יום שמחת תורה תשפ"ה, במלאת שנה יהודית לטרגדיה הנוראה, הוא מועד מתאים להתבוננות בנו, הישראלים.
מתחילת העשור השמיני לריבונות, הוטחה הספינה הישראלית מגל אל גל וכמעט חישבה להישבר. אירועים קיצוניים, כל אחד מהם חסר תקדים בחוויה של בני דורנו, תכפו זה אחר זה
שתי הממלכות היהודיות האחרונות - ממלכת בית דוד וממלכת החשמונאים - איבדו עצמן לדעת בעשור השמיני לקיומן. הראשונה התפצלה בין יהודה וישראל והשנייה השתעבדה לרומא. יש החוששים כי גורל דומה מאיים על מדינת ישראל. השיחה על אפשרות אובדן המדינה, שאיננה נשמעת בשום דמוקרטיה מערבית, הפכה שכיחה למדי ברחוב הישראלי (וגם מעבר לים). ואכן, מתחילת העשור השמיני לריבונות, הוטחה הספינה הישראלית מגל אל גל וכמעט חישבה להישבר. אירועים קיצוניים, כל אחד מהם חסר תקדים בחוויה של בני דורנו, תכפו זה אחר זה:
משבר פוליטי גרר אותנו לחמש מערכות בחירות תוך פחות מארבע שנים; משבר בריאותי, עקב מגפה בממדים תנ"כיים, עצר את החיים מלכת; משבר משטרי, תולדת ניסיון להפיכה משטרית, איים על המשך קיומה של ברית הגורל בינינו; ומשבר ביטחוני, שהחל בהשפלה לאומית ובכישלון צבאי מחפיר ונמשך במלחמה ארוכה המתפרסת על פני שבע זירות.
כל משבר ונסיבותיו: חלקם עומדים בפני עצמם וחלקם קשורים זה בזה. חלקם מעשי ידינו וחלקם בלתי תלויים בנו. חלקם מאיימים על החיים עצמם וחלקם מאיימים על טעם החיים. כך או כך, בעשור השמיני לישראליות מתקיים בנו הפסוק: "כל משבריך וגליך עלי עברו" (תהילים, מ"ב, ח').
סופת המשברים הוטחה בישראל כאשר זו איננה במיטבה: מנהיגות רופסת – דלת כישרון, נגועה באינטרסים; מוסדות מדינה מוחלשים - מותקפים בשגרה על-ידי פוליטיקאים, שאמון הציבור בהם הולך ונחלש, שהשירות הציבורי המפעיל אותם סובל מאתוס פנימי שחוק; מסגרת חוקתית רעועה - חסרה, לא יציבה ונתונה במחלוקת עזה; חברה מפולגת – שבטים המורידים ידיים זה עם זה עקב מחלוקות אידיאולוגיות ואינטרסים סותרים; לגיטימיות בינלאומית דועכת שמשולהבת על-ידי אנטישמיות עתיקה וחדשה, ועוד ועוד.
ואף על פי כן, גם אם קומתנו השתופפה נוכח המשברים, עמדנו בכל אחד מהם באופן מעורר השתאות:
המשבר הפוליטי, יצרי וסוער, לא גרר אלימות ברחובות ולא הצית מלחמת אחים. בניגוד לארה"ב, שם המפסיד בבחירות הסית המונים לעלות על הקונגרס, בישראל התבצעו חילופי השלטון ללא כל פגם, אף שהתוצאה נתפסה כטרגית עבור כמחצית העם. המשבר הבריאותי טופל בישראל ביעילות ובזריזות יחסיות. מערכת הבריאות הממלכתית תפקדה באופן מרשים, בניגוד למה שנצפה באיטליה ובמדינות רבות אחרות במערב ובמזרח.
המשבר המשטרי הוציא שדים מפחידים מהבקבוק, אך מחאה המונית אזרחית לא-אלימה, שעוד תילמד ברחבי העולם כמופת דמוקרטי, הצליחה למנוע את הגלישה לאזור דמדומים מפחיד
המשבר המשטרי הוציא שדים מפחידים מהבקבוק, אך מחאה המונית אזרחית לא-אלימה, שעוד תילמד ברחבי העולם כמופת דמוקרטי, הצליחה למנוע את הגלישה לאזור דמדומים מפחיד. המשבר הביטחוני, שאנו עדיין נמצאים בתוכו, החל בערעור מסוכן של כוח ההרתעה הישראלי כלפי האזור כולו. אמנם עדיין לא הושגו מטרות המלחמה - ובעיקר החטופים עדיין שם, ותושבי הספר עדיין עקורים מבתיהם - אך בשלב הנוכחי ניתן לקבוע כי ישראל הצליחה לשלוף את חרבה מהנדן שהחליד, וחידשה ואף שדרגה את ההרתעה כלפי הסביבה הקרובה והרחוקה.
מהו הסוד? כיצד מצליחה ישראל להתעלות על עצמה, בנסיבות קשות במיוחד, ולשמר את חיוניותה? האופי הישראלי הקיבוצי - "בול עץ עיקש" בהשאלה מעמנואל קאנט וישעיהו ברלין - הוכיח את עצמו. הישראלים נשבעו כי שלישית ישראל לא תיפול. בנות ובני הדור הזה, במודע ובתת-מודע, אומרים לעצמם: "לא במשמרת שלנו". המאבקים הפנימיים בינינו, עזים ככל שהם, אינם חזקים מהתחושה ההיסטורית העמוקה של החד-פעמיות של חזרת היהודים להיסטוריה, כעם. המשברים גדולים והגלים סוערים, אך אינם יכולים לרוח הייחודית המפעמת בעם שרידי חרב. חוזקנו משתקף לא רק בשדה הקרב ובהתגייסות המרגשת של הדור הצעיר להגנה על המולדת, אלא גם במרחב האזרחי שעטור כולו מעשי חסד.
סביבנו להקות של מספידים ומקוננים – אלו שעוזבים לברלין, אתונה וליסבון; אלו שמינו את עצמם לתפקיד ירמיהו בדור החורבן; אלו שמשקפיהם שחורים תמידית – שממשיכים במסורת המרגלים מספר במדבר ומתקשים לראות בטוב הארץ הזאת. הם יודעים להצביע על עובדות קשות, אך מתקשים בפענוח הרוח שפועמת בישראלים.
בשמחת תורה, מיד לאחר שאנו מסיימים לקרוא את ספר התורה, אנו מתחילים שוב, מ"בראשית". אין רווח בין הסוף להתחלה כדי לסמן את ההתמדה העקשנית שלנו לדבוק ברוח היהודית המנשבת מבין הגווילים
בשמחת תורה, מיד לאחר שאנו מסיימים לקרוא את ספר התורה, אנו מתחילים שוב, מ"בראשית". אין רווח בין הסוף להתחלה כדי לסמן את ההתמדה העקשנית שלנו לדבוק ברוח היהודית המנשבת מבין הגווילים. זוהי רוח דתית עבור אחדים, ורוח לאומית או תרבותית עבור אחרים. אך יהא אפיונה אשר יהא – זוהי הרוח שנופחת במפרשי הישראליות הריבונית של תשפ"ה.
ידידיה שטרן הוא נשיא המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) ופרופ' (אמריטוס) למשפטים באוניברסיטת בר־אילן
