נדמה שבשנים האחרונות נאמר על כל בחירות בארה"ב שהן "גורליות ביותר", לישראל ולעולם. לאחר שב-2016 טראמפ ניצח את הילרי קלינטון והביא יחד עם נתניהו את הסכמי אברהם לעולם, הגיעה כהונתו של הנשיא ביידן, שאפשר לברק אובמה להמשיך ולנהל את האירוע הדרמטי שנקרא "להיות המעצמה החזקה בעולם".
ניהול המעצמה החזקה בעולם ביחס למדיניות חוץ אינו שונה בין הדמוקרטים לרפובליקנים בשאלת הבדלנות. שתי המפלגות לא ששות להיכנס למלחמות שהן תופסות כמיותרות, ורבות מהמלחמות נתפסות אצלן ככאלה. ההבדל בין המפלגות ביחס ל"שיטת ניהול העולם" הוא מן הסתם הדרך.
הגישה הדמוקרטית לניהול הינה פייסנית כלפי ציר הרשע של ימינו. בעוד מול רוסיה וסין האמריקנים נקטו בגישה תקיפה יותר, דווקא מול האיראנים והאיסלאם הרדיקלי האמריקנים תחת הדמוקרטים גילו יותר סבלנות. זה בא לידי ביטוי בחוסר הרצון לקרוא לטרור של דאעש איסלאם רדיקלי, ובאמונה האובססיבית בהסכם גרעין מול מדינה שמעולם לא נתנה להסכם זה לעצור אותה מלהעשיר אורניום.
תחת הגישה הסלחנית למדינות טרור ולאיסלאם הנאצי, צמחו קהילות תומכות טרור בקמפוסים בארה"ב ובארגוני נשים מערביים, לדוגמה. חוסר היכולת להבדיל בין טוב לרע שיבש את עולם המושגים הבסיסי ביותר, שנותן לגיטימציה ומעלים עין ממי שלא רואים הבדל בין לוחמי חופש לנאצים איסלאמים שרוצחים ואונסים. תחילה לא רואים את הקשר, אך חוסר הבושה לתלוש פוסטרים של חטופים ברחובות ניו יורק נעוץ בלגיטימציה שנותנים כוחות המזוהים עם המערב החולה לעולם הערבי החולה.
והבעיה היא שכיום המפלגה הדמוקרטית, לפחות בהנהגה הנוכחית שלה, מזוהה עם תחלואי החברה המערבית ולא עם הכוחות הפוזיטיביים שלה. כשקמלה האריס אומרת "הוא מדבר על דבר אמיתי" על מפגין שצעק שישראל מבצעת רצח עם, היא נותנת לגיטימציה לכל שונאי ואויבי ישראל להמשיך ולתקוף אותה.
מבקרי טראמפ נוהגים לצייר אותו כ"בוק", כאדם לא מתוחכם. ואולי הוא באמת כזה – לא מתוחכם – אבל זה מה שגורם לו בצורה הבסיסית ביותר להבחין בין טוב לרע ובין שקר לאמת
מבקרי טראמפ נוהגים לצייר אותו כ"בוק", כאדם לא מתוחכם. ואולי הוא באמת כזה – לא מתוחכם – אבל זה מה שגורם לו בצורה הבסיסית ביותר להבחין בין טוב לרע ובין שקר לאמת. וההבנה הפשוטה והבסיסית הזו היא מה שנחוץ לעולם כרגע.
הבחירות האלו אולי גורליות לאמריקנים בגלל הכלכלה או זרם המהגרים ממקסיקו. אבל הן גורליות לעולם משום שהמדיניות האמריקנית הדמוקרטית, שאינה יודעת להבחין בין טוב לרע, הביאה אותנו למצב שבו המדינה היחידה שנאבקת בציר הרשע היא ישראל. למצב שבו החיילים שמחרפים את חייהם עבור העולם הם חיילינו, שמי שעלולים לשלם את המחיר הגבוה ביותר על "התחכום" הדמוקרטי – הם אנחנו.
העולם נמצא על סף מלחמת עולם שלישית. במזרח התיכון ישראל מובילה את המאבק שיחרוץ את המשך מלחמת העולם. מלחמת רוסיה-אוקראינה מתנהלת במקביל, קוריאה הצפונית עושה שרירים וסין לא קופאת על שמריה.
טראמפ לא תמיד מתנסח ברהיטות, ואלגנטיות היא לא שמו השני. אבל אם אנחנו מאבחנים את נקודת הזמן ההיסטורית שבה אנו נמצאים כמו שצריך, ואם אנחנו מבינים שאלו ימים גורליים עבור העולם החופשי הבריא – אז המועמד הלא-אלגנטי הוא כנראה גם העדיף מבין השניים. כבר למדנו שאלגנטיות ונימוסים אינם מרתיעים את דאעש או את חמאס.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.11.24
