נסיעה קצרה מפרידה בין הצד הישראלי שבגליל המערבי לבין שכונות הטרור בכפר בשטח לבנון, שם משלים צוות הקרב החטיבתי 646 את איסוף אמצעי הלחימה העצומים שמצאו בבתיו. כשנה אחרי שהלוחמים בחטיבת המילואים, שמורכבת מיוצאי הגדס"ר וגדוד 890 של הצנחנים, השתתפו בקרבות ההגנה על קיבוץ בארי שבעוטף עזה, הם לוחמים כעת בקרבות התקפה על הכפרים הלבנוניים.
עם לוחמי 646 בלבנון
(צילום: יאיר קראוס)
"בשנה שעברה, בשמחת תורה, היינו בהגנה ועכשיו אנחנו בהתקפה", אמר אלוף-משנה אלעד שושן, מפקד החטיבה, שמונה לעמוד בראשה כשבוע לפני פרוץ המלחמה באוקטובר 2023. בשנה שחלפה הוא וחיילי החטיבה נלחמו בעוטף עזה, במחנות בג'נין ונור א-שמס וברצועה.
בתחילת ספטמבר הם התייצבו שוב, בהגנה על הצפון, ורק חיכו לרגע שבו יוכלו לחצות את הגדר ולהשיב מלחמה, להשיב את החיים והביטחון שאבדו לרבבות עקורים ישראלים. "כמו שהשמדנו את האויב בעזה, אנחנו פה כדי לעשות את אותו הדבר מול יישובי הצפון", מבהיר שושן, "אנחנו משמידים את תשתיות הטרור העצומות, את האמל"ח הבלתי נתפס שנמצא פה".
סוגרים חשבון
הלוחמים שהשאירו בבית משפחות, עבודה, למעשה חיים שלמים, חוצים את הגדר ומשנים כעת את המציאות. ראיתי זאת למשל במרחק קצר מבתי חבריי. "בסוף האזרחים סומכים עלינו. אין לנו צבא אחר, זה הצבא שלנו, ויש פה על מי לסמוך", הסביר שושן.
מעבר לגבול, נראה כי כל לוחם שפגשתי בדרכי נהנה מאוד – העבודה קשה, הסיכון גבוה – אבל הסיפוק בשמיים. הם מבקשים להעביר את כל הערכתם לנשים ולמשפחות שלהם שנותרו בארץ וציינו את החג האחרון – כמו את ראש השנה, יום כיפור וסוכות – לבד, בלעדיהם. "אנשי המילואים הם גם האזרחים שמצפים מהצבא לפעול, והם גם הצבא", אמר שושן, "אז אנשי המילואים פה מקבלים אחריות, מגיעים פעם אחר פעם לעוד קריאה, אומרים 'הנני' ועושים את העבודה. הם משאירים מאחור חיים אחרים עם משפחות ועבודה".
שושן, מפקד החטיבה, הוא בן מושב יתד שבעוטף עזה והוריו עדיין גרים שם. במהלך השנה שחלפה הוא איבד חברים ופקודים בקרבות ברפיח וחאן יונס וגם בצפון. בין חבריו שנפלו סגן מפקד חטיבה 300, סא"ל עלים סעד, שנהרג בהיתקלות עם חוליית מחבלים שיצאה מהכפר וחדרה לישראל בסמוך לאדמית. בקרב ההוא, ב-9 באוקטובר 2023, נהרגו גם שני הלוחמים בחפ"ק הסמח"ט, רס"ל ג'ואד עאמר ורס"ל במיל' גלעד מולכו.
"יש לנו הרבה חשבונות פתוחים עם חיזבאללה", אמר המח"ט שושן, "וכאן זו הזדמנות לסגור אחד מהם. השלמנו את כיבוש הכפר הזה שממנו יצאה חוליית המחבלים בשנה שעברה. אנחנו מוציאים פה כמויות של אמל"ח, שהיו יכולים לשמש לטבח קשה. תראה איפה אנחנו נמצאים - פחות מ-500 מטר מחומת הגבול. בכל רחוב פה ובכל בית מצאנו תשתיות וציוד. זה הספיק לכמעט גדוד שלם של לוחמים שהיו אמורים לצאת מכאן ולפרוץ לישראל. וזו רק נקודה אחת מתוך כמה שבחיזבאללה הכינו לקראת המבצע לכיבוש הגליל".
אנחנו נוסעים בין שבילי הכפרים ורואים לוחמים צועדים בין הבתים. הם משלימים את כיבושם ואת השמדתם של מרחבי הטרור הבלתי נגמרים. צה"ל פועל עם חמש אוגדות לכל אורך גבול הלבנון במבצע שמוגבל בזמן. המטרה היא השמדת היכולות של חיזבאללה כאן כדי שניתן יהיה להחזיר את תושבי הצפון הביתה. אלה לא ישובו עד שיידעו כי האיום האמיתי על חייהם הוסר לעולמים.
מול "בית המח"ט" פורקים החיילים כמויות נשק וציוד לחימה רב שאספו בסריקות בבתים ובתשתיות התת-קרקע הסמוכות. בפעילות בשבועות האחרונים איתרו הכוחות מתחם שהייה תת-קרקעי שנועד לשמש את מחבלי כוח רדואן. הם מצאו בו מיטות קומתיים, ארונות, מזון, תשתיות לשהייה לזמן ממושך, ציוד רב, אמצעי לחימה ועמדות שיגור שהמחבלים השאירו אחריהם כשברחו צפונה.
