כאשר חלפה יממה שלמה ללא אות חיים מבעלה מוטי, נטליה אשתו החלה להיות מודאגת. היא ידעה רק שהוא בנסיעת עסקים בטורקיה, איפשהו ליד הגבול עם איראן, ושהוא לא עונה לטלפון. "מוטי לא עונה כבר יותר מיממה, לא ברשת", כתבה לחברתה. החברה התקשרה לנטליה וניסתה להרגיע אותה. רק בשעות הצהריים של אותו יום ראשון, 25 באוגוסט השנה, נטליה עידכנה אותה: "מצאתי אותו, השאיר את הטלפון שלושה ימים ונסע לגבול. רק מחר יחזור למלון. הרפתקן".
אלא שלפי כתב האישום שהוגש נגדו, ה"הרפתקה" של מוטי ממן כללה שתי כניסות לתוך איראן ומפגשים עם אנשי מודיעין איראנים, שבהם דנו עימו על ביצוע משימות בארץ, כולל חיסול מנהיגים ישראלים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
ממן הוא פנסיונר בן 72, שהתגורר עם אשתו באשקלון. במקור הוא מבוסתן הגליל, ומחזיק שם בצימרים ובמחסנים להשכרה. לדבריו בחקירה, שקע בחובות בשל הלוואות שנתן, והתקשה לספק לו ולאשתו החדשה נטליה, בת 39 מבלארוס, את רמת החיים שהיו מעוניינים בה: חופשות, מסעדות, בתי מלון.
בעבר הוא חי מספר שנים במחוז סמנדג בטורקיה, שם עסק, כך סיפר לחוקריו, במסחר בפירות ובירקות. שם גם הכיר את בני משפחת אסלן הטורקים, ובהם אנדריי וג'ונייד, שהפכו לחבריו הטובים. באפריל השנה, על רקע מצבו הכלכלי, הוא פנה אליהם והתעניין אם יש להם עסקאות להציע לו. הם הזמינו אותו לבוא לטורקיה ולהיפגש איתם ועם טייקון איראני המכונה אָדי.
ממן טס לשם באפריל, שהה שם כמה ימים עם נטליה, אבל אדי לא הצליח להגיע. ממן ואשתו כבר חזרו לקפריסין, בדרכם לבלארוס, שם התגוררה נטליה באותה העת. אז הוא קיבל שיחת טלפון מאדי, שמתפרסמת כאן לראשונה. אדי אמר לו: "שלום יקירי, אני כל כך מצטער, ניסיתי להגיע להאטיי (נפה בדרום טורקיה הגובלת בסוריה - ג"א), אבל האנשים שלי בטורקיה אמרו לי שזה לא בטוח. אז תבואו ותפגשו את האנשים שלי כאן. זה מאוד חשוב. אחרי שנשב אנחנו יכולים להתחיל מאוד בגדול, אני מבטיח לך, בלי שום בעיות. אתה מגיע, נפגש והולך".
ממן השיב: "אני מאמין לך לחלוטין, תן לי יום-יומיים, אהיה שם".
ממן נפרד מנטליה, שהמשיכה לבדה לבלארוס, ונסע לטורקיה. המארחים אספו אותו ונסעו יחד למלון חמישה כוכבים בכפר סמוך לגבול טורקיה-איראן. אלא שאז אדי הודיע, כך לפי חומרי החקירה, שמגבלות משפטיות מונעות ממנו לצאת מאיראן. הפתרון: ממן יבוא אליו, לתוך איראן. אדי יסדר את הכניסה.
ואכן, אחרי כמה שעות של עיכוב במעבר, ממן ופמלייתו נכנסו לשטח איראן, ושם פגשו את אדי ואדם נוסף, המכונה בחומרי החקירה "חאג'ה". השניים לקחו את ממן לווילה מרשימה ואחר כך למלון מפואר, שניהם, לדברי אדי, בבעלותו. בשלב מסוים אדי שאל: תהיה מוכן לבצע משימות עבור המשטר האיראני?
8 צפייה בגלריה
מוטי ממן בבית המשפט. לטענתו, היה משוכנע בהתחלה שמדובר בפגישת עסקים לגיטימית
(צילום: אילנה קוריאל)
ממן, כך לפי עורך דינו אייל בסרגליק, היה משוכנע בתחילה שמדובר בפגישת עסקים לגיטימית, אבל שם, בשטח האויב, הוא לא רצה לטלטל את הספינה והסכים לשמוע את ההצעות. בתחילה, כך עלה בחקירה, אדי העלה כמה משימות "קלות": השְלָשַת כספים ונשק (השלשה היא הטמנה בנקודות ציון מוגדרות לצורכי איסוף של אדם שלישי - ג"א), צילום מקומות הומי אדם בישראל ואיום על ערבים-ישראלים, מתנגדי המשטר האיראני. ממן אמר שיבדוק ויעדכן. בשעת ערב מאוחרת ממן נכנס למשאית, הסתתר בתוכה, וחצה בחזרה את הגבול הטורקי. על הנסיעה הזאת קיבל 1,300 דולר.
