מעולם לא פחדתי כמו בבוקר 7 באוקטובר. 30 שנות שירות סדיר בחזית העשייה הקרבית ועוד שבע שנים במילואים לא הכינו אותי לרגע הנורא שבו מכה בי ההכרה שבמידה שחיזבאללה מצטרף להתקפה, הגליל נכבש, ותוך שעתיים טויוטות עם אנשי חמאס וחיזבאללה נפגשות בקריה. צה"ל ומדינת ישראל נרדמו בשמירה.
ללוחם פחד הוא חבר ותיק, הוא מחדד את החושים, גורם לראייה ברורה ולמהירות תגובה. חברתי מיד לפקודי, מפקדי, מפקד אוגדת הגליל תא"ל שי קלפר, בבירנית. קלפר בקור רוח ומקצועיות יחד עם המח"טים שלו ביצע סדר פעולות מהיר, ועד הערב התייצבו בפיקוד צפון עשרות אלפי מילואימניקים מופלאים ונחושים. האיום להתקפה מצפון הוסר.
תרחיש האימים של כיבוש הגליל לא התממש, ולא בזכותנו!
ב-7 באוקטובר נפל דבר. צה"ל נכשל בכישלון הכי צורב מיום הקמתו. הקריאה: "איפה הצבא" שהדהדה בקבוצות הוואטסאפ צריכה להדהד בראשנו לנצח. לעולם לא עוד.
שנה למלחמה, מה חייבת מדינת ישראל ללמוד וליישם?
נקודה ראשונה: השילוב של השכל היהודי והלוחמים הישראלים הינו סלע קיומנו. חשיבות החינוך, המהנדסים, היזמים, הפיתוח. חשיבות אתוס הלוחם והלוחם בחברה הישראלית. מדינת ישראל חייבת לטפח את המשאב האנושי היצרני ולשים בראש מעייניה את הלוחמים והמפקדים. בד בבד, מדינת ישראל חייבת לחזק את שלטון החוק על-ידי בתי משפט עצמאיים, פרקליטות יעילה ואמינה ומשטרה חזקה ואיכותית.
השנה האחרונה הייתה מטלטלת. דור שלם של צעירים שאיבדו עשרות חברים ומכרים. דור שלם של אנשי מילואים שמשלמים מחיר כלכלי ומשפחתי כבד. דור של אנשי הקבע שמשפחותיהם לא ראו אותם בשנה החולפת. את ההשפעה של שנה זו נחוש כשהאבק ישקע
צה"ל ומדינת ישראל חייבים להוביל רפורמה אדירה בלרתום אליו את האנשים הטובים לשירות משמעותי בסדיר, קבע ומילואים. השנה האחרונה הייתה מטלטלת. דור שלם של צעירים שאיבדו עשרות חברים ומכרים. דור שלם של אנשי מילואים שמשלמים מחיר כלכלי ומשפחתי כבד. דור של אנשי הקבע שמשפחותיהם לא ראו אותם בשנה החולפת. את ההשפעה של שנה זו נחוש כשהאבק ישקע.
פרומיל מהאוכלוסייה נושא בנטל הביטחוני הכבד – יש לתגמלו בגביית פחות מיסים, במתן נקודות זיכוי לדיור, יש להרים על נס את פועלם.
מדינת ישראל צריכה לייצר מציאות שבה התורמים והיצרנים מתוגמלים, ואחרים הרבה פחות. נמות ולא נתגייס - מכבד! תסתדרו בעצמכם.
נקודה שנייה: אקדח שמופיע במערכה הראשונה מתברר שיורה. אסטרטגיית הפחד שלנו בעשור האחרון הקרינה לאויבינו. האוהל בהר דוב, ארבעת החודרים לגלדיולה שחזרו בחיים, הפגנות על הגדר בדרום. חמאס וחיזבאללה התעצמו וגיבשו אסטרטגיית הכרעה שאם הייתה יוצאת לפועל סימולטנית היינו בשבר שלא בטוח שניתן לאיחוי. מדינת ישראל חייבת להיות התקפית כלפי איום מתהווה, לגבש ולממש אסטרטגיה מדינית בינלאומית שבה הפעלת הכוח היא לגיטימית.
"הכתובת על הקיר" הייתה כתובה בשחור בוהק ואנחנו לא רצינו לקרוא. הפלורליזם בשיח חייב להיות חלק מהדנ"א הישראלי. ההגמוניה המחשבתית שפשתה בצה"ל ובדרג המדיני הייתה בעוכרינו.
