אנתוני בלינקן הוא איש הממשל הקרוב ביותר לנשיא ביידן. יש שתי דרכים להתייחס לעובדה הזאת. אחת, להזכיר שבעוד 13 יום האמריקנים יבחרו נשיא חדש. למרות שביידן ואנשיו ימשיכו לכהן עד 20 בינואר, כוחם יתפוגג. אפשר לצפצף עליהם.
או, לחלופין, להבין שיש כאן הזדמנות אחרונה. אני יודע ששתי המילים האלה, הזדמנות ואחרונה, נאמרו יותר מדי פעמים במהלך שנת המלחמה. אבל אני יודע גם שמהזדמנות מוחמצת אחת לאחרת נרצחו ומתו ועברו גיהינום בעזה עוד חטופים, שעוד לוחמים בצה"ל נהרגו ונפצעו, שעוד בלתי מעורבים נהרגו ונעקרו מבתיהם ושישראל ספגה עוד נזקים כלכליים ומדיניים שייקח שנים לתקן. ואני יודע שלא האריס ולא טראמפ ישקיעו מה שהשקיע ביידן במאמץ להחזיר את החטופים ולסיים את המלחמה.
עיתוי ההתקפה הישראלית על איראן היה נושא מרכזי בביקור. ממשל ביידן מבקש לצמצם את ההתקפה לממדים סמליים או לדחות אותה עד לאחר הבחירות באמריקה. המניע פוליטי: התקפה ישראלית נרחבת ופעולת התגמול הצפויה של איראן אחריה עלולות להזיק לסיכוייה של האריס במדינות המתנדנדות. כאשר לפי כל הסקרים הבחירות צמודות, לכל אקט מלחמתי יש השפעה בכלכלה, בסדר היום, בקלפי. הממשל מציע לישראל בתמורה הגנה וחימושים. הדילמה קשה: בין השאר, היא עלולה להרגיז את טראמפ, המועמד שנתניהו בחר להמר על ניצחונו בבחירות.
ההודעה שהוציא נתניהו לאחר הפגישה מלמדת על משהו, היא מלמדת שהוא נחוש לתקוף את איראן עכשיו. על הנימוק הקודם נוסף נימוק חדש: פעולת תגמול על פגיעת הכטב"ם של חיזבאללה בחלון הווילה של נתניהו בקיסריה. "זוהי סוגיה בעלת משמעויות דרמטיות", כתב נתניהו. "אסור לעבור על כך לסדר היום".
הוא צודק, לפגיעת הכטב"ם בביתו הפרטי של ראש ממשלה יש משמעות. העובדה שלאחר יומיים של איפול ביטחוני הוחלט פתאום להפיץ את תצלומי החלון השבור מלמדת גם היא על המגמה המסתמנת.
מותר לצפות מראש ממשלה שלא לקח באופן אישי את אירועי 7 באוקטובר, גם את כל האירועים הקשים שחווינו מאז, שלא ייקח את החלון השבור בביתו באופן כל כך אישי
בכל זאת, מותר לצפות מראש ממשלה שלא לקח באופן אישי את אירועי 7 באוקטובר, גם את כל האירועים הקשים שחווינו מאז, שלא ייקח את החלון השבור בביתו באופן כל כך אישי. חלון שבור הוא לפעמים רק חלון.
חזרה לבלינקן ולעסקה האזורית שתחילתה בעזה. העסקה המוצעת כוללת החזרה של כל החטופים, הוצאת כל כוחות צה"ל מעזה, מסירת הביטחון הפנימי בעזה לידי כוח שיטור של הרשות והצבת מעטפת של כוח בינלאומי לאורך הגבול עם ישראל ומצרים. ישראל תסכים לחידוש המשא ומתן עם אבו מאזן ותקבל נורמליזציה עם סעודיה.
השאלה אם יש היום גורם בעזה שיכול להחזיר את כל החטופים פתוחה. פתוחה גם השאלה מה כוחן של המדינות המתווכות. שום דבר לא סגור עד הסוף.
המחיר שנדרש מישראל כבד, גם במונחים אובייקטיביים, גם כאשר משווים אותו להתחייבויות שנתן נתניהו לבייס שלו לאורך השנה. אבל האלטרנטיבה - איבוד כל החטופים, המשך הקזת הדם של צה"ל במלחמה ללא תכלית, העמקת המשבר עם הדמוקרטים והחמצת הסיכוי לברית אזורית, לא מבשרת טובות.