ממן טס לבלארוס, ויחד עם אשתו נטליה חזר לארץ. הוא לא דיווח לרשויות החוק על הביקור באיראן ועל הצעות הריגול שקיבל.
למה, בעצם?
עו"ד בסרגליק, פרקליטו: "נאמר לממן שהולכים לעשות עסקים, בלבד. כשהגיע לנקודת המפגש הזו, מצא עצמו בסיטואציה קשה שלא העלה בדעתו, שבה הוא חושש לחייו, אך למרות זאת לא הסכים אף לדון בביצוע המשימות שהועלו בפניו. במשך עשרות שנים סייע ממן לגורמי הביטחון ולמוסד, ובידו ראיות לכך, אך כשהיה זקוק לתמיכתם - אלו התנערו ממנו. לאור זאת איבד אמון ברשויות, וזו הסיבה שלא פנה אליהן מיוזמתו".
על פי כתב האישום, ממן המשיך לקיים שיחות עם חברו הטורקי אנדריי, ודן עימו באפשרות לעסקים עם אדי. שלושה חודשים אחר כך ביקש מאשתו נטליה להזמין עבורו כרטיסי טיסה לעיר הטורקית ואן, הסמוכה לגבול איראן. נטליה, כך עולה מקטעים מתמלילי חקירתה המתפרסמים כאן לראשונה, לא ממש התלהבה מהרעיון:
חוקרים: למה לא רצית שהוא יטוס לוואן, מה מסוכן בזה?
נטליה: "אני חשבתי שיש עסקים בגבול של איראן שהוא עושה ושזה לא חוקי בגלל שזה קשור לאיראן, שהיא מדינת אויב של ישראל. פחדתי שהם יעצרו אותו או יהרגו אותו".
חוקרים: אם את מבינה שזה בעייתי להסתובב שם, למה את קונה לו את הכרטיסים?
נטליה: "מה אני, המנהלת שלו? מוטי מאוד קשוח ואני עשיתי מה שהוא ביקש, הוא בעלי".
ביום שישי, 23 באוגוסט, שב ממן בשנית למלון בכפר הטורקי, לא רחוק מהגבול האיראני. נטליה כתבה לו: "שבת שלום בעלי היקר, שיהיה אמון בהצלחה מחר".
"המון", השיב לה ממן.
"אמן", ענתה נטליה.
למחרת, בשעת בוקר מוקדמת, נכנס ממן לחלק האחורי של משאית ונשכב ב"מיטה" מוסלקת. למה הסכים לנסוע שוב לאיראן? "כסף יעוור עיני חכמים וצדיקים", אמר לרפ"ק גורן בחקירה, "אני לחוץ, מת לגמור כמה חובות שיש לי". בווילה של אדי חיכו לו שני אנשי מודיעין עם איראנים. הפעם ההצעות שקיבל היו הרבה יותר ממוקדות: להתנקש בחיי דמויות מרכזיות בישראל, כולל בראש הממשלה נתניהו.
ממן ממש לא היחיד. בחודשים האחרונים התפרסמו לא פחות משבע פרשות שונות במעורבות של ישראלים שקיימו מגעים עם סוכני חוץ, המופעלים על ידי איראן. בסך הכל 20 נאשמים עד כה, 14 מתוכם באחד מסעיפי האישום החמורים בספר החוקים של מדינת ישראל: סיוע לאויב בעת מלחמה, עבירה שדינה נע ממאסר עולם ועד הוצאה להורג. בשבועות האחרונים צללנו לעומק התיקים הללו ושוחחנו עם חוקרים, מומחים, תובעים וסנגורים. את כולם שאלנו שאלה מרכזית אחת: מה מניע ישראלים, כמעט כולם עם תעודות זהות כחולות, מרביתם יהודים, ליצור מגע עם האויבת המרה ביותר של ישראל, ובמקרים חמורים יותר גם להפוך לסוכנים בשירותה?
"קודם כל - כסף", אומר ל"7 ימים" רפ"ק מאור גורן, מפקד מחלק ביטחוני ביאחב"ל בלהב 433, שהוביל את רוב החקירות הללו מטעם המשטרה. "חלק מהם גם אנשים שהמדינה לא כל כך מעניינת אותם, אין להם תחושת שייכות או מחויבות למדינה".
כסף הוא אכן מניע חשוב ועיקרי במעשיהם של רוב הנאשמים בפרשות - אבל ממש לא היחיד. "בסי-איי-איי ביצעו מחקר של 12 שנים ובדקו עשרות בוגדים בשירותי מודיעין", אומר ד"ר אילן דיאמנט, פסיכולוג קליני יוצא מערכת הביטחון. "הם הגיעו לארבעה מניעים בסיסיים לבגידה: כסף, דִרדוּר, אגו, ואידיאולוגיה".
