יומיים לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב המרוץ הצמוד בין סגנית הנשיא קמלה האריס לבין הנשיא לשעבר דונלד טראמפ הפך לכה צמוד, עד שרק סוקר-מהמר יעז לנבא את התוצאות.
אף על פי כן, המגמה המסתמנת ברורה: האריס זזה חזק למרכז המפה הפוליטית וצוברת תאוצה ובוחרים, בעוד שטראמפ מתחפר בעמדות קצה מרתיעות, מתקשה להסביר את עצמו בלי להיכשל בלשונו ונגרר לכיוונים אפלים, לתאוריות קונספירציה מופרכות, לקנוניות של אליטות ולעליונות לאומנית.
לא ניתן להכחיש את חוסר שביעות הרצון של רוב הבוחרים משני המועמדים. ובכל זאת, לא פחות מ-60% מהאמריקנים רואים את טראמפ באור שלילי, לעומת 37% שרואים כך את האריס
לא ניתן להכחיש את חוסר שביעות הרצון של רוב הבוחרים משני המועמדים. ובכל זאת, לא פחות מ-60% מהאמריקנים שמתכוונים להשתתף בבחירות רואים את טראמפ באור שלילי (לעומת 37% שרואים את האריס באור שלילי), ומעל ל-50% חוששים שכנשיא הוא ישנה לרעה את מצבה של אמריקה ואת מצבם האישי. משיחות עם סוקרים ועם מנתחי סקרים עולה אצלי מסקנה כמותית: בסיס הכוח האלקטורלי של טראמפ הצטמק לשתי חמישיות מהבוחרים בכוח. כמה יקבל אצל הבוחרים בפועל, אין לדעת. כותב שורות אלו סבור גם היום שטראמפ יפסיד. ולא בכבוד.
הסחף לכיוון האריס מורגש ברחוב האמריקני, בשיחות ובאווירה. הקמפיין שלה קיבל כנפיים מהרגע שבו נטשה את הפוליטיקה של הזהויות שכה אפיינה את השמאל ה"פרוגרסיבי" האמריקני והפסיקה לרדוף אחרי קולות של קבוצות זהות כאלה ואחרות, כולל מוסלמים ויהודים. כעת היא פונה במסר מאחד לכלל האמריקנים באשר הם, בלי הבדל דת, עדה, צבע עור, מוצא, מגדר ושיוך מפלגתי. "מי לדמוקרטיה, אליי", היא אומרת להם, וזה עובד. עובד גם מפני שטראמפ ביצע תפנית הפוכה: ברוב חששו מדין הבוחר הוא מנסה כעת לגרד תמיכה של שוליים שבשוליים של החברה האמריקנית, של קבוצות שמיוצגות על-ידי שותפו למרוץ רוברט קנדי ובמידת מה גם על-ידי מועמדו לסגן הנשיא ג'יי-די ואנס. הראשון הפיץ תיאוריות קונספירציה על חיסוני קורונה (שיש בהן גם נימה אנטישמית חבויה) ובכל זאת טראמפ הבטיח לו שליטה מוחלטת במערכת הבריאות; השני צידד במעורבות של הממשלה בבנק המרכזי הפדרלי ובכל זאת טראמפ הבטיח לו שליטה ברגולציה פיננסית. אלו הבטחות מצמררות, שמחלישות מאוד את התמיכה הרחבה יחסית שממנה נהנתה מועמדותו בעבר הקרוב. את הקול הנשי הוא כבר הפסיד לגמרי.
בפגישה השבוע עם צעירים יהודים מפנסילבניה שהתכוונו להצביע טראמפ יכולתי לחוש את החרדה מהתפניות הפתאומיות של המועמד המועדף עליהם. מלבד צעירים חרדים שתמיכתם בטראמפ איתנה, האחרים – גם המגדירים אלה את עצמם כ"ימין עמוק" – החלו לפקפק בעוצמת מחויבותו לישראל. "ראינו את טראמפ מוקף מוסלמים שמשבחים את גישתו למלחמה בעזה ובלבנון וחשנו אי-נוחות רבה", הודו.
אמנם בורסת וול-סטריט השועטת לשיאים משקפת כביכול את האמונה של מנהלי השקעות בבורסה בניצחון טראמפ (שנתפס כיותר ידידותי למגזר העסקי), אך זהו שיקוף שגוי. דווקא תחת הממשל הדמוקרטי של הנשיא ביידן וסגניתו האריס חגגו שוקי המניות האמריקניים והשיגו תשואות פנטסטיות. התאגיד הפיננסי המוביל "גולדמן זקס" שלח ללקוחותיו ניתוח מדוקדק של ההצעות הכלכליות והחברתיות של האריס, שלפיו עשוי ניצחונה לגרום לתנודות מתונות ביותר בלבד במדדי מניות. וזאת כשהמצע של האריס כולל מהלכים כמו העלאה גדולה של מס חברות ל-28%, מיסוי על רווחי הון לא ממומשים של מיליארדרים, סגירה הרמטית של פרצות מס ורגולציה מחמירה של שוקי הון, מזון ומטבעות קריפטו.
המצע של טראמפ נראה על פניו הכי פרו-תאגידי שאפשר, והוא כולל הפחתות חדות של מיסי חברות מצד אחד ומכסי מגן גבוהים על ייבוא מתחרה מצד שני. בכל זאת קהיליית העסקים האמריקנית ברובה הגדול (להוציא את האיש העשיר בעולם, אילון מאסק), התייצבה נגד מועמדותו של טראמפ. הפחד מדיקטטורה פופוליסטית סהרורית ובלתי-צפויה שמגולמת בדמותו גבר על שיקולי רווחיות מיידיים. הפחד הזה הוא הווקטור המכוון, בשתי היממות שעוד נותרו, את הבחירות לנשיאות ארה"ב 2024.
פורסם לראשונה: 00:00, 04.11.24
