אוהל המנחמים הגדול והלבן בחצר בית משפחתו של אל"מ אחסאן דקסה מלא באנשים. חלקם הכירו אישית את הקצין הנערץ שנהרג בשבוע שעבר. אחרים רק שמעו עליו - על האדם, הערכים שהנחיל והאומץ שהפגין - והגיעו מכל הארץ לדליית אל-כרמל לנחם את קרוביו האבלים.
במלחמת לבנון השנייה היה דקסה בן 22, מפקד פלוגת שריון בדרגת סרן, בתחילת הקריירה הצבאית שלו. עם טנק אחד הוא הציל צוות של לוחמי צנחנים בקרב קשה בכפר עייתא א-שעב. על גבורתו באותו קרב הוא זכה לצל"ש. אחד הלוחמים שהציל היה אסף חלפון, אז לוחם בן 18 וכמה חודשים מגדוד 101 של חטיבת הצנחנים. אתמול הגיע חלפון לכפרו של אל"מ דקסה, סיפר על גבורתו, וחשף שבאופן מדהים הוא וחבריו לא ידעו שאחסאן הוא האיש שחילץ אותם - עד שפגשו אותו 13 שנים לאחר מכן בטקס אזכרה לחייל שנפל בתקרית ההיא.
3 צפייה בגלריה
מימין: האחים השכולים איהאב וסודקי דקסה, האח השכול אבנר כהן והלוחם שחולץ אסף חלפון - עם תמונתו של אחסאן דקסה ועם שער הכתבה שנעשתה עליו אחרי שזכה בצל"ש
(צילום: גיל נחושתן)
פקודת הקשר מכניסתו של דקסה לתפקיד, וביקורו ברצועת עזה
(צילום: דובר צה"ל)
אותו חלל היה עדי כהן מגבעת אולגה. בן 18 היה במותו. אבנר, אחיו של עדי, הגיע גם הוא אתמול לנחם את בני משפחתו של אחסאן. "עדי, שרק כמה חודשים קודם לכן התגייס לצנחנים, נהרג מטילי נ"ט שנורו לעבר הכוח שלו. אחסאן הגיע לחלץ את הפצועים. למרות שכבר לא היה מקום בטנק, הוא לקחת איתו את גופתו של עדי כדי להביאה לשטח ישראל", סיפר בדמעות האח השכול לשני אחיו של אל"מ דקסה, איהאב וסודקי.
חלפון, שנפצע באותה תקרית ב-2006, סיפר כי הוא וחבריו, שהיו עדיין במסלול ההכשרה, היו נתונים למתקפה בלתי פוסקת של טילים בעייתא א-שעב. "אחסאן, שהיה מ"פ שריון, הגיע אלינו עם טנק בודד", הוא שיחזר את האירוע. "בשלב הזה היינו תחת מתקפת טילי נ"ט כבר שלוש או ארבע שעות. עדי כבר נהרג, היו לנו מספר פצועים מהפלוגה, ופתאום הגיבור הזה מופיע ומציל אותנו".
כשדמעות בעיניו סיפר חלפון כי "במהלך ניסיונות החילוץ הטנק של אחסאן נפגע, הוא עצמו נפצע במצח, אבל הוא לא נסוג לאחור. הוא וצוות הטנק שלו השיבו אש למקורות הירי, ואז פינו תחת מטחי הטילים ארבעה חברים פצועים ואת גופתו של עדי כהן ז"ל. אחסאן היה נחוש לעזור לנו וחתר למגע בכל מחיר. שמעו את זה במכשיר הקשר. הוא צעק כל הזמן להמשיך להתקדם לעברנו למרות הסכנה. רק בזכותו אני כאן. אני בחיים בזכות אח שלכם".
לאסף חלפון ולאבנר כהן ברור שהיוזמה להצלת הלוחמים הייתה אישית של דקסה. "הוא הגיע בטנק בודד, וללא תגבורת", אמר חלפון. "זה מעיד על כך שהוא לא חיכה לפקודות או לתוכנית מאורגנת. הוא שמע בקשר שאנחנו בסכנת חיים, ובא להציל אותנו. היה לו את האומץ לסכן את עצמו למעננו". בני משפחתו של אחסאן שולפים תמונה ממוסגרת שבה כתבה שנעשתה על דקסה בעקבות אותה תקרית וקבלת הצל"ש. הכותרת היא ציטוט: "לא חשבתי, רק רציתי לחלץ אותם".
כאמור, במשך שנים אף אחד מהצנחנים לא ידע מי האיש שהציל אותם. "כולנו ידענו שזה היה סרן צעיר, כנראה מ"פ בשריון, אבל אחרי האירוע לא שמענו שום דבר בנושא", סיפר כהן. "לימים, ביום הזיכרון של שנת 2019, אחסאן הופיע פתאום בבית העלמין הצבאי בחדרה והציג את עצמו כמפקד הטנק מהתקרית במלחמת לבנון השנייה. היינו ממש בשוק. עברו כל כך הרבה שנים, ופתאום הוא הופיע. זה היה אירוע יוצא דופן. הוא שיתף את החברים מהפלוגה שהגיעו באותו יום לבית העלמין בזיכרונות שלו מאותו קרב ארור, ואף הראה לנו צילום של מסוק הקרב שהגיע לאסוף את הפצועים אחרי שהוא חילץ אותם לשטח בטוח".
אל"מ דקסה, שפיקד על חטיבת השריון 401 באוגדה 162, הותיר אחריו את אשתו, הודא, ושלושה ילדים: עומרי, ריף ויסמין, בני ארבע, תשע ו-14. לאחר ששמעו על אומץ ליבו במלחמת לבנון השנייה, אחיו אמרו: "לא הכרנו את כל פרטי הסיפור, אבל הם לא מפתיעים. ידענו שאחסאן לא פחד מכלום. הוא היה מפקד נערץ, אבל בעיקר אדם ערכי, איש עם נורמות גבוהות מאוד. הכאב לא מרפה. הוא חסר לכולנו. חייבים להנציח את מורשתו, והסיפור המרגש על הלוחם שגופתו חזרה לישראל בזכות ההתעקשות של אח שלנו רק מחדד עוד יותר את ההבנה שאחסאן היה איש ערכי בקנה מידה שקשה למצוא".
פורסם לראשונה: 00:00, 30.10.24
