אחרי שנה מדממת במלחמה, אפשר לקבוע כבר כי המאזן הצבאי בזירה השתנה מהותית.
באוקטובר הקודם נתפסה ישראל בלתי מוכנה בתרחיש רב-זירתי. אך כמו ביום כיפור 50 שנה קודם לכן, עם כל הכאב וההלם - צה"ל התעשת לאחר הקטסטרופה, ריסק צבאית את חמאס בדרום ומרסק כרגע את חיזבאללה בצפון. ניצחון לא יהיה כאן כל עוד חטופינו בעזה, אבל אפשר בהחלט להכריז כבר על מפלה. עשורים של מאמץ אסטרטגי איראני עלו בעשן ונחלו כישלון חרוץ. נשק ההכרעה העיקרי של איראן, הטילים והכטב"מים, נוטרל כמעט כולו במפגש עם מערך ההגנה הרב-שכבתי. האפקט שלה נשאר שולי בכל קנה מידה, למרות הפגיעות הכואבות. כוחות השטח שבנתה הובסו. בני בריתה החות'ים והעיראקיים לא יכולים להחליף אותם. הציר האיראני נכשל כבר - גם אם לפנינו עוד סדרה של מהלומות ומהלומות-נגד, וגם אם מעמדה של ישראל בעולם גרוע משהיה אי פעם.
עם כל הכאב וההלם - צה"ל התעשת לאחר הקטסטרופה, ריסק צבאית את חמאס בדרום ומרסק כרגע את חיזבאללה בצפון. ניצחון לא יהיה כאן כל עוד חטופינו בעזה, אבל אפשר בהחלט להכריז כבר על מפלה
במצב זה עולה באופן טבעי הנהייה לקבע את ההישג הצבאי, ע"י הישארות בכל נקודה אליה הגענו. להישאר בעזה, ולהישאר בדרום לבנון. "אחרי כל ההרוגים והנרצחים, אתם מחזירים להם את השטח בהסדר מדיני? היינו כבר בסרט הזה. גם בעזה וגם בלבנון", אלה עמדות שנשמעות מכל עבר. ניסיון העבר הכאוב הוא שמדבר כאן, ובסופו של יום זהו אכן הניסיון שיש לנו. אבל למול ההערה של איינשטיין על אותה טעות שתניב תמיד אותה תוצאה - הגדיר פעם מישהו את הניסיון כנסיעה קדימה לפי המראה האחורית.
מלבנון יצאנו 18 שנה לאחר כיבוש ביירות. מעזה 38 שנה לאחר שכבשנו אותה בששת הימים. הגנה על מובלעות ואזורי חיץ היא מעמסה שנעשית כבדה ככל שהשנים נוקפות והמחיר בחללים, חיילים ואזרחים, גדל. הסדרים מדיניים מצד שני, למרות הצלקות על בשרנו, ניתנים לשיפור כתוצאה מלקחי העבר וכמבט מפוכח לעתיד. ובכל מקרה, אין לנו אופציה אחרת.
שום לבנוני לא יתגייס שוב לצד"ל ושום פלסטיני לא יעז לשתף פעולה עם ממשל ישראלי
מי שחולם על שליטה באזור חיץ עד הליטני, על ממשל צבאי והתנחלות בעזה ועל הגנה על המתיישבים ביהודה ושומרון, במקביל לכוחות שיידרשו ברמת הגולן ובבקעת הירדן - החזיתות הצפויות הבאות למול המיליציות העיראקיות - חי ביקום מקביל. אין די אוגדות לכך גם אם כל אברכי הישיבות ילבשו מדים, מה שלא הולך לקרות. שום לבנוני לא יתגייס שוב לצד"ל ושום פלסטיני לא יעז לשתף פעולה עם ממשל ישראלי. הכל ייפול שוב על כוחות המילואים. אין לישראל שום יכולת לעמוד במעמסה כזו. אלה חלומות באספמיה.
מצד שני, השינוי הדרמטי במאזן הכוחות הצבאי מהווה הזדמנות להסדרים יציבים, או לפחות משודרגים. עזה הרוסה עד היסוד. ייקח שנים רבות לשקמה. יש מנגנונים שיאפשרו לנו לסכל התארגנות צבאית מחודשת של חמאס, או כל מוטציה אחרת שתנסה לבנות יכולת כזו. ומעל לכל, הלקח של 7 באוקטובר נלמד שם בדמים של עשרות אלפים. בלבנון לא נשאר מי שיישא נאומים על קורי עכביש. ההרס בדרום ובביירות גדול אפילו מההרס של יישובנו בצפון. למפלה של החיזבאללה יהיו שם עוד רעשי משנה, ואחיזתו במדינה נחלשת. הקרקע בשלה להסדרים חדשים. וכאמור אין אופציה אחרת - העזתים והלבנונים לא הולכים לשום מקום. וגם אנחנו לא.
צילום: מיכאל קרמרהדרך עוד ארוכה. שלטון האייתוללות יחתור תחת כל הסדר שאליו נגיע עם שכנינו. נצטרך את האמריקאים לצידנו. ובאופן פעיל. יהיה לכך גם תג מחיר - עלייה על מסלול שתי מדינות לשני עמים - בין עם זה טראמפ או האריס. אך כל זמן שאיראן בטוחה, כאן לא יהיה בטוח. העימות מולם יימשך, אבל את המלחמה בחזית הקרובה חייבים לסיים, ובאופן שנוכל להחזיר את כל חטופינו ולהתפנות לשיקום העוטף והצפון. אם ישראל לא הודיעה עד היום איך היא מציעה לעשות זאת, הרי שעכשיו, כשכוחותינו מנקים את דרום לבנון מחיזבאללה ורודפים בעזה את שאריות חמאס – הרגע הזה מגיע. וזה הכרחי.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.10.24