8 צפייה בגלריה
רפ"ק מאור גורן. "חלק מהמרגלים הם אנשים שהמדינה לא כל כך מעניינת אותם"
(צילום: דוברות המשטרה)
אלו "ארבעת החטאים" שעלולים להוביל אדם לבגוד במדינתו. במקרים רבים אין רק "חטא" אחד, אלא הארבעה משתלבים זה בזה. פיתוי כספי יכול לפגוש צידוק אידיאולוגי; מפעיל מתוחכם יכול לנצל אגו של מרגל כדי לדרדר אותו, שלב אחרי שלב, לפעולות יותר ויותר משמעותיות. "בסי-איי-איי אומרים 'אין בוגדים שמחים', אצל כולם הבגידה היא פתרון לקשיים נפשיים היסטוריים", אומר ד"ר דיאמנט, שפירסם לאחרונה יחד עם שלמה פלד, פסיכולוג ארגוני ובעברו מפקד ומנהל באחד מארגוני הביטחון, את הספר "בגידה בממלכת הסוד: מסע אל נפשם של מרגלים שבגדו במדינתם" (הוצאת מטר).
דיאמנט: "מבלי להכיר את הנאשמים אי-אפשר באמת לאבחן אותם, אבל על בסיס כתבי האישום, אפשר לתת הערכה כללית הנשענת על הידע המקצועי הנוגע לקבוצות הסיכון".
מי האנשים שבדרך כלל נמצאים בקבוצות הסיכון האלה?
"אנשים שמגיעים לנקודת ייאוש, וברקע שלהם קשיים אישיותיים ומשפחתיים. הם חסרי בשלות, אימפולסיביים, כלומר כסף קל הוא פיתוי גדול עבורם, והם לא לוקחים בחשבון את המשמעויות. חלקם מכורים לבגידה באמון, השקר והרמייה הם בבסיסם. מבחינת האגו רבים מהם נרקיסיסטים, עם צורך בלתי פוסק לזכות בתשומת לב, זקוקים לחיזוק חיצוני של הדימוי העצמי שלהם - דבר שהפעילות הזאת מספקת להם: אני שווה, אני בעל ערך, זקוקים לי".
כסף, דִרדוּר, אגו ואידיאולוגיה, "ארבעת החטאים", שמי שלקו בהם עלולים יום אחד לגלות את עצמם באזיקים, בחדר החקירות של שב"כ או המשטרה, ומול האשמות חמורות. כך קרה ל-20 ישראלים שנאשמים כי בחודשים האחרונים יצרו מגע עם סוכן זר - או ממש החלו לעבוד עבור הרפובליקה האיסלאמית של איראן.
אין כל ספק כי "החטא הראשון", כסף, היה מרכיב עיקרי במניע של מוטי ממן. כשהגיע בפעם השנייה לתוך איראן, בתוך התא הסמוי במשאית המתין לו מעברו השני של הגבול איש העסקים האיראני אדי וגם “חאג'ה”, שככל הנראה נושא בתפקיד ביטחוני. על פי חומר החקירה הם נכנסו לג'יפ סוזוקי חדש, ויצאו לדרך. במהלך הנסיעה אדי שוחח באנגלית עם ממן על יוזמות עסקיות ועל עבודות למען מדינתו. נושא הפגישה לא הוסתר: אדי סיפר כי לווילה יגיעו שני אנשי מודיעין מטהרן לפגוש את ממן ובידיהם "צ'ק פתוח" לפעולת נקמה בגין חיסול איסמעיל הנייה על אדמת איראן. ממן הסכים לדון במשימות, אבל הוא הציב תנאי לכל פעולה: מקדמה של מיליון דולר.
בווילה התקבל ממן בכבוד מלכים ובסעודה מפוארת. אחרי כחצי שעה הגיעו השניים, "אחד עם פאה ואחד עם תיק ג'יימס בונד", אמר ממן בחקירה. אדי תירגם מאנגלית לפרסית ולהפך. הסוכן עם הפאה היה בקיא במיוחד, ואפילו דיבר עברית פה ושם. השיחה הגיעה מהר מאוד לתכלס: ממן אמר, "קודם כל אני רוצה מיליון דולר", הסוכנים דיברו על סכומים נמוכים יותר - כמה מאות אלפי דולרים בתמורה להתנקשות. המועמדים שהאיראנים הציעו: ראש הממשלה נתניהו, ראש השב"כ רונן בר, ושר הביטחון גלנט. אבל ממן אמר שסביב האישים האלו יש רמת אבטחה גבוהה מדי. בנקודה הזו הסוכן עם הפאה שאל אותו, "אתה יודע מה יש ברעננה?" כשהוא מתכוון לביתו של ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט. "אני יודע מה יש ברעננה", ענה ממן. "הוא לשעבר, אז בטח האבטחה שלו נמוכה יותר", אמר האיראני.
המו"מ נמשך אל תוך הערב, אבל ממן סירב לפעול בתמורה לפחות ממיליון דולר. הפגישה הסתיימה ללא הסכמה. תכף נחזור אליו ולמה שהתחולל בהמשך.
