לצד לא מעט בעיות שעולות משידור ריאיון נרחב עם עדה מרכזית במשפט שעודנו מתנהל, הדברים של הדס קליין ב"המקור" (רשת) היו אמורים להעיף את התקרה. קליין, שהייתה הרבה יותר מיד ימינו של ארנון מילצ'ן בישראל (ובהמשך גם של ג'יימס פאקר), עבדה ללא לאות בניסיון הכושל להשביע את התיאבון הבלתי-נלאה של משפחת נתניהו לפינוקים ומתנות. למעשה, וזאת אחת הסיבות שהכתבה הייתה חשובה, למרות שהעדות של קליין הסתיימה מזמן, רבים מהפרטים שסיפרה למצלמות של רביב דרוקר כלל לא נכללו בכתב האישום. מה שהגיע לפתחם של הרכב השופטים הוא לא התמונה המלאה ואפילו לא חצי ממנה.
1 צפייה בגלריה
ראש הממשלה בנימין נתניהו בסיור והערכת מצב בגבול לבנון יחד עם מפקד פיקוד הצפון אלוף אורי גורדין
ראש הממשלה בנימין נתניהו בסיור והערכת מצב בגבול לבנון יחד עם מפקד פיקוד הצפון אלוף אורי גורדין
ראש הממשלה בנימין נתניהו
(צילום: מעיין טואף/ לע״מ)
אבל התקרה יושבת נינוחה במקומה. היא שורדת את האסון הגדול בתולדות המדינה והטבח הכי נורא ביהודים מאז השואה. היא שורדת 101 חטופים וחטופות שנמקים במנהרות של עזה. היא שורדת לוחמים שנופלים בקרב ואזרחים ואזרחיות שנרצחים מרקטות, והיא שורדת נורמליזציה של מלחמה אזורית בשלוקים קטנים, הידועה גם כמחזה האבסורד "מחכים לתגובה". אז עוד סיפורים מפרשה שהחלה בעת העתיקה וצפויה להסתיים כשהנינים של המילואימניקים ימשיכו לחכות לשוויון בנטל? סערה בכוס שמפניה, מהסוג שאשת ראש הממשלה לוקחת במימייה הביתה, לפי קליין.
לכן, אגב, מי שצריכים להיות נבוכים במיוחד הם לא רק משפחת נתניהו (שממילא חזקה במבוכה כפי שהיא מצטיינת בנדיבות ואמפתיה), אלא מערכת האכיפה ובית המשפט. תיק המתנות, שם כמעט אין מחלוקת על העובדות אלא על הפרשנות החוקית שלהן, הוא אירוע כל כך מרהיב בחוצפתו ובתעוזתו לכאורה, שעצם הימשכותו כ-500 שנה הוא כישלון ומחדל בקנה מידה תנ"כי. מחקירת המשטרה, דרך פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה דאז, ועד להתנהלות הביזארית של הרכב השופטים במשפט האלפים (שנקרא כך על שם אלפי השנים שייקח לסיים אותו): בלתי נסבל שכבר שבע שנים מנסים להכריע אם מיליארדר בעל אינטרסים, שפותח קו של אספקת אינספור מתנות עבור ראש הממשלה ומשפחתו, זה אירוע פלילי או לא.
השחיקה במעמדה של ישראל, עד כדי מלחמה בשבע חזיתות תוך משבר פנימי עמוק ומטלטל, היא תוצאה ישירה של מדינה שנקרעה על רקע התנהלות פוליטית דורסנית, חקירות רשלניות ומשפט שלא נגמר
ובעיקר, עדותה של קליין צריכה לעורר התנגדות נחרצת כלפי כוונת ראש הממשלה (שצפויה להפוך לבקשה רשמית) לדחות את פתיחת עדותו בעוד חודש. גם ככה המצב אותו מאפשר החוק, של ראש ממשלה שמוסיף לכהן תוך כדי משפט, פתח את שערי הגיהינום על ישראל, חילל והשמיד את מוסדותיה, פילג באופן בלתי הפיך את הציבור ויצר הידרדרות שהגיעה עד לסיפה של מלחמת אזרחים. כמובן שהשחיקה במעמדה של ישראל, עד כדי מלחמה בשבע חזיתות תוך משבר פנימי עמוק ומטלטל, היא תוצאה ישירה של מדינה שנקרעה על רקע התנהלות פוליטית דורסנית, חקירות רשלניות ומשפט שלא נגמר.
עדות נתניהו היא אירוע מפתח ביכולת להאיץ את המשפט לקראת מיצוי (למשל בעסקת טיעון או אפילו חנינה, אופציה שפטריוטים אמיתיים צריכים לשקול כי, ובכן, אנשים מתים), ובכוחה לקדם את שחרורה של ישראל מעול שמאיים למוטט אותה לא פחות מטילים וכטב"מים. לכן, עם כל הכבוד לצורך של נתניהו להתכונן (אמרת שלא תהיה בעיה, אז אין בעיה) או להתמגן (נו, באמת), מותר לקוות שהשופטים, שצריכים בדחיפות שעון, לפחות מבינים שסיום המשפט לא יכול לחכות לסיום המלחמה: סיום המשפט הוא סיום המלחמה.
פורסם לראשונה: 00:00, 04.11.24