אמור לשמור עלינו וזה לא קורה", צעקו שם אז על הקצין, והאלמנה, טל תמרי, רצתה לדעת "מה אתה עושה בשביל שזה לא יקרה שוב?" במילים אחרות, סמוטריץ’, בן גביר, ואטורי, סון הר-מלך, וסרלאוף ושאר גיבורי החיל שלקחו חלק בכנס ימשיכו לתמוך בחוק ההשתמטות, כי לא רק עזה, אלא גם הכיסאות המפנקים בירושלים יקרים לליבם, ועל מה שהם קוראים צבא העם תיפול משימה חדשה, לאפשר להם למלא את מצוות יישוב הארץ ברצועה. כי מה יקר יותר לליבו של רוב הציבור, בלשונו של סמוטריץ’, מ-700 משפחות שישנעו את עצמן, על חשבוננו כמובן, להקים בית יהודי חם ברפיח, בחאן יונס, בג'באליה ובשג'אעיה? והכי בטוב טעם מקום ליד הים.
מה שלא הוזכר בכנס הוא גורל החטופים. כביכול אין סתירה בין הדברים. ובכן, יש סתירה, והיא גדולה
ואחרי שכל זה נאמר, חשוב להזכיר ולהרחיב במה שלא הוזכר בכנס עזה חזרנו אליך שנית, וזה גורל החטופים. כביכול אין סתירה בין הדברים. ובכן, יש סתירה, והיא גדולה. מה שיחזיר את החטופים, אלו החיים ואלו שאינם עימנו עוד, זה הסכם. הסכם, שגם אם לא יקרה מחר ולא מחרתיים, יכלול הפסקת אש ויציאת הכוחות מהרצועה. שום דבר שיאפשר כניסה של 40 יחידות שווייס כבר קנתה. אלא אם כן, וזה נאמר בצער גדול, נגלה שוב שהצעקות של גוטליב, ניבולי הפה של ואטורי, ההתרגשויות של סון הר-מלך וההתחכמויות הוורבליות של דיסטל-אטבריאן, יחד עם האולטימטומים של סמוטריץ’ ובן גביר, חזקים מהדברים קורעי הלב שאמר שם אביו של נמרוד כהן, החטוף בעזה. וכך אמר האב שלוחמי מג"ב מנעו את כניסתו לכנס: "אני יהודה כהן, אבא של חטוף בעזה. אני לא מוכן שתבנו בית מעל הקבר החי של הבן שלי בגלל שביבי מעדיף את משרתו".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.10.24