"תרבות תחקיר" – אבן הראשה בללמוד ולהשתפר. יש צורך בתחקירים נוקבים, אמיתיים. לא לחכות לוועדת חקירה ממלכתית (שחייבת לקום) אלא לייצר תהליך משקם שמתמקד בחצי הכוס הריקה, כמו גם, על מה ניתן ללמוד מחצי הכוח המלאה
נקודה שלישית: "תרבות תחקיר" – אבן הראשה בללמוד ולהשתפר. יש צורך בתחקירים נוקבים, אמיתיים. לא לחכות לוועדת חקירה ממלכתית (שחייבת לקום) אלא לייצר תהליך משקם שמתמקד בחצי הכוס הריקה, כמו גם, על מה ניתן ללמוד מחצי הכוח המלאה. ב-7 באוקטובר האזרחים, הרובאים והמפקדים בחזית שילמו את המחיר של העיוורון האסטרטגי. מאז, צה"ל הצליח בזכות אנשים מופלאים לבצע את הבלתי ייאמן, במחיר כבד. שנה אחרי, סינוואר, נסראללה וחבר מרעיהם לא איתנו, חמאס כמעט מושמד כארגון צבאי וחיזבאללה מוכה. מניסיון רב, ההצלחה היא מסוכנת, מסנוורת, מעמעמת את הכישלון.
התחקירים וחשיפת האמת צריכים להוביל לתוכנית עבודה בראייה של דור קדימה בבניין הכוח על כלל מרכיביו: כוח אדם, אמל"ח, תפיסות ודוקטרינה, אימונים, מבנה וארגון ותשתיות. צה"ל וגופי השלטון בישראל, לא מצטיינים בזה כרגע, בלשון המעטה.
נקודה רביעית: הספר. הגליל, הנגב והבקעה. מדינת ישראל חייבת לתרגם את אזורי העדיפות מסיסמה לתוכנית עבודה. גם לפני המלחמה הפעוטונים בזרעית ושתולה לא היו מלאים. כשאין ילדים, אין עתיד. הגליל כיום אינו אבן שואבת לזוגות צעירים. יש להפוך את המעבר לאטרקטיבי. לדאוג לפרנסה, חינוך, בריאות. מענקים והטבות מס ליזמים ולרופאים צעירים ימשכו לפריפריה.
מה שפגשנו בשורות לובשי המדים והסרבלים בשנת המלחמה אלה רעות, אהבת אמת ואחדות. לא משנה מאיפה באנו, איפה גדלנו, מה האמונה הדתית, המכנה המשותף חזק משמעותית מהמפריד
נקודה חמישית: צה"ל וכוחות הביטחון מחוץ לוויכוחים הפוליטיים. מה שפגשנו בשורות לובשי המדים והסרבלים בשנת המלחמה אלה רעות, אהבת אמת ואחדות. לא משנה מאיפה באנו, איפה גדלנו, מה האמונה הדתית, המכנה המשותף חזק משמעותית מהמפריד. כתבתי זאת לפני המלחמה ביולי 23' - לשמור כמעט בכל מחיר את אי הממלכתיות האחרון. הלוואי שבשלב השני נאמץ זאת לכלל החברה הישראלית. המצקצקים, המפלגים וגיבורי המקלדת חייבים לחזור לשוליים. ערכים ודוגמה אישית צריך להחזיר לקדמת הבמה. לא משנה מה הדמוקרטיה הישראלית תחליט לשים בקלפי, יש לייצר את השינוי ולממש את החזון בראייה של לפחות דור קדימה.
כל מי שראה את "עוף החול" מתרומם מהאודים המעשנים של העוטף מבין את העוצמה שיש בתוכנו.
כותב שורות אלו אינו תמים, גולנצ'יק שחי את עמו ומאמין שפטריוטיות ישראלית אינה מילה גסה. רוח לחימה ומוטיבציה הן הנשק הסודי והדבק העוצמתי שניצח וינצח מלחמות. חזון ברור ומנהיגות ברמה הלאומית והצבאית הינם צורך חיוני לעם היהודי היושב בציון.
הכותב הוא תושב הגליל, אב גאה ומודאג לארבעה קצינים, שעשה יותר מ-250 ימי מילואים מאז 7 באוקטובר