נתניהו רוצה נורמליזציה עם סעודיה. הוא מבין שהסעודים מתנים את הנורמליזציה בהסכם הגנה עם ארצות הברית, הסכם שיש לו סיכוי גדול יותר לעבור בקונגרס אם יוצע על-ידי ממשל דמוקרטי. במילים אחרות, הוא בעד נורמליזציה עם סעודיה תחת חסותו של ביידן, אבל לא מוכן לשלם את המחיר.
השגת את כל המטרות הצבאיות שלך בעזה, אמר בלינקן לנתניהו. חמאס איבד את הכוח הצבאי שלו; סינוואר נהרג; רוב הנהגת הארגון חוסלה
השגת את כל המטרות הצבאיות שלך בעזה, אמר בלינקן לנתניהו. חמאס איבד את הכוח הצבאי שלו; סינוואר נהרג; רוב הנהגת הארגון חוסלה. רק שיתוף פעולה בין סעודיה לישראל ימלא את הוואקום שנוצר וימנע עלייה מחודשת של חמאס.
האם המשטרים הערביים הסוניים יבצעו את חלקם בהסכם? ההנחה האמריקנית היא שהתשובה חיובית אבל לא סופית. לכן בלינקן ממשיך במסעו לירדן ולסעודיה. יש לו יסוד להאמין שאבו מאזן והרשות יצטרפו. כל זה בתנאי שיבטיח את הסכמת ישראל.
צמרת צה"ל תומכת בהסדרה בעזה; גם חלק גדול מהמערכת הפוליטית ודעת הקהל בישראל תומך בהסדרה. ההתנגדות של בן גביר וסמוטריץ' היא רק תירוץ, שכפ"ץ להסתתר מאחוריו. ההחלטה בידי נתניהו.
הלחץ לעסקה משתלב בלחץ ההומניטרי. הממשל האמריקני, גם ממשלת גרמניה, מוטרד מהתמונות שיוצאות מצפון הרצועה. המחסור במוצרים חיוניים, הפינוי ההמוני, הטענות על פגיעות בבתי חולים. הרגישות קשורה לקרבת מועד הבחירות, ולהצבעה של מוסלמים במישיגן ובוויסקונסין, שתי מדינות מתנדנדות.
העסקה המוצעת לא כוללת בשלב הזה את לבנון. האמריקנים מבינים שלצה"ל נדרש עוד זמן לנקות את הכפרים הסמוכים לגבול עם ישראל ולחסל את מרכזי הכוח של חיזבאללה בדאחייה
העסקה המוצעת לא כוללת בשלב הזה את לבנון. האמריקנים מבינים שלצה"ל נדרש עוד זמן לנקות את הכפרים הסמוכים לגבול עם ישראל ולחסל את מרכזי הכוח של חיזבאללה בדאחייה.
במהלך השבוע פגשתי בצפון את אחד ממפקדי הכוחות שנלחמים בדרום לבנון. המשימה לא השתנתה מאז חציית הגבול: השמדת המתחמים המבוצרים של חיזבאללה, איסוף האמל"ח וניקוי השטח. הייתה הפתעה מסוימת בהיקף האמל"ח, בעובדה שהוא תקני, רשום ומאופסן היטב, וחלקו בניילונים. מצאו נשק כמעט בכל בית בכפרים השיעיים. הכפרים הנוצריים משקיפים על המלחמה בעיקר ממרחק (על-פי דיווח ב"וושינגטון פוסט" קליעה, הכפר הנוצרי מול מטולה, נפגע מאש צה"ל. הכפר צמוד לגדר הגבול).
מכיוון שמצאו אמל"ח בכל בית גם היקף ההרס גדול ממה שהעריכו מראש. המלחמה הזאת לא דומה למלחמת לבנון השנייה, ב-2006. גם אז הבתים היו ריקים מאזרחים. מכיוון שלא נמצא בהם נשק הרס הבתים היה מינימלי.
שלשום ציין נתניהו את יום הולדתו ה-75. כל יום הולדת של נתניהו הוא אירוע. אני זוכר במיוחד את יום הולדתו ה-51 ב-21 באוקטובר 1998. נתניהו היה אז באחוזת ואי, לא רחוק מוושינגטון הבירה, בעיצומו של משא ומתן עם יאסר ערפאת. בבוקר 21 באוקטובר פרסם "ידיעות אחרונות" טור שכתבתי משם. הטור נפתח בשאלה איך יחגוג נתניהו את יום הולדתו עם ערפאת. הפלסטינים קראו את הקטע ונכנסו לפעולה, תוך ניצול מחוכם של הפרש השעות. בשעות הקטנות של הלילה אורגן זר פרחים, ובשבע בבוקר התייצב אחמד טיבי, שהיה חבר במשלחת הפלסטינית, עם הזר ביד ליד דלת הבונגלו של נתניהו.
היו זמנים.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.10.24
