אמירה אורון, בת 57, הקדישה 15 שנים מחייה ליחסים עם מצרים. תחילה כנספחת כלכלית בשגרירות בקהיר, בהמשך כראש הדסק המצרי במשרד החוץ, ובתפקידה האחרון כשגרירת ישראל במצרים במשך כארבע שנים. שימשה גם כממונה על שגרירות ישראל באנקרה. כניסתו לתפקיד של מחליפה של אורון כשגריר במצרים, אורי רוטמן, טרם אושרה. סביר שיעברו הרבה מים בנילוס גם עד שישוב לתל-אביב שגריר מצרי. אורון גרושה ואמא לשחר (31) ולאיתמר (27). עם חזרתה ממצרים, שבה להתגורר במבשרת ציון.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
"ביומי האחרון בתפקיד, 26 בספטמבר, נפרדתי מידידים אישיים במצרים בטלפון, מאנשי משרד החוץ המצרי שאיתם הייתי בקשרי עבודה, מאנשי עסקים מקומיים שהכרתי ומאנשי הביטחון ששמרו עליי. וגם מכמה שגרירים מהקהילה הדיפלומטית הגדולה בקהיר".
ועד שעזבת את מצרים, היה רגע שבו פחדת במיוחד?
"האמת, היו יום או יומיים באוקטובר שעבר שבהם פחדתי. בקהילה הישראלית הקטנה במצרים שרר מתח גדול. אני הסמל, ידעתי שעלולים לפגוע בי. קיבלנו הנחיות ברורות ומגבילות, התנהלנו לפיהן, אבל התחושה הייתה כבדה מאוד אצל כולנו, עובדי השגרירות וגם המאבטחים, משני הצדדים, שתפקידם לא פשוט אבל לא נרחיב את הדיבור".
הלכת פעם לבד ברחוב במצרים?
"ביושר, לא. אף פעם לא ישבתי לבד בבית קפה, אבל התארחתי בבתים בלי המאבטחים מסביב. הם המתינו בחוץ. אבל זה קרה לפני 7 באוקטובר, אחריו זה כבר היה סיפור אחר. נאלצתי להפסיק להסתובב ברגל. רק במכונית, וכשהמאבטחים מסביב".
"התדמית של ישראל במצרים קשה מאוד. ראיתי את זה בשיחות עם אנשים כשדלתות נטרקו בפניי, ובעיקר בתקשורת במצרים. היא מתעלמת לחלוטין ממה שקרה ב-7 באוקטובר. ישראל מצטיירת כמי שכובשת את עזה, הורגת ורוצחת נשים וילדים ומטילה עליהם רעב אחרי שהרסה את בתיהם וסילקה אותם. אף אחד בצד המצרי לא מזכיר מה הוביל למלחמה, ושלא אנחנו התחלנו אותה. העוינות קשה מאוד. השלום עומד יפה במבחן, זה חי וקיים, אין סימני שאלה לגביו וזה טוב. אבל הקשיים רבים. בסיום המלחמה בעזה נצטרך לבנות אמון בין ההנהגות ולנסות לחשוף שוב את הציבור המצרי לישראלי".
דוגמה שנצרבה בך לעוינות שראית כלפי ישראל בתקשורת המצרית?
"חזרנו הרבה שנים אחורה, לימים שאחרי האינתיפאדה השנייה. ישראל היא אשמה קבועה בערוצי הטלוויזיה ובעיתונים במצרים, ללא יוצא מהכלל. ישראל פוגעת ועזה נהרסה, זו התפיסה. נתקלתי בשפה שלא שמענו לפני המלחמה, עם ביטויים כמו 'גייש אל-איחתילאל' – 'צבא הכיבוש', וחזרנו להיות ה'כיאן', ה'ישות', במקום 'מדינת ישראל'. פרשנים בולטים מציבים סימני שאלה לקיומה של ישראל בגבולות 67', אני לא מדברת אפילו על השטחים. זה איום ונורא".
"במצרים מאוד רוצים לראות שוב תיירות ישראלית, כי התיירים שלנו נוחים, מוציאים כסף בקלות. ובעיקר כי הם רוצים להראות לזרים שמצרים מדינה בטוחה. אם אין ישראלים במצרים, זה סימן רע כלפי התיירות העולמית. אבל כרגע יש חשש כבד בקרב רשויות הביטחון שמשהו יקרה לתיירים או לאנשי עסקים ישראלים, כמו בשני האירועים באלכסנדריה (פיגוע ירי ב-8 באוקטובר אשתקד, שבו נרצחו שלושה תיירים ישראלים והמדריך המקומי שלהם; ורצח איש העסקים הישראלי זיו קיפר במאי האחרון - ס"פ). השלטונות לא מוכנים לקחת את הסיכון הזה".
גם ערביי ישראל הפסיקו לנסוע לשארם א-שייח'.
