אחת הבעיות בדיון החשוב על אודות השוויון בנטל הוא הזיכרון הקצר. אמנם הפטור שניתן למגזר החרדי הוא נושא שמלווה את המדינה מראשיתה, אבל עד למלחמה הגישה של הדרג המדיני וצה"ל הייתה אחרת לגמרי כלפי כל נושא הגיוס בכלל המגזרים, עד כדי חשש אמיתי להתפרקות מודל "צבא העם".
האמת פשוטה ומתועדת היטב בעמודים אלה: בעוד שמערכת הביטחון האמינה ב"צבא קטן וחכם" ולכן לא באמת רצתה את כאב הראש שבגיוס חרדים, כך גם כל ישראלי וישראלית שבאמת לא רצו להתגייס לצה"ל הצליחו לקבל פטור יחסית בקלות, ולא בהכרח שילמו על זה מחיר (כפי שקורה לסרבני מצפון, לדוגמה).
הנתונים ברורים: בשנים האחרונות 33 אחוזים, כלומר אחד מכל שלושה גברים מחויבי גיוס (לא כולל הציבור הערבי), לא הגיעו לבקו"ם. 15 אחוזים נשרו במהלך השירות ולא נכנסו כלל למאגר המילואים. מספר מקבלי הפטור על רקע רפואי/נפשי זינק מארבעה אחוזים לשמונה אחוזים טרום-גיוס. במהלך השירות זהו סעיף השחרור הנפוץ ביותר.
אם זה לא מספיק, ynet ו"ידיעות אחרונות" מפרסמים שהמערך הלוחם סבל משחיקה נוספת עקב ירידה משמעותית בכשירות הגברים שכן התגייסו: מדי שנה בשנים האחרונות נרשמה ירידה ממוצעת של אחוז מסך הגברים שהתגייסו עם פרופיל 72 (שמאפשר שירות ביחידות כמו חיל השריון והתותחנים) ומעלה. מפרופיל 64 השירות הוא בעיקרו עורפי (שאין לזלזל בחשיבותו): לוגיסטיקה, חימוש, משטרה צבאית וכו'. בשל כך, מתקיימים באגף כוח אדם של צה"ל דיונים עם חיל הרפואה על מנת לאפשר למתגייסים בפרופיל 64 לשרת בתפקידים קרביים מסוימים, תוך הבטחת שלומם וביטחונם באמצעות מעטפת רפואית הולמת.
הגדלת מספר הלוחמים מבין המתגייסים לשירות חובה היא מרכיב חשוב מאוד במילוי השורות, לאור היקף ההרוגים והפצועים במלחמה וכמובן בהקלת הנטל על מערך המילואים השחוק והעצבני. הקמת גדוד סדיר חדש, למשל, יכולה לחסוך בממוצע 12 חודשי תעסוקה מבצעית של גדודי מילואים. כשרואים לוחמים שמשרתים מספר תלת-ספרתי של ימי מילואים בשנה, מדובר באוויר חיוני לנשימה.
לצד טיפול בתעשיות הפטורים וגיוס לוחמים בעלי פרופיל 64, גם עשיית סדר במערך המילואים היא תנאי חיוני ליציאה מהבור. לפי נתוני אכ"א, ישנם עוד 18,000 (!) חיילי מילואים לוחמים ו-20,000 תומכי לחימה שרשומים כחלק מסדר כוח המילואים של יחידות בצה"ל ולא מתייצבים כשקוראים להם. מפקדי חטיבות וגדודים במילואים שנדרשו לסוגיה הסבירו לראש אכ"א היוצא, אלוף יניב עשור, שמדובר במתחמקים סדרתיים שלא ניתן להביא אותם בכוח. לכן המליץ עשור, שיסיים קדנציה כמעט מהפכנית בכל הנוגע לפתיחת יחידות העילית לבני ובנות פריפריה, לחולל שינוי דרמטי בתוכניות התגמול וההוקרה למשרתים: הטבות מפליגות עבור מי שמשרת יותר, ואובדן זכויות למי שלא משרת כלל.
כל זה לא מבטל ולא מוריד כהוא זה את הדרישה הצודקת לגייס חרדים. רק אתמול אישרו השרים את "חוק המעונות", שנועד לעקוף את פסיקת בג"ץ ובעצם להנציח את הפטור תוך הכבדת הנטל על המגזר המשרת. לאישור היו שותפים נציגי הציונות הדתית, המגזר שמקריב הרבה יותר מהנתח שלו באוכלוסייה, תוך הבטחה לא משכנעת במיוחד לתגמול המילואימניקים.
3 צפייה בגלריה
גלנט. יותר סביר שיסיים את תפקידו לפני שנראה גדודי חרדים עולים על מדים
( צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
המציאות בשטח קשה: הצבא זקוק ל-7,000 לוחמים בדחיפות. בצבא טוענים שיוכלו לגייס 3,000 חרדים (החל מאוגוסט האחרון), אבל בשנת הגיוס הקודמת התגייסו רק 1,200 מתוך כ-13 אלף מועמדים לשירות ביטחון. 3,000 הצווים שיצאו הקיץ התפלגו לפי גילים: מחציתם לחרדים עד גיל 21, 40 אחוזים עד גיל 23 והיתר עד גיל הפטור. כמה הגיעו? 240, שהם שמונה אחוזים בלבד.
בצה"ל מבינים שעם המספרים הללו הוא לא יעמוד ביעד גם אם יוציא צווים ל-9,000 חרדים כפי שתכנן, ולכן ממליצים להגדיל את המכסה בכמה אלפים. לשם כך נדרשת הנחיה מהדרג המדיני ומשר הביטחון. כמו שזה נראה כרגע, יותר סביר שנראה את יואב גלנט מסיים את תפקידו לטובת שר נוח יותר לקואליציה מהבחינה הזאת, לפני שנראה גדודי חרדים עולים על מדים.
פורסם לראשונה: 00:00, 04.11.24
