אם יש לכם עדיין כוח לחפש את המשל המתאים ביותר למצבה של ישראל כחברה מתוקנת ששואפת להיטיב עם אזרחיה, אתם מוזמנים להציץ בעיקרי התקציב שלנו לקראת השנה הבאה עלינו לטובה. מדובר ביצירת מופת של התנערות מאחריות, באלגוריה שנונה על דורסנות ממסדית, בסיפור על ראש ממשלה ושר אוצר שמנסים בעיצומה של המלחמה הארוכה מאז מלחמת העצמאות, היקרה והמתמשכת בתולדותינו, להפוך קש לזהב. הציבור הוא הקהל, שאמנם לא בא ליהנות אבל מצפה לפחות לחיות. אנחנו מטולטלים בין חרדות מכטב"ם שייפול עלינו בלי אזעקה, לבין חרב מתהפכת של גזירות כלכליות שעומדות להתרסק עלינו מחוסר מצפון – רק כדי לגלות בסוף שכאן, בממלכת הדמיון, כל סוגי החרדות מתממשים בסוף.
אם אתם שם בקהל ציפיתם לקיצוץ בכספים הקואליציוניים, או לפחות למחווה מנהיגותית של סגירת חמשת משרדי הממשלה המיותרים ביותר במזרח התיכון, אין לכם מושג עם מי יש לנו עסק. סמוטריץ' חם על ביאת המשיח ועל יישוב עזה לא פחות ממה שאתם חמים על המשכורת שלכם, ואם צריך בבוא היום יימצא לכך תקציב. עד אז הוא ישמור על זרועות פעילות בכמה שיותר משרדי ממשלה. החרד"ליות שלו מאפילה על תחזיות של מקצוענים ומדרגי אשראי, ואמונתו בנוגע לכלכלה הניסית של מדינת ישראל גדולה יותר מכל גירעון מצטבר. בשבועות האחרונים הוא אילץ את פקידי האוצר לשחק בפאזלים תקציביים של שליפה מהמותן, ושלח את רועי המשרד להכניס לטיוטה כמה עיזים רק כדי להחזיר אותן במשא ומתן מול ההסתדרות, מוסדות פיננסיים וארגונים חברתיים.
אם אתם שם בקהל ציפיתם לקיצוץ בכספים הקואליציוניים, או לפחות למחווה מנהיגותית של סגירת חמשת משרדי הממשלה המיותרים ביותר במזרח התיכון, אין לכם מושג עם מי יש לנו עסק
להצבעה שהתקיימה בדקה ה-90 בצהרי יום שישי – זמן שמרבית השרים רגילים להעביר אותו בהכנות אחרונות לשבת – הוא הגיע מוכן. זה לא היה מסובך מדי – חברי הממשלה התנהגו כאחרוני הדיירים שמתים לסיים את הישיבה שכינס ועד הבית. הם הצביעו על ספר תקציב שכולל מאות סעיפים, 240 עמודים ועשרות נספחים נוספים, שאותו הכירו לראשונה יממה בלבד לפני שהתבקשו לאשר אותו. וככה – בלי להתייעץ עם מומחים, ללא יכולת להתעמק בנתונים השונים, ולעיתים אפילו בלי להבין על מה – הם חתמו עבורנו על עסקה שבה אנחנו רק מפסידים.
בנימין נתניהו ובצלאל סמוטריץ' בהצבעה לתקציב המדינה 2025
(צילום: דוברות רה"מ)
כשמעליו מרחפת עננה משחירה של הדלפה, פתח ראש הממשלה את ישיבת התקציב בהסבר מנומק על חשיבות התקציב בזמן מלחמה, על הקשר בין ביטחון לכלכלה חזקה ועל דברים שצריך להגיד כי התקשורת שומעת. הוא לא אמר מילה על התרגיל של הרגע האחרון שבו נשאבו 600 מיליון שקל מהכספים הקואליציוניים לטובת תוספת למורים החרדים במוסדות שאינם מפוקחים, לא רמז על כך שמדובר במהלך שאושר בניגוד לעמדת גורמי מקצוע במשרדי האוצר והמשפטים המתנגדים לכך ללא התניה של לימודי ליבה, ובטח שלא הודה כי משמעותו היא תוספת מיוחדת לבסיס תקציב משרד החינוך בשיאו של שבר חברתי על רקע חוק הגיוס והמלחמה, שתשוכפל בכל שנה ואף תגדל בכל שנה – עד שתגיע לתוספת קבועה של כמיליארד שקל ביישום מלא.
אכן קהל נכבד, הרבה לפני הרגע הזה התחיל סיפור המחזה. הציבור החרדי שמסרב להתגייס יקבל תוספת כדי להמשיך ולחנך את הדור הבא על ברכי הבדלנות הרחק מלימודי הליבה ומשילוב בכלכלה הישראלית. את כל זה נתניהו לא סיפר לנו כשדרבן את חבריו השרים לחתום כבר וללכת הביתה. אולי הוא לא ידע, אולי לא הספיק להתעדכן, ואולי זה נשמע לו סבבה שאזרחים שבשנה האחרונה שירתו בקווי האש מאות ימים, ימשיכו לממן את אלו שמסרבים להשתתף במלחמה שהם עצמם לא יודעים איך לסיים. במקום להשתמש בתקציבים האלו להמריץ את המורים ברשתות החינוך החרדיות הפרטיות להעניק מלגות לאלו שישלימו השכלה אקדמית, להקים מערך פיקוח לטובת התלמידים ומוריהם, להיענות לצורך האדיר שמגיע מצד הורים חרדים לפתיחת בתי ספר מפוקחים, להתנות את הכספים בלימודי חול ולנצל את המומנטום לטובת גיוסם לצה"ל בעתיד – הם מזינים את המנגנון שמאכל אותנו מבפנים.
צילום: דנה קופלעם גזירות כלכליות כמו תשלומי הביטוח הלאומי שיועלו, שכר ומדרגות מס שיוקפאו וימי הבראה שיקוזזו עוד נהיה מסוגלים להתמודד, אבל עם גזירת הממשלה לנרמול ההשתמטות גם בדורות הבאים לא תצליח החברה הישראלית להתקיים לאורך זמן. ממשלה שלא מקבלת אחריות על אירועי העבר, מתכחשת לחלקה בהזנת המפלצת החמאסית, מסרבת לוועדת חקירה, ומעל לכל מפקירה במשך יותר משנה את חטופינו בעזה – חזקה עליה שלא תקבל אחריות על התוצאות העתידיות של החלטותיה, ותפקיר את הציבור כולו לידי מלחמת אחים.
פורסם לראשונה: 00:00, 03.11.24