"מה אגיד? חבל מאוד, אני מבינה את הצד המצרי שלא רוצה שישראלים ייפגעו, ואני מבינה את הישראלים שמצרים נראית להם מפחידה".
"המצרי הממוצע הוא אדם דתי, גם הנשיא דתי, מתפללים שם חמש פעמים ביום. ראיתי את האלמנט הדתי גם בקרב אנשים שעבדו איתנו, זה לא עושה אותם קיצוניים. בשכבות החלשות באוכלוסייה מתפללים בדבקות, כי אין פתרון אחר למצוקות הכלכליות".
ואיך מרגישה אישה בתפקיד דיפלומטי במדינה ששני שלישים מתושביה דתיים?
"אין בעיה. שגרירת ישראל לוקחת על עצמה את ההבנה שהיא חייבת להיות מאובטחת, וכל תזוזה מחייבת תיאום".
"היו בקהיר אירועים שאליהם הוזמנו שגרירים ואני לא. הרגשה לא נעימה. המזמין יודע שייתקל בביקורת אם יראו אותי אצלו, וקרה לא מעט ש'שכחו' אותי. אז את נושכת את השפתיים. בסך הכל, זה כבוד גדול ומשימה גדולה להיות השגרירה במצרים, ואני שמחה שיצא לי. אני חושבת שהתאמתי למצרים, ומצרים התאימה לי מאוד, גם אם לא היה קל".
"מאז שעלה א-סיסי לשלטון במצרים הוא נלחם באחים המוסלמים, ובמקביל יצר מערכת אמון עם נתניהו. כשבאתי לכהן כשגרירה ראיתי את הסימנים לכך, וזה עבד בשקט. אבל, וזה אבל גדול - מאוקטובר שעבר אין יותר שיח בין נתניהו לא-סיסי. וזה לא פשוט".
5 צפייה בגלריה
א-סיסי ונתניהו, ארכיון. "מאוקטובר שעבר אין יותר שיח בין השניים, וזה לא פשוט"
(צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
"אני מתרשמת, ממה שמתפרסם, שהמצרים מחכים חסרי סבלנות לראש ממשלה חדש בישראל, ומאמינים שיוכלו לעבוד טוב יותר עם דמות אחרת. כרגע האוזן המצרית לא פנויה, הציבור שם אומר, 'אני רואה רק פלסטינים מתים, ישראל אשמה'. אפשר לריב עם מצרים על עזה עד מחר, אבל יש בעיות משותפות ושני הצדדים מבינים את זה. השלום הוא פוטנציאל גדול שלא מתממש.
יש נושאים מסחריים אקוטיים למצרים, וישראל מוכנה לספק את הנדרש במחירים סבירים לגמרי. נדמה לי שהם מחכים לראש ממשלה חדש. הם רוצים הפסקת אש בעזה כמה שיותר מהר, ויודעים שעם נתניהו זה לא ילך".
"אהבתי מאוד לשוטט במצרים, לפגוש אנשים, לשוחח. פעם אחת החלטתי שאני חייבת להגיע למרסא עלאם, 80 קילומטר מהגבול עם לוב. אחרי טיסה עם מאבטחים מצרים וישראלים, הגעתי לשם וגיליתי מים שקטים להפליא, חופים יפהפיים ועיר קיט חלומית עם צבי ים ענקיים, פרת ים שראיתי לראשונה בחיי, ואלמוגים. צוללים שם עם דולפינים, הייתה חוויה מהממת. בכל ביקור מחוץ לקהיר גיליתי משהו חדש על מצרים שלא יכולתי למצוא בישיבה במשרד. אחרי 7 באוקטובר נאלצתי להפסיק להסתובב ברגל. רק במכונית, וכשהמאבטחים מסביב.
"החרמתי את המושג נורמליזציה לכל אורך כהונתי. דיברתי בקהיר על מערכות יחסים ועל אינטרסים הדדיים. כשאתה אומר נורמליזציה, אין חמימות ואין גישה טבעית וזורמת".
"כשמדברים על 'המתווכות', חשוב להבדיל בין קטאר למצרים. מצרים מכירה את השטח וקרובה פיזית לעזה; קטאר לא. ובעיקר, קטאר מסכנת את ישראל באמצעות 'אל-ג'זירה' והשפעתו הפנומנלית של הערוץ הזה, במצרים ובכל העולם הערבי. אני מכירה את השידורים שלהם עוד מ-2003, כשהייתי דוברת לתקשורת הערבית במשרד החוץ. שום דבר לא השתנה. טוב מאוד שסגרו אותם בישראל, וחבל שזה נעשה מאוחר מדי".
ועל מצרים אפשר לסמוך כמתווכת?
