זה היה אחד הימים המטלטלים בהיסטוריה של דלית אל-כרמל. הכפר שבו נולד הגיבור מעוטר השבחים אל"ם אחסאן דקסה ז"ל, הכפר שבו גדל, שבו גידל את ילדיו, ליווה אותו לצד אלפים בדרכו האחרונה - ועין אחת לא נותרה יבשה. אחסאן, שפירוש שמו בערבית הוא עשיית מעשים טובים ומתן סיוע לנזקקים, באמת היה כזה. מסביבו הייתה הילה של איש חסדים, הוא היווה דמות לחיקוי לצעירים רבים שהשתוקקו לשמוע עליו, על מעשיו. צעירים רבים נהגו להתייעץ איתו לפני גיוס וכולם קיבלו מענה על אף היותו עסוק מאוד בשירותו הצבאי. על סיפור גבורתו, שעליו זכה בצל"ש במלחמת לבנון השנייה, סיפר פחות כי נהג לפי "הצנע לכת".
מפקד עוצבת עקבות הברזל (401) של אוגדה 162 היה מלח הארץ, מסתער ראשון, כך היה בחייו ולצערנו במותו, מורשת הקרב ואהבת הארץ שהוא נשא והוריש לילדיו, מכריו ומעריציו תמשיך איתנו.
12 חללים דרוזים נהרגו מאז תחילת המלחמה – לצד מאות המשרתים בשירות סדיר, בקבע ובמילואים. שאלת ההירתמות למשימה לא מעלה בקרבם תהיות או ספקות.
כולם למען מטרה אחת: לשמור על ביטחון המדינה בדמם ובנשמתם. אך הממשלה הנוכחית ומוסדות המדינה צריכים לבחון מחדש את יחסם כלפי העדה ומדיניות הקיפוח וההזנחה שננקטת כבר שנים כלפי אלה שחרתו על דגלם את אהבת המולדת. הרי מדובר בקשר כל כך ייחודי ועוצמתי בין מיעוט אתני שהחליט לקשור את גורלו בגורל המדינה היהודית כשזו עוד הייתה בחיתוליה.
בין הדרוזים ליהודים הייתה אחדות גורל שהתבטאה בברית דמים והייתה אמורה להיות גם ברית חיים של שווים בין שווים. אך במקום זאת, קיבלנו את חוק הלאום שמוציא אותנו מהמשוואה והופך אותנו לאזרחים לא שווים
ההחלטה לגייס את בני העדה בחוק גיוס חובה התקבלה עוד בשנת 1956, כאשר מדינת ישראל הייתה עוד מדינה צעירה וגורלה לא ברור. בין הדרוזים ליהודים הייתה אחדות גורל שהתבטאה בברית דמים והייתה אמורה להיות גם ברית חיים של שווים בין שווים.
אך במקום זאת, קיבלנו את חוק הלאום שמוציא אותנו מהמשוואה והופך אותנו לאזרחים לא שווים. במקום הסדרת הבנייה והרחבת שטחי שיפוט למען התושבים הדרוזים קיבלנו את חוק קמיניץ שאוכף את הבנייה עוד לפני הסדרה, וכך מוגדרים היום אלפי תושבים דרוזים כעבריינים בעל כורחם. רק תחשבו על לוחם מילואים דרוזי שנמצא בחזית, נלחם בגבורה ובמקביל נתלה על ביתו צו הריסה, או לחלופין הוא משלם קנסות עתק על בנייה לא מוסדרת. וכל זה לצד יותר מעשרת אלפים בתים ששייכים לבני העדה הדרוזית שמחוברים לחשמל פיראטי ומסוכן מאחר שאין הסדרה לבנייה חדשה.
הגיע הזמן שהמדינה תשקול מחדש את יחסה לעדה שנתנה וממשיכה לתת כל כך הרבה למענה. מאז קום המדינה לא נבנה אפילו יישוב דרוזי אחד חדש. זה כתם עמוק ומביש עבור מדינת ישראל בהכלת עדה שאהבתה למדינה אינה הדדית.
פורסם לראשונה: 00:00, 22.10.24
