מי שתוקף אריה יָשֵׁן, מוטב לו שההתקפה תהרוג. אריה פצוע יכלה זעמו באויביו. עם ישראל רבץ כאריה שאנן וישַׁן שנת ישרים, וגם אם הנהגתו הססנית והֶאמינה שהיא קונה בכסף שקט, וגם אם בעיני רוחה ראתה את העכברושים מסביב כמפלצות אדירות, בסוף כשאנחנו עם הגב לקיר זה אריה מול עכברושי מחילות.
מנהיגינו אינם שחמטאים דגולים, אבל למזלנו הצד השני הרבה פחות מוצלח. האיראנים התגלו כמי שאינם אפילו שחקני שש-בש. הם עשו טעות גדולה. בעזרת האיום הלא-ממומש הם יכלו להשיג כמעט הכל (זוכרים את אוהל חיזבאללה בשטחנו במשך חודשים ללא תגובה?) והדבר היחיד שהיו צריכים להקפיד עליו הוא לא להעמיד את האיום במבחן. גם לראש ממשלה הכי חששן ודחיין, אחרי קרוב לשנה של ירי בלתי פוסק ועשרות אלפי ישראלים פליטים, אין ברירה והוא חייב לפעול. עכשיו "טבעת האש" התפוגגה כטבעת עשן.
החטופים שלנו בעזה הם פצע שותת דם ושום דבר לא גמור בלעדיהם. מלבד זאת מצבה האסטרטגי של ישראל טוב משהיה, האיומים סביבנו פחתו. מחדלי מימון חמאס והפקרת חזית עזה נגמרו. במחיר נורא ומיותר, אבל האִיום הזה כרגע הוסר. ממחדל ההפקרה מול חיזבאללה נחלצנו במזל. אם הם היו פולשים, אולי היו מגיעים לחיפה. בכל אופן, איום כיבוש הגליל גם הוא לעת עתה הוסר. לעומת זאת, איום הגרעין האיראני בעינו עומד, וגם תעשיית הנפט שלהם, שמממנת את כל הירי עלינו, לא נפגעה – וחבל.
האם האיראנים שילמו את מלוא המחיר על כל מה שהביאו עלינו?
האם האיראנים שילמו את מלוא המחיר על כל מה שהביאו עלינו? ממש לא. השיקולים אמנם מורכבים, אבל פגיעה קשה בתעשיית הנפט האיראנית תייבש את הטרור שהם מפעילים, תסגור את ברז החמצן של חיזבאללה, החות'ים, המיליציות העיראקיות ושאר הנבלות. העיקרון ברור: אין מזומנים, אין מחבלים. מבצע "ימי תשובה" היה כל כך מורכב – המרחק, סיכון צוותי האוויר. כבר היינו שם, אז למה לא להשלים את העבודה? הסרת איום הגרעין וחנק כלכלי לטרור. ניצחון מוחלט אמיתי היה בהישג יד, רק שלא היה מנהיג אמיץ שיעז לקחתו. לפי משוואה שאותה קבעו האיראנים, רק אש ישירה מאיראן נענית באש גם אצלם – זאת טעות. התקפה איראנית ישירה או באמצעות שלוחים, לא משנה מאיפה, צריכה לגרור תגובה כאילו נורתה מאיראן. מה זה משנה מאיפה אנחנו חוטפים? המשוואה הראויה היא: אש בישראל גוררת אש באיראן.
הבדל עצום בין דמוקרטיות לדיקטטורות הוא ביחס לפרט. איזו חשיבות יש בעיני חמאס לחיי העזתים? אפס, הם אפילו מעדיפים כמה שיותר מתים. אנחנו לא כאלה, זה נוגד את המהות שלנו, את היהדות ואת האנושיות
מה קורה לאיראן? מה שקורה למדינות מושחתות ורקובות, לדיקטטורות מפגרות טכנולוגית, מה שקרה למדינות ערב במלחמות נגדנו, מה שקרה לגוש הסובייטי המאיים שהתפרק מול המערב. המדינות החשוכות אינן מצליחות לעמוד בשעת מבחן מול עוצמת הדמוקרטיה, הכלכלה החופשית, הטכנולוגיה והשגשוג. המדינות האפלות משקיעות מאמצים עצומים פנימה לדיכוי אזרחיהן מפחד הפיכה, ואילו כלפי חוץ "מתנפחות" ומציגות חזות מאיימת. זהו מצג שווא, בשעת מבחן מתגלה הבלוף. אין למערב בכלל, ולישראל בפרט, שום סיבה לחשוש. צריך לעזור להן לקרוס – זה הופך את העולם למקום טוב ובטוח בהרבה.
הבדל עצום בין דמוקרטיות לדיקטטורות הוא ביחס לפרט. איזו חשיבות יש בעיני חמאס לחיי העזתים? אפס, הם אפילו מעדיפים כמה שיותר מתים. אנחנו לא כאלה, זה נוגד את המהות שלנו, את היהדות ואת האנושיות. יש דברים הפיכים ויש כאלה שלא. חיי החטופים הם בלתי הפיכים. אסור להפקיר אותם בגלל מהלכים שהם כן הפיכים. כולם כבר מקרים הומניטריים, אין זמן. כולם בפעם אחת, תמורת כל מה שהממשלה מוכנה לתת בשלב האחרון של העסקה. אסור להפקיר מתוך אידיאולוגיה, כמו שדורשים כמה חשוכים בממשלה, ואסור להפקיר מתוך מריחה ומִסמוס. בנוסף, כל הסדר שיהיה גם מתישהו עם לבנון, צריך לכלול סיום ברור לפרשת רון ארד. עברו 38 שנים אבל אנחנו לא שכחנו, זִכרו גם אתם בממשלה.
פורסם לראשונה: 00:00, 03.11.24