"אני חושבת שכן. אנחנו צריכים להבין את מגבלות התיווך, המצרים לא ציונים, הם כרתו איתנו הסכם שלום היסטורי כשהיו הראשונים להכיר בקיומה של מדינת ישראל. זה לא עניין של מה בכך. עכשיו צריך להבין, שהלב שלהם עם הפלסטינים. הם רוצים מדינה פלסטינית שתקום לצד ישראל, הם רוצים פתרון שיביא להם שקט. כל זמן שעזה סוערת, חצי האי סיני יכול להידלק מחדש".
5 צפייה בגלריה
שר החוץ הקטארי עם מזכיר המדינה האמריקני. "קטאר מסכנת את ישראל באמצעות אל ג'זירה"
(צילום: Kevin MOHATT / POOL / AFP)
מה מעמדה של מצרים בעולם הערבי, כשהכסף הגדול נמצא במפרץ?
"מצרים היא לא רק המדינה הערבית הגדולה ביותר, עם יותר מ-110 מיליון תושבים, אלא גם הייתה ונשארה המנהיגה הדומיננטית של העולם הערבי, בעלת המשקל הצבאי הגדול ביותר, עם אחד הצבאות החזקים בעולם. בנוסף לשטח העצום שלה, היא יושבת במיקום אסטרטגי, על תעלת סואץ, שדרכה - עד שהגיעו החות'ים - עברו 30 אחוז מהסחר מאסיה לאירופה. ויש גם את המשקל התרבותי והדתי של מצרים, כמו אל-אזהר (מוסד לימוד בקהיר, החשוב ביותר באיסלאם הסוני) שאליו עולים לרגל מוסלמים מכל העולם".
"מצרים לא מסוגלת לעכל את הנוכחות הישראלית בצד הפלסטיני של ציר פילדלפי. היא טענה שהציפה 1,500 מנהרות שנחפרו מתחת לציר, ישראל התעקשה שנותרו 50 מנהרות שחלקן הגדול עדיין משמש להברחות. משם הנשק והתחמושת של חמאס והג'יהאד האיסלאמי. בחודש שעבר מצרים שלחה לראשונה בכיר בכוחות הביטחון לציר: הרמטכ"ל הטרי, מוחמד חליפה, הגיע לסיור מתוקשר ומפתיע. המטרה ברורה, והיא העברת מסר כפול לישראל: אין יותר מנהרות, ולכן אין הברחות נשק; ומצרים לא מוכנה לסבול את נוכחות צה"ל בצד העזתי של הציר. אחרי שנתניהו התעקש שהציר הוא בקבוק חמצן שמספק נשק לחמאס ולג'יהאד, מצרים לא שתקה ומיהרה לקבוע שהוא מכשיל את מאמצי התיווך של ארה"ב, מצרים וקטאר".
למרות הנתק האזרחי המוחלט, יבוא הגז הטבעי מישראל למצרים שהחל ב-2020 לא רק שנמשך, אלא גם התגבר במהלך המלחמה. את חוששת שהיבוא מישראל עלול להיעצר?
"לא נראה לי שמכירת הגז תיעצר. שתי המדינות שומרות על הסכם השלום, גם אם כבר יותר משנה לא יצקו לתוכו תוכן מסחרי ונורמליזציה".
"המלחמה הזו הורידה את רמת החיים במצרים. מיליונים מהמעמד הבינוני ירדו בעל כורחם מתחת לקו העוני. צריך לזכור שמצרים שילמה מחיר כבד במלחמה הזו, והדוגמה הבולטת היא תעלת סואץ: קהיר איבדה מקור הכנסה מרכזי, שבעה מיליארד דולר הכנסות משירותי המעבר בתעלה, בגלל החות'ים. והם כל כך זקוקים לכסף הזה, שמבחינתם המלחמה חייבת להיגמר".
"לאיראן יש אינטרס להיות ביחסים טובים עם מצרים, בגלל מעמדה הבכיר וחשיבותה בעולם הערבי. לפי שפת הגוף של שר החוץ המצרי, שפגש את שר החוץ האיראני בקהיר, ולפי נוסח הודעת סיכום הביקור - נראה שהאורח האיראני כפה את עצמו. השר המצרי קיבל אותו בנימוס צונן, מתוך הבנה שלאיראן יש כוח היזק גדול, הרי היא פועלת בלבנון, עיראק, סוריה ותימן, וגורמת למצרים הפסדי ענק בתעלת סואץ באמצעות החות'ים בתימן. למצרים ברור שלאיראן יש חלק לא קטן בבעיות הכלכליות שלה".
"השלום לא בסכנה, אבל אי-אפשר להתעלם מכך שהרגש הציבורי במצרים נגדנו. וזה ימשיך כל עוד התותחים ירעמו. להסכם השלום הזה יש כל כך הרבה פוטנציאל, וחבל שהוא לא מתגשם. הגענו לשיאים של 700 אלף תיירים ישראלים שפקדו בשנה אחת את סיני ומצרים כולה, זו הוכחה למה שאפשר לעשות".
