הגיבוי המלא שהעניק ממשל ביידן וסגניתו האריס לפעולת התגמול של ישראל באיראן, כמו גם הברכות שהגיעו מהמטה של הנשיא לשעבר טראמפ, הורידו לעת עתה את הנושא האיראני מסדר היום של מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב. מה גם, שלפעולה באיראן אין השלכות על כלכלת אמריקה ולא על מעמדה הבינלאומי.
זו תוצאה לא בהכרח טובה למתמודדת הדמוקרטית. מבחינת האריס, אי-שינוי בהעדפות הבוחרים, כפי שהן משתקפות בסקרים האחרונים, משמעו סיכוי של 50% לתבוסה או לניצחון. כמו בזריקת מטבע. לא למספרים אלו קיוותה האריס להגיע בסיום מסע בחירות מפרך, מול יריב שנחשב לפני חודש למחוסל.
בשל האופי המסובך של תהליך בחירת הנשיא האמריקני, למספר מדינות מתנדנדות — ובראשן פנסילבניה הגדולה — יש משקל כבד עד מכריע. האריס ביקרה בפנסילבניה ובעיר הגדולה פילדלפיה כבר 20 פעמים, ומתכוונת לבקר עוד ועוד. פעיליה מתרוצצים מבית לבית, מתדפקים על דלתות של אזרחים שלפי מודלים סטטיסטיים מתקדמים נופלים בקטגוריה של "מתלבטים הנוטים להאריס". ספק אם ביקורי בית לחוצים אלו באמת מועילים.
כדי להתחכך אישית בבוחריה הפוטנציאליים, האריס צריכה להתגבר בסיוריה ברחובות פילדלפיה על עשרות חסימות משטרה ושירות חשאי. טראמפ, לעומתה, כלל לא מגיע למרכזי עיר — הוא מתמקד בחיזוק הבייס הכפרי והפרובינציאלי שלו. וכדי לזכות בדיווח עיתונאי בלתי אמצעי מהופעתה של האריס בתוכנית שאלות ותשובות מיוחדת של CNN, הייתי צריך להתייצב באולפן צר בשכונה נידחת שלוש שעות וחצי לפני, בגלל סידורי האבטחה החמורים. מי שניהל את השיח בשידור חי היה הפרשן הפוליטי הוותיק אנדרסון קופר. הוא היה מצוין, היא הייתה מאכזבת. שני ביטויים שלטו בתשובותיה: "העם האמריקני", זוג מילים שחוק ונטול משמעות; ו"דונלד טראמפ", הנכס האלקטורלי המוביל שלה. לא משנה על מה נשאלה האריס, תשובתה הגיעה במהרה לאותה הנקודה: הנשיא לשעבר טראמפ הוא אסון, משוגע ורודן בהתהוות. "הכי גרוע שיש".
התשובה לעלייתו של טראמפ בסקרים אינה הדבקת עוד תווית דוחה לדמותו, אלא הצגת תוכניות עשייה ברורות, לא-פופוליסטיות ונתמכות מקצועית לטיפול יסודי בסוגיות המעיקות על המצביעים
לא שהאריס טועה או מגזימה. לפי הצהרותיו הפומביות של טראמפ עצמו, הוא מתכוון להנהיג בימי נשיאותו השנייה משטר כמו-רודני ולדרוס את מוסדות היסוד של הדמוקרטיה האמריקנית. ובכל זאת, התשובה לעלייתו בסקרים אינה הדבקת עוד תווית דוחה לדמותו, אלא הצגת תוכניות עשייה ברורות, לא-פופוליסטיות ונתמכות מקצועית לטיפול יסודי בסוגיות המעיקות על המצביעים. במשימה זו, סגנית הנשיא לא מצליחה לעמוד בכבוד, כפי שהעידו בבירור גם הפרצופים המאוכזבים של קהל השואלים.
"הקרב על הנשיאות צריך היה להיות מוכרע מזמן, ובקלות, בהתחשב במסכת השקרים וההזיות של טראמפ והתביעות הפליליות נגדו, אבל הפך כעת למלחמת בחירות אכזרית ויקרה שבה כל קול קובע", מסכם פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת פנסילבניה. "בפנסילבניה כבר השקיעו המטות של האריס ושל טראמפ כ-500 מיליון דולר בתעמולה. זה כסף ריק — חשבו כמה בתי ספר ובתי חולים אפשר היה לבנות בסכום זה".
מחיר הדמוקרטיה? שאלתי. לא, השיב הפרופסור, מחיר הטיפשות של מחצית העם האמריקני.