"החטא הראשון", כסף, היה ככל הנראה המניע העיקרי גם במקרה של ולדימיר ורחובסקי. הוא בן 35, עלה מאוקראינה לפני שמונה שנים, ומאז כבר הספיק להסתבך בפלילים ולרצות עבודות שירות. מצבו הכלכלי לא היה מזהיר. לפי כתב האישום, כש"אלי" יצר איתו קשר בטלגרם והציג את עצמו כישראלי שגר בקנדה, הוא התפתה מהר מאוד לבצע משימות תמורת כסף, שהועבר אליו במטבעות דיגיטליים.
זה התחיל מריסוס כתובות גרפיטי בתל-אביב, כמו Netanyahu=Hitler. ורחובסקי התבקש גם לצלם משתתפים בהפגנות בתל-אביב, במטרה לנסות לגייס אותם. כשבצד האיראני ראו שוורחובסקי משתף פעולה, הם העלו הילוך.
על פי כתב האישום, ורחובסקי קיבל הצעה לאסוף אקדח ממקום מסתור, ולרצוח באמצעותו מדען ישראלי תמורת 100 אלף דולר והברחתו לרוסיה. ורחובסקי הגיע לכתובת שנתנו לו בתל-אביב והחל לחפש את המדען. על פי חומרי החקירה הוא שאל אנשים, הראה להם תמונה וגם הקיש בדלת דירת המדען, אבל לא הצליח לאתרו. המפעילים האיראנים, שבינתיים גייסו כבר כמה רשתות פעילים בתוך ישראל, החליטו להטיל את איסוף המודיעין על חוליה אחרת.
"החוליות ממודרות האחת מהשנייה, כל אחת מופעלת בנפרד", אומר רפ"ק גורן. "אבל לפעמים יש משימות חופפות, מבקשים ממישהו למשל להסליק גלוני דלק או ציוד עבור מישהו אחר".
במקרה של ורחובסקי נאמר לו שיש חוליה אחרת שתכין את המשימה עבורו, וביקשו ממנו לאסוף את הנשק ולחכות להוראות שיגיעו. הוא יצא לאסוף נשק שהטמינו עבורו בשטח פתוח בעיר מודיעין. "חכה רגע", הוא אמר לנהג המונית וחזר כעבור מספר דקות עם תיק, שבתוכו היה אקדח, מחסנית ו-15 כדורים. כשחזר לביתו באותו היום נעצר על ידי השב"כ. מהסניגוריה הציבורית, המייצגת את ורחובסקי, לא נמסרה תגובה.
הכסף היה מרכיב מרכזי גם בהפעלה של ולדיסלב (ולאד) ויקטורסון, בן 30 מרמת-גן, שהורשע בעבר בעבירות מין. ויקטורסון גויס באמצעות הטלגרם. מפעיל איראני שכונה "מארי הוסי" פנה אליו והציע לו כמה פעילויות, ויקטורסון נאות. הוא צירף את זוגתו בת ה-18, ועל פי כתב האישום יצא בספטמבר למשימה הראשונה: הצתת שלושה רכבים תמורת 500 דולר לכל אחד. מסביב לרכבים פיזר פלאיירים נגד נתניהו.
אחר כך הוא התבקש לרצוח אדם תמורת 100 אלף דולר, והבטחה כי הוא וזוגתו יוברחו לרוסיה. ויקטורסון החל לנסות להשיג נשק, אבל כבר למחרת השניים נעצרו. מהסניגוריה הציבורית, המייצגת את ויקטורסון, לא נמסרה תגובה.
"ברגע שאנשים חסרי ערך עצמי מחזיקים בסוד, פתאום הדימוי העצמי שלהם עולה", אומר הפסיכולוג פלד. "אחד שרואה בעצמו סמרטוט, פתאום משחק בליגה של הגדולים, הוא שחקן בין מדינות. המגייסים מכירים בצורך הזה, ונוקטים שיטה שמוכרת כ'דרדור'".
דרדור, "החטא השני" מתוך הארבעה, הוא שיטה ותיקה להפעלת סוכנים. הרעיון הוא לתת בתחילה לסוכן המגויס פעולות קטנות ופשוטות, לעיתים חסרות ערך. "אלו כל מיני משימות קטנות שאין להן בהכרח צורך מבצעי", מסביר הפסיכולוג דיאמנט, "אבל הן נועדו לבדוק את המסוּגלות של האובייקט, וכפועל יוצא מזה לחזק את האלמנט הגברי שלו ולפרק אצלו את מנגנוני הזהירות והבלמים".
