"למרות שהכינו את האזרחים שהעימות מתקרב – זה תפס אותנו מופתעים, התעוררנו מבומים מאוד חזקים. אלו היו כמעט שלוש שעות. זו תערובת מוזרה של רגשות: יש הרבה מאיתנו באופוזיציה שמחכים בתקווה לתקיפה ישראלית, כי מה כבר יכול להיות יותר גרוע מהמצב הנוכחי? אבל זה עדיין מפחיד. עדיין זורקים פצצות על הבית, על המדינה שלך. הצבעים בשמיים, התנועה, הקולות, זה היה מאוד-מאוד מפחיד. אנחנו רגילים לראות את הדברים האלו בטלוויזיה מלבנון ומעזה ופתאום זה היה מעל הראש שלנו.
תורים בתחנות הדלק באיראן אחרי התקיפה הישראלית בטהרן
"היו שני סוגים של תגובות ברגע שהבנו שהתחילה התקיפה. היו את האנשים שבעד השלטון שמיד יצאו לרחובות, התאספו והתחילו לצעוד ולצעוק ששום דבר לא קרה, שהתקיפה הישראלית לא עשתה שום נזק ושהמשטר הצליח לשמור על הבטיחות של האזרחים. והיו את האנשים היותר פרקטיים. הם נכנסו למכונית עם מכלים ונסעו לתחנות דלק, גם כדי לאגור למקרה שיהיה מחסור או שהמחיר יעלה, וגם לאפשרות שהם יוכלו לברוח מטהרן למקרה שהיא תהפוך למטרה מרכזית. אנשים ישבו שעות בתור לתחנות דלק.
"הערוצים של המשטר מיהרו לדווח שההגנה האווירית האיראנית הוכיחה את עצמה הרבה יותר מהמקבילה הישראלית שלה. הם אמרו שוב ושוב שהאיראנים צריכים להיות גאים בעצמם ובמשטר שסיפק להם הגנה מ'האויב הציוני', אבל האמת היא שאצל הרבה אנשים, אפילו מתומכי המשטר, יש מידה מסוימת של פקפוק בהצהרות האלו. המטוסים הישראליים הצליחו להפציץ את איראן.
3 צפייה בגלריה
"היה ניסיון, יותר מהרגיל, לשדר נורמליות". טהרן
(צילום: Majid Asgaripour/WANA (West Asia News Agency) / REUTERS)
"בעיני רבים זו חצייה של קווים אדומים שאיראן לא הייתה צריכה לאפשר להם להיחצות. המשטר והרשויות עשו כל מאמץ שהכול יחזור לקדמותו הכי מהיר שאפשר, שלא יהיו שיבושים בכלל בחיי היום-יום. ניסו לשדר שכלום לא קרה. שהיה ניסיון ישראלי שלא צלח. הרבה אנשים הלכו ברחובות, הפארקים היו מלאים, וגם השווקים. היה ניסיון, יותר מהרגיל, לשדר נורמליות.
"גם פה הדעות מפולגות. יש אנשים שאומרים שזו בושה שהפציצו אותנו ושאיראן חייבת להגיב כמו מדינה שהפרו את הריבונות שלה, אבל יש גם הרבה אחרים שחושבים שהתקיפה מראה את הכוח של איראן. הם פחדו שישראל תפציץ את אתרי הנפט או את בסיסי ומתקני הגרעין, ובסוף זה לא קרה, אז זו קצת הקלה. אבל התחושה הכללית היא רצון של נקמה, להראות לישראל שאיראן היא לא לבנון ולא עזה.
"כל התקיפות והתקיפות החוזרות הן מורטות עצבים. אתה לא יודע למה לחכות, מתי, איך, באיזו עוצמה. אין באמת גם עם מי לשתף כי אין הרבה תשובות, כולנו חיים בחוסר ודאות תמידי. השלטונות גם הגבירו את הבקרה שלהם על הצנזורה, והזהירו בעונשים חמורים את מי שישתף חומרים מהתקיפה עם תקשורת מערבית. אז זה פחד שמגיע אליך משני הצדדים".
