יש במדינת ישראל קבוצה מופלאה, הרוב הציוני, האכפתי, זה שמשרת ומשלם, שנושא את אלונקת השירות בסדיר, ובין סבב לסבב של מילואים רץ בחזרה אל שוק העבודה, וממלא במיסים שלו את הבור הגירעוני האדיר שנפער לנו בגלל המלחמה ובגלל ההתנהלות הכלכלית הלא-מספיק אחראית של הממשלה.
הרוב הזה הוא שמשלם את רוב מחיריה של המלחמה, ונמצא עכשיו, 13 חודש מאז שפרצה, על פרשת דרכים: מותש ובו-זמנית נחוש, מצד אחד נמאס לו כבר מהכל, ומצד שני הוא מוכן להמשיך לשלם מחירים כפי ששילם בשנה האחרונה, מחירים שככל הנראה לא שילם פה אף דור מעולם, באורכה של המלחמה, בכמות ימי המילואים, בדאגה הקיומית המתמשכת ובשיבוש המוחלט של חיי השגרה.
רק דבר אחד אין שום סיבה בעולם שהקבוצה הזאת תמשיך לשאת: את רמת הניתוק הבלתי-סבירה של הממשלה. אלה שמתיימרים להנהיג את המדינה, וביד אחת שולחים אותנו למלחמה מוצדקת מאין כמותה וגם ארוכה מאוד-מאוד, כשביד השנייה הם עושים הכל כדי לפטור קבוצת אוכלוסייה ענקית משירות שיכול היה להקל על כולנו.
את קבוצת מלח הארץ מרכיבים חרד"לים ודתיים-לייט, חילונים למהדרין ומסורתיים מהפריפריה, יהודים וגם דרוזים. כל אלה ישמחו לקבל עוד הטבות חומריות, כמו התעלול התורן ששר האוצר סמוטריץ' ניסה אתמול להעביר. אבל גם הם יודעים, כמו כולנו, שאין בעולם סוכרייה שמסוגלת להמתיק את גלולת העומס הבלתי-נסבל.
מה שהקבוצה הזאת צריכה זה לא עוד הטבות, שלא נעים לומר, אבל ימומנו מכספי המיסים שבעיקר היא משלמת, אז למה להוציא מכיס אחד ולהעביר לשני? מה שדרוש כאן אלה עוד כתפיים שיישאו בנטל, עוד ראשים שיהיו טרודים איתנו בדאגת המלחמה הקיומית שאנחנו מצויים בה, ויסירו מאיתנו חלק מהטרדה שעוטפת את חיינו, את הלילות של אימהות החיילים.
חוק סבסוד המעונות לאברכים הוא בעצם כביש עוקף חוק הגיוס. נתניהו ואנשיו מבינים שבכל זאת יש גבול כלשהו, שאם יעגנו עכשיו בחוק השתמטות חרדית המונית, בעיצומה של מלחמה שמפילה מדי יום חללים, העולם יתהפך עליהם. אז הם מצאו קומבינה: גם מי שלא יתגייס, אפילו שהחוק לא פטר אותו מגיוס, ימשיך לקבל מאיתנו מימון ושימון. החוק הזה למעשה מאפשר את המשך החופש במפרקי הכתפיים החרדיות, את המשך השינה בשקט שלהם. זה כמו שהממשלה תבחין בעלייה דרמטית בתאונות הדרכים ותחליט להגביל את המהירות בכבישים מהירים ל-100 קמ"ש, אבל בה בעת תחליט על פיזור משטרת התנועה, וגם תשמיד את כל מצלמות המהירות האוטומטיות.
חייבים לאותת לחרדים שאנחנו חייבים אותם איתנו תחת האלונקה. ואם זה לא הולך, דרושות סנקציות כלכליות נרחבות שהפסקת סבסוד המעונות היא רק הראשונה שבהן
זה בדיוק מה שהם עושים לנו כאן. המטרה בעצירת סבסוד המעונות לחרדים היא לייצר דרבון שלהם להתגייס. כן, זה יציק להם, כי ראינו עד עכשיו ששום דבר אחר לא הציק להם. לא הציק להם הטבח, לא הציקה המלחמה שסחבנו לבד על גבינו, לא מציקים להם מאות ימי מילואים שאנחנו טוחנים בשנה האחרונה, ולא מציק להם שאנחנו חיים בפחד תמידי, על עצמנו ועל קרובינו. הם אחים שלנו ואנחנו ממש-ממש זקוקים להם, ולכן כעת ראוי לנהוג בהם כפי שנוהגים באח שרואה אותך בצרה קיומית ולא נוקף אצבע: לא מנתקים איתו את היחסים, לא מכים אותו, אפילו אל הכלא לא נשלח אותם. אבל אנחנו חייבים לאותת להם, בכל כלי אפשרי, שדי כבר, שאי-אפשר יותר! שאנחנו חייבים אותם איתנו תחת האלונקה, ואם זה לא הולך, דרושות סנקציות כלכליות נרחבות שהפסקת סבסוד המעונות היא רק הראשונה שבהן.
ואם יש לנו בעת הכל כך מורכבת הזאת, הנהגה שמסוגלת להיות עיוורת לעומס האדיר שמוטל עלינו, ובימים האלה עושה כל תרגיל כדי להנציח את אי-השוויון רק בגלל אינטרסים הישרדותיים שלה, ראוי לנו לצאת לרחובות ולהציף את המדינה בזעם. לא רק על חוק "גיוס" שמסדיר השתמטות, אלא גם על כל חוק שמארגן קומבינה צדדית שמנציחה את המשך הניתוק והאדישות. זה פשוט לא יכול להתקיים ככה.
פורסם לראשונה: 00:00, 04.11.24