אלימלך שטרן הוא אולי הדמות הכי רחוקה ברשימה ממישהו שבכלל יכול להיות קשור לעולמות הריגול. שטרן חרדי, חסיד ויז'ניץ בן 22 מבית-שמש. לפי כתב האישום נגדו, הדרדור שלו היה כמעט קלאסי. זה התחיל ממשימה של תליית מודעות רחוב שבמרכזן כף יד מגואלת בדם עם כיתוב הקורא להתנגד להרג ילדים והקריאה: "בואו נעמוד בצד הנכון של ההיסטוריה". שטרן ביצע, לטענת עורך דינו מבלי שידע שמדובר במפעיל איראני.
אחרי שעבר את השלב הזה, שטרן קיבל משימה גדולה יותר: הצתת יער בסמוך לעמק המצלבה בירושלים. "הם העלו אותי בדרגה לחבר מן השורה", הוא כתב ליונתן, אדם שתלה עבורו את המודעות, "אני מדבר ישירות עם הבוס". אחר כך הוסיף: "לא מצליח להבין למה הם עושים את זה". יונתן השיב לו: "כי הם אנטי-ישראל. זה ברור לך".
אבל שטרן, כך נראה, ראה בעצמו כמי שעלה בדרגה, הופך בעצמו למפעיל ומגייס תחתיו את נתנאל, שאותו איתר בקבוצת מחפשי עבודה בטלגרם. "עכשיו יש משימה של להצית אש, וזה מפחיד קצת", כתב לנתנאל, "דורש הרבה מאוד אומץ". נתנאל נמנע מביצוע המשימה, וגם שטרן לבסוף סירב. גם משימות אחרות, חמורות יותר, הוא לא ביצע, מחשש שייתפס, והסתפק באיסוף טלפון סלולרי מאובטח ובהטמנת כספים באמצעות שלוחיו. עו"ד עקיבא מאיר, פרקליטו של שטרן, טוען כי אין קשר בין הלקוח שלו לשאר הפרשיות. "שטרן לא ידע מיהו הגורם שעומד מולו וסבר לתומו כי מדובר בגורם שמאל אנרכיסטי, אשר מבקש להביע את מחאתו. שטרן סירב ולא ביצע כל פעולה אסורה או שאיננה ראויה ומוסרית. הוא לא היה מודע לכך שהוא חלק מניסיון גיוס איראני נרחב".
מוטי ממן, לעומת זאת, הבין בדיוק מה מפעיליו רוצים ממנו, אבל טען בחקירותיו: לא התכוונתי לעשות כלום, רק לקחת את הכסף ולהיעלם. אבל הסוכנים האיראנים הקפידו להעביר לו מסר סמוי: על פי כתב האישום, אחרי הפגישה בווילה, שבה דרש מיליון דולר כמקדמה לפני כל פעולה, הוא לן בבית מלון מפואר, וחזר למחרת לווילה. בפגישה הפעם האיראנים שוב העלו מספר משימות אפשריות, בהן חיסול של ערבים ישראלים שקיבלו כספים מאיראן ולא ביצעו משימות. דיאמנט: "כשהסוכנים מדברים על חיסול של ערבים, הם בעצם שולחים תמרור אזהרה: תראה מה קורה למי שלא משתף איתנו פעולה".
עו"ד אייל בסרגליק, פרקליטו של מוטי ממןצילום: אילן בשורפלד מסביר שגם זוהי שיטה של דרדור: "ככה הם דוחפים אותך יותר עמוק לתוך המנהרה, אין לך איך לצאת: או שתיפול לידי האיראנים, או שתיתפס על ידי השב"כ". במקרה של ממן, זו הייתה האופציה השנייה: הוא קיבל מהאיראנים 5,000 יורו על הפגישה, חזר לארץ עם אשתו - וכאן נעצר.
עו"ד בסרגליק, למה הוא נכנס שוב לאיראן?
"בפעם השנייה, אמור היה לפגוש את הנציג העסקי בענייני מסחר תבלינים וירקות בטורקיה, שם חיכה יומיים. גם הפעם איש הקשר הטעה אותו והודיע שאינו יכול להגיע לטורקיה, וכך מצא עצמו שוב בנקודת מפגש מעבר לגבול. בהסכמתו להגיע לנקודת המפגש החדשה מעבר לגבול, הוא בהחלט טעה בשיקול הדעת. הוא לא יכול היה לצפות או לדעת שידרשו ממנו דרישות אליהן לא הסכים, או שהגורמים שהובאו לפגישה יגיעו אליה, וכתב האישום לא טוען אחרת. ממן שיתף פעולה באופן מלא עם גורמי הביטחון לאחר שנעצר, ושיתוף הפעולה סייע לגורמי הביטחון".
"החטא השלישי", אגו, הוא אולי המורכב והסבוך מכולם. יש אנשים שאחרי שנים של חיים שגרתיים ושוחקים בתפקידים נמוכי דרג, מקבלים פנייה להפוך לסוכנים - ולפתע מרגישים סוף-סוף חשובים. יש כאלה שמה שמזין את האגו שלהם הוא "משחקי המוחות" עם המפעילים שלהם.
