קשה מאוד לקיים דיון על הדברים המטרידים שנשמעו בהלווייתו של רב-סמל (במיל') שובאל בן נתן ז"ל, שנפל בדרום לבנון והובא למנוחות לפני מספר ימים. הקבר עדיין טרי והצער כל כך עמוק, ואף אדם הגון לא היה רוצה לפגוע בכבודו של המת, שנפל בדיוק כמו מאות חיילים אחרים במלחמה נגד אויב מובהק, בידיעה שבאותו זמן היה יכול להיות במקום אחר ובטוח. גם הצער הנורא של משפחה על אובדן הבן והאח ושל לוחמים על חברם לנשק מעניק לדברים שנאמרו הקשר רגשי, שצריך לקבל משקל.
לוויתו של רס"ל (במיל') שובאל בן נתן ז"ל
(צילום: אמיר שימור)
אבל חייבים לדבר על הדברים המטרידים, משום שנדמה שכל אלו שאמורים לעשות זאת לא מוכנים, לא רוצים, נרתעים ואולי גם מפחדים: בין אם זה הצבא עצמו, שכבר לפני שנה נטה לגמד תקריות שהעלו חשד להתנהלות לא הולמת (במקרה הטוב), שמסכנת את הלוחמים בשורת היבטים (מוסרית, מקצועית ומשפטית); רובה המוחלט של התקשורת הישראלית, שחוששת להצטייר כמי שלא תומכת בכוחותינו או מקבלת בברכה ואף מעודדת מעשים שלא ייעשו; וכמובן פוליטיקאים ופוליטיקאיות שכביכול אמורים לייצג את הציבור הרב, זה שלא רואה שום סתירה בין חתירה לבין ניצחון ושמירה על מוסר לחימה.
הדברים אשר יוחסו לבן נתן, ברמה המעשית והאידיאולוגית, הם לא חלק משום מטרת מלחמה לגיטימית וצודקת, המשותפת למרבית הלוחמים והלוחמות שמוסרים את נפשם מזה שנה. כאשר לוחם במדים מתאר את חברו כ"שטותניק" כי "שרפת בית בלי אישור, בשביל האווירה", הוא מסגיר תמונה מבהילה, אשר לא רק מנוגדת לנהלים ולפקודות - אלא גם למוסר הבסיסי. היגון של הדובר לא יכול לכסות על אמת פשוטה, וכנראה לא מובנת מאליה: במלחמה לא שורפים בתים בלי אישור ובטח לא "בשביל האווירה". ומי שבכל זאת נוהג כך אמור להיות מטופל על פי אותם נהלים ופקודות, שנכתבו קודם כל משום שאם צה"ל יפעל כמו מיליציה פראית אזי אין לישראל תקומה, וגם כדי למנוע מגופים זרים לתבוע מישראל עמידה בכללי הדין הבינלאומי.
המניעים של בן נתן, לפי אחיו אוריה, הם אזהרה חמורה עבור אומה שנאבקת לא רק על ביטחונה אלא על אופייה ונשמתה. "נכנסת לעזה בשביל לנקום", סיפר האח, "כמה שיותר, נשים, ילדים, כל מי שראית, כמה שיותר, זה מה שרצית"
גם המניעים של בן נתן, לפי אחיו אוריה, הם אזהרה חמורה עבור אומה שנאבקת לא רק על ביטחונה אלא על אופייה ונשמתה. "נכנסת לעזה בשביל לנקום", סיפר האח, "כמה שיותר, נשים, ילדים, כל מי שראית, כמה שיותר, זה מה שרצית". השאלה אם הרצונות הפכו למעשים אמורה להדהד בלשכת הרמטכ"ל, במשרדי הפרקליטות הצבאית הראשית והמפקדים בשטח. היא צריכה להעסיק לילה ויום גם את האחראים על תהליך הגיוס, שעתידים להתמודד עם מחסור חמור בלוחמים וייתכן שלא ימהרו לסנן מועמדים שהמוטיבציה שלהם היא לטבוח בחפים מפשע.
עינב שיףצילום: נמרוד סונדרס אין שום דבר נעים או נעלה בהתעכבות על דברי הספד שיצאו מהלב על חיים צעירים שאבדו, אולם אסור להשתמש בתזמון ובנסיבות כדי להתחמק מהתייצבות נגד תופעות פסולות, בטח כשעולה החשש שהן הולכות ומחלחלות. להתעלם מהדברים שנאמרו בהלוויה זה גם לפגוע בלוחמים מכל הסוגים, כולל תלמידי חכמים יראי שמיים, שיוצאים מגדרם כדי לשמור על צלם אנוש ומשלמים על כך לעיתים בגופם, בנפשם ואף בחייהם. מזעזע שנדרש לומר זאת, אבל ה"אווירה" היא לא סיבה לשרוף בית ולא תירוץ להתעלם מדגלים שחורים.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.10.24