"תראה מה מצאנו פה רק בשעתיים האחרונות", שושן אמר לי. המראה מעורר תדהמה ופחד: אנחנו עוברים ליד ערימות של אפודי לחימה מזוודים ברימונים ובמחסניות מלאות, ארוזים בשקיות אטומות. שם של לוחם לבנוני מודבק לכל אפוד. "אפילו במחסני החירום שלנו אין מוכנות כזאת של וסטים מלאים מחסניות ורימונים", הודה שושן.
לצד האפודים ערימת ברכיות, תיקי לחימה עם מדים מלאים וציוד חורף, קסדות טקטיות, נעלי לחימה משופרות ושלל נשקים, מטולי רימונים ופגזים, טילי נ"ט מסוגים שונים, מקלעים, מטענים ואמצעי ראיית לילה מתקדמים. ארגון הטרור רכש בלי סוף גם טילים וכדורי רובים. על חלקם מופיע בבירור מהיכן נשלחו: מוסקבה, רוסיה.
"ראינו בשטחי הלחימה המבוצרים שחיזבאללה הקים פה, אפילו 50 מטר מהגבול, גם מתחמים של בורות לוחמים ששם חיכו להם מוקשים", סיפר שושן, "היו אמורים להגיע לגבול, להצמיד אותם לחומה ולפוצץ אותה. לוחמי חיזבאללה היו אמורים להגיע לכל המרחבים בגבול בלבוש אזרחי, כמו כל אדם, ובתוך דקות היו יכולים לעלות על ציוד לחימה ולצאת לדרך".
"אני חייב להודות שלא ציפינו למצוא כזה היקף בכפר סוני קטן", אמר שושן. באחד המתחמים שחלפנו לצידם הלוחמים היו עסוקים בהטמנת חומרי נפץ בכמה בתים לקראת השמדתם. לאחר כשעה, כשחציתי את הגבול, ענן אפור ענק הופיע מאחוריי. "אני רוצה למסור לכל תושבי הצפון, שככה בדיוק אנחנו מתכוונים להשאיר את כל המרחבים ההתקפיים של חיזבאללה", הבהיר.
זה היה המקום המסוכן בעולם
בקו הרקיע, דרומית לנו בשטח מדינת ישראל, מלאים השמיים בשובלי מיירטים שיצאו לעצור מטח רקטות נוסף שנורה מעומק לבנון, וגרם לפציעתו של תושב נהריה באורח אנוש. יותר מ-100 רקטות שוגרו ביום רביעי ערב החג. אני צופה בתסכול על השמיים ושושן מבין את תחושותיי: "צריך להבין, לא יצאנו לכבוש את כל לבנון. אנחנו מבצעים פה פעולות להשמדת האויב והתשתיות שלו, שלא יוכל להפתיע אותנו יותר מטווח קרוב, וזה מה שצה"ל כמעט סיים".
לדבריו, "צה"ל חיסל אלפי לוחמים ופעילים, בהם גם הנהגת חיזבאללה. הוא פוגע ביכולות השיגור ארוכות הטווח, אבל לא די בזה. מה שיעצור את האש מלבנון, יהיה בסופו של דבר הסדר שבו יבינו כולם מה המחיר של אי עמידה בו. אם הוא לא יכובד, צה"ל יהיה חייב להגיב בעוצמה. לא נוכל, כמו אחרי 2006, לסמוך על כך שאחרים יכבדו את ההסכמים. ניקח את האחריות אלינו. יש פה כמובן החלטות אסטרטגיות שהן מעליי, אבל התפיסה אומרת שאנחנו צריכים לשמור את המרחב הזה נקי מאויב גם אחרי הסכם".
לפני החזרה הביתה פגשתי את רס"ן א', סגן מפקד גדוד 420 ותושב קריית שמונה. לפני חודש בדיוק, עם תחילת התמרון הקרקעי בלבנון, ראיינתי אותו בסמוך לעיר מגוריו. "את התושבים פה לא מעניינת אסטרטגיה או טקטיקה, אלא שהאיום שנקרא חיזבאללה לא יהיה פה – ואת זה משיגים בתמרון פנימה ובניקיון ייסודי", אמר לי אז.
כעת פניו מאירות והוא מצליח כבר לראות את היום שבו יצליח לשכנע את אשתו וששת ילדיהם לחזור הביתה, אחרי המלחמה. "זו תחושה מדהימה כעת להכיר בגודל הנס ולהבין שחיינו פה בחבית חומר נפץ מטורפת", הסביר, "חשבנו שאנחנו חיים במקום היפה והבטוח ביותר, אבל הבית שלנו היה במקום הכי מסוכן בעולם. חיזבאללה עשו טעות כשנכנסו למתקפת הטבח האיומה שחמאס הוביל בדרום, והכריחו את הצבא להיכנס פנימה ולנקות, אחרת היינו גומרים פה בעוד מודל חסר ערך כמו החלטה 1701. היינו חוזרים הביתה ומופתעים בעוד שנה, שנתיים או עשור. חמאס היה גן שעשועים לעומת מה שהכינו לנו כאן".