ערן דבס שיחק משחק כפול עם מפעיליו האיראנים לאורך רוב המגעים ביניהם. הוא בן 30, סטודנט לפסיכולוגיה מפתח-תקווה. על פי כתב האישום נגדו, הוא קיבל פנייה ממפעיל איראני בטלגרם, שהציע לו להרוויח כסף באמצעות תליית מודעות רחוב.
בשב"כ קוראים לשיטה הזו "ריסוס", או Spray & Pray: מפיצים כמות גדולה של פניות לישראלים ברשתות ומקווים שכמה שיותר ייענו. "ברוב המקרים הפנייה רוחבית, בסגנון 'שלח לחמך'", מסביר עדי כרמי, לשעבר בכיר בשב"כ. "יש לינקים באתרים ובוטים ברשתות חברתיות שמייצרים פיתוי, למשל להרוויח כסף בקלות. ברגע שנוצר מגע, מתעורר מפעיל איראני שמתחיל לפתח קשר".
על פי כתב האישום, אחרי מו"מ על סכום התשלום, 50 מודעות תמורת 2,500 שקל, דבס תלה את המודעות, צילם, שלח את התמונות למפעיל, ואחר כך הסיר אותן. הוא הציע מיוזמתו להפיץ את המודעות האלו גם ברשת, והפנה את המפעיל האיראני לחשבון טלגרם אחר, שבבעלותו קבוצות מרובות משתתפים. למעשה, הפרופיל האחר גם הוא נשלט על ידי דבס.
"המניפולציות האלה מספקות למופעל עוד צידוק למעשיו, כאילו הוא לא בוגד אלא רק מהתל במפעיל שלו", אומר דיאמנט. "זה גם מחזק את האגו שלו. הוא אומר לעצמו: 'אתם חושבים שאתם מפעילים אותי, אבל בעצם אני זה שעובד עליכם'. למעשה, ברגע שהבלמים ירדו ונכנסת לתהליך של בגידה - אין לך יציאה משם".
על פי כתב האישום, הסוכן האיראני זיהה את הכישורים של דבס וביקש ממנו להוסיף עוקבים פיקטיביים לקבוצת טלגרם בשם "צבא העם", שתשמש לגיוס סוכנים נוספים. דבס עשה זאת, הוסיף 2,200 עוקבים פיקטיביים לקבוצה, מה שנתן לה חשיפה גדולה יותר. בקבוצה הזו פירסמו סוכנים איראנים מודעות בסגנון "הדרך היחידה להציל את המדינה היא הפיכה צבאית. הצטרפו אלינו לפני שיהיה מאוחר מדי. אם אתם רוצים לשתף איתנו פעולה ועל הדרך להרוויח כסף, תשלחו הודעה". דבס קיבל על המשימה 150 דולר במטבעות דיגיטליים; האיראנים קיבלו קבוצה שאלפי מגויסים פוטנציאליים יוכלו להצטרף אליה.
אבל המשחקים של דבס והאיראנים לא נפסקו. בשלב הבא הוא התבקש להעביר איום ממשי לדמות ביטחונית בכירה. המשימה הייתה לכרות ראש של בובת כבש, לצבוע אותה באדום ולהניחה בקופסה, לצד סכין, מחוץ לביתו של גורם ביטחוני. דבס ביקש מאמו לרכוש לו בובת כבשה, הוא תלש את ראשה והניחו בקופסה מחוץ לבית אביו, ושלח תיעוד לסוכן כאילו עשה זאת מחוץ לבית הבכיר.
כשהתבקש להצית רכב, דבס הוריד מהרשת סרטון של רכב עולה באש, ושלח למפעיל. למשימות מורכבות יותר, שקשה לזייף, הוא סירב. בכתב האישום נטען שהוא קיבל 12 אלף דולר, ולא מעט אקשן. "תחושת ההרפתקה מטשטשת את מה שיש מתחת, אם אלה ייאוש, פסימיות, דיכאון, בדידות", אומר דיאמנט. "כשהם פועלים, הם פחות מרגישים את כל מה שמפריע להם ומתקבלת תחושה אחרת, של מסוגלות, של ערך עצמי". דבס לא מיוצג על ידי פרקליט בשלב זה. בעת מעצרו טענה פרקליטתו דאז כי, "הנאשם למעשה הערים על הסוכן הזר, הונה אותו במטרה להוציא ממנו כספים בשל היותו איראני. כשבית המשפט ייחשף לכלל הראיות, יבין כמוני כי ההר יוליד עכבר".
דיאמנט: "תושת ההרפתקה מטשטשת את מה שיש מתחת. כשהם פועלים, הם פחות מרגישים את כל מה שמפריע להם ומתקבלת תחושה של מסוגלות וערך עצמי"
מחקירתו של מוטי ממן עולה כי גם אצלו האגו שיחק תפקיד לא קטן, וכי מפעיליו כנראה זיהו זאת. כשהסתיימה הפגישה השנייה בווילה באיראן, הוא הוזמן כאמור ללילה במלון של איש העסקים אדי, שם הוקצתה לו קומה שלמה, כולל מלצרים ואנשי שירות שמילאו אחר בקשותיו. "להצגות האלה יש מרכיב מאוד משמעותי לאגו", מסביר דיאמנט. "נותנים לו כבוד, מראים לו שיש על מי לסמוך".
כשחזר לארץ ונעצר, האגו הזה התנגש בקרקע המציאות. "אתה יודע מי אנחנו?" שאלו אותו אנשי השב"כ כשעצרו אותו בנתב"ג. "על הזין שלי מי אתם!" ענה ממן. בחקירותיו טען כאמור שהוא פעל עבור המוסד, ולכן זילזל באנשי שב"כ שעצרו אותו. "הלבנים הרסו את המדינה", אמר, "יותר חשוב לשב"כ לעצור אדם כמוני, שכל החיים תרם לביטחון המדינה במקום לעצור בוגדים, כמו עמי איילון, אהוד ברק ואהוד אולמרט, שהם בצד הנכון של המפה הפוליטית".
פרקליטו בסרגליק טוען כי יש בידיו הוכחות לכך שממן סייע לביטחון ישראל. שאלנו את רפ"ק גורן על העבר הביטחוני של ממן. "חרטא", הוא אומר, "זה נבדק ונשלל".
רפ"ק גורן שאל אותו בתאי החקירות של להב 433 מה היה קורה לו באמת היה מקבל מהאיראנים מיליון דולר. "אני לא יודע מה היה קורה אם היו מביאים לי כסף, מיליון דולר, ומה הייתי עושה", ענה ממן. "אנחנו רק בני אדם".
"החטא הרביעי", אידיאולוגיה, הוא אחד המניעים החזקים בעולם גיוס הסוכנים. סוכן שחולק עם המפעיל שלו אותה אידיאולוגיה יידרש להרבה פחות מאמצי שכנוע ודרבון.
המרכיב האידיאולוגי היה דומיננטי ברשת האחרונה שנלכדה. בשבוע שעבר הוגש כתב אישום כנגד שבעה חברי חוליה מבית צפפא במזרח ירושלים, בהם שישה אזרחים ישראלים. על פי כתב האישום, בחודש הקודם ראש החוליה, ראמי עליאן, בן 23, קיבל פנייה בטלגרם מפרופיל המכונה THE TIMON. גם כאן המשימות הראשונות כללו תליית שלטים וריסוס כתובות גרפיטי. אבל הדרדור היה מהיר: עליאן, כך נטען, גייס חבר מהשכונה, ויחד הציתו רכבים עבור 4,000 שקל במטבעות דיגיטליים. אחרי ביצוע המשימה הזאת, המפעיל הציג את עצמו בפני עליאן כמוסלמי שיעי בן 38 שעובד עבור משרד המודיעין האיראני. עליאן שיתף את חברו בפרטים, והוסיף כי המטרה הגדולה שלה יסייעו היא השמדת מדינת ישראל.
עם שכנוע אידיאולוגי בצדקת המשימה, המפעיל האיראני הציג את השלב הבא: חיסול "מדען גרעין ממכון ויצמן" תמורת 200 אלף שקל. עליאן הצטייד באקדח מסוג גלוק, והחל בודק כתובות שהעביר לו המפעיל האיראני, באחת מהן גר לכאורה אותו מדען. הוא צירף אליו עוד חברים ובנה חוליה שהגיעה בחצות הליל למכון ויצמן, אך זו נבלמה על ידי האבטחה. בהמשך הצליחה החוליה לאתר את בית המדען, לצלם אותו ולשלוח לסוכן האיראני.
על פי כתב האישום, עליאן חשב שאקדח הוא לא כלי הנשק המתאים לביצוע המשימה, ולכן פנה לסוחר נשק והעביר לו תשלום של 13,500 שקל עבור רכישת פצצה. בשלב זה עליאן וכל החוליה נעצרו על ידי שב"כ. מהסניגוריה הציבורית, המייצגת את עליאן, לא נמסרה תגובה.
גם חוסר באידיאולוגיה יכול להיות מרכיב בגיוס סוכנים. בשב"כ מכנים זאת "זיקה נמוכה למדינה". הרעיון ברור: אם אדם חש כי הוא בשוליים של מדינתו, יותר קל לגייס אותו נגדה.
זה, כנראה, מה שמאוד סייע לאיראנים לגייס את הרשת היעילה ביותר שלהם עד כה: שבעה תושבי חיפה ונוף-הגליל, שניים מהם קטינים, כולם יהודים עולים מחבר העמים. במשך כשנתיים חברי החוליה מילאו יותר מ-600 משימות בתוך ישראל. המפעילים ציידו את חברי התא במפות של בסיסים צבאיים ואתרי תשתיות, והכשירו אותם לבצע איסוף מודיעין מבלי להיתפס. בבנק המטרות שלהם נמצאו בסיסים ואתרי תשתית, שהיו יעדים למתקפות הטילים האיראניות. על פי כתב האישום, אחרי המתקפה האיראנית באפריל, חברי החוליה אף נשלחו לבדוק את נזקי פגיעות הטילים בבסיסי חיל האוויר.
בראש התא עמד אזיז ניסנוב, בן 43 מחיפה, שעלה לארץ מאזרבייג'ן בשנות ה-90. ניסנוב עבד בפריקת מכולות בנמלים, אך לפני שנתיים החברה נסגרה והוא נקלע לקשיים כלכליים. בצר לו, פנה לחבר שגר באזרבייג'ן, שכנתה של איראן מצפון.
על פי החקירה, החבר האזרי של אזיז חיבר אותו לאלחאן אגייב, אדם שנמצא בקשרים עם איראן ויכול לסייע כלכלית תמורת ביצוע משימות. אזיז נענה להצעה. כאשר הקשר התהדק, ניסנוב גייס למשימות המתרחבות כמה ממכריו, גם הם יוצאי חבר העמים. ככל הנראה, מדובר בקבוצה שבניגוד למרבית העולים יוצאי ברה"מ, לא נטמעה היטב בחברה הישראלית ושמרה על בידול. בשלב הזה, התקשורת עוברת להיות ישירה מול אלחאן ומול מי שהוצג כמפקדו האיראני, מפעיל המכונה "אורחאן".
"במקרה הזה", אומר רפ"ק גורן, "המפעיל מיפה מתקנים צבאיים ואסטרטגיים של ישראל מצפון לדרום, והעביר לתא בנק מטרות באפליקציה סמויה. אחר כך הם נותנים כינוי לכל מטרה, ואז עוברים לאפליקציה סמויה אחרת כדי לנהל את המשימות האלה".
מהן המשימות?
"צילום סטילס, תיעוד וידיאו, מתן איכון מדויק עם ג'י-פי-אס, תיעוד שגרת יום וסידורי האבטחה במקום".
והם מצליחים להגיע לכל הנקודות האסטרטגיות האלו?
"הם לא נכנסו פנימה לאף מתקן, אבל הם ידעו לאתר נקודות תצפית טובות, בניין מאוד גבוה או גבעה מקבילה, ומשם הם מתעדים. הם גם התבקשו לקנות ציוד מתאים, פלאפונים, לפטופים, מצלמות, חצובות. הם אפילו נדרשו לקנות ג'יפ, ועברו קורס נהיגת שטח כדי להגיע לכל מיני נקודות בדרום ובצפון שהגישה אליהן קשה".
"הם קיבלו הרבה תשומת לב מהמפעילים שלהם", אומר גורם בפרקליטות. "זה חיזק את תחושת הערך העצמי שלהם, עד כדי כך שהם בעצמם נידבו והציעו משימות".
לפי גורם במערכת הביטחון, באחד מהסיורים של חברי החוליה בצפון הם נתקלו בבלון התצפית הצה"לי "טל שמיים". הם לא ידעו מה בדיוק הבלון הזה עושה, אבל החליטו לתעד אותו ולשלוח לאיראנים. בחודש מאי האחרון הבלון הזה הותקף על ידי חיזבאללה.
באפריל שעבר ניסו האיראנים לשלוח את החוליה הזאת לבצע התנקשות. היעד היה מדענית שעוסקת בנושא איראן. המפעיל "אורחאן" שלח את תמונתה לניסנוב, וביקש ממנו לברר פרטים לגביה. ניסנוב הגיע לאוניברסיטה שבה לימדה, אבל נבלם על ידי השומרים בכניסה. אגב, המדענית עצמה כבר לא באוניברסיטה זה כעשור.
מבחינה מודיעינית, מידת הנזק שהחוליה גרמה לו לא ברור. מצד אחד, חלק מהחומר שתיעדו זמין ונגיש לכל באינטרנט. "אבל", טוענים בפרקליטות, "הם צילמו, למשל, גם אימוני טיס וחימושים של מטוסים, בקרבה שאף איראני לא היה יכול להגיע אליה". מהסניגוריה הציבורית, המייצגת את ניסנוב, לא נמסרה תגובה.
הפסיכולוג פלד, התמונה המצטיירת של 20 נאשמים מכל הגוונים - חרדי, חילוני צעיר, פנסיונר, ערבים ישראלים, יוצאי ברה"מ - מעלה את האפשרות שכל אחד בעצם יכול להיות מרגל.
"לא. אנחנו בעצם אומרים את ההפך: לא צריך להעצים את הפרנויה. בוגדים ומרגלים הם כאלה שנמצאים בקבוצות סיכון מסוימות, ורוב האנשים לא שם. כרגע אנחנו נמצאים בנקודה שהמוטיבציה האיראנית פגשה טכנולוגיה שמאפשרת הגעה להרבה מאוד אנשים בקלות. אז נכון, לא צריך להתעלם, ובטח לא לטייח או להסתיר את זה. מצד שני, גם לא צריך להעצים את זה. זו לא קורונה ואנחנו לא במגפה".
