בשבת שעברה התארחנו בבית הוריי במרכז הארץ. מעיין, בתנו הקטנה שחגגה לא מזמן שנתיים, שאלה שוב ושוב מתי יש "אווו" (אזעקה) וביקשה לוודא בכל מקום שבו היינו איפה נמצא הממ"ד. כל בום ורעש אופנוע הקפיצו אותה בריצה למרחב המוגן. אוצר המילים שלה קטן מאוד, אבל לצד אבא, אמא, במבה ו"לא רוצה" – היא יודעת כבר את כל המילים המתארות מלחמה.
בינתיים בבית בצפון, החיים הופכים למורכבים יותר ויותר. כל ראש רשות יכול להחליט על דעת עצמו האם להמשיך בהשבתת מערכות החינוך זה השבוע השביעי, ואם לפתוח על-פי הנחיות ההתגוננות של פיקוד העורף. עשרות אלפי ילדים, בהם ילדיי, כלואים בקוביית מסך בלמידה שאין לה כמעט משמעות. ודבר לא למדנו לעשות אחרת, גם אחרי יותר משנה.
בשבוע שעבר נפלה ההחלטה. בתנו הבכורה, עוד לא בת 14, ארזה ביום ראשון מזוודה קטנה ועברה לגור בבית הוריי. רשמנו אותה לבית ספר חדש והיא יצאה לדרך חדשה וזמנית, אפשרות שלא דמיינו. היא רצתה אפילו יותר מאיתנו לחזור לנורמליות. הערכנו שזה ייקח שבועיים, אולי פחות, ובית הספר שלה בעיר מעלות יחזור לפעול. אבל אנחנו כבר מבינים שאין דבר פחות יציב ומעורער בצפון בימים אלו, כמו הזמן.
ההסתגלות שלה לבית הספר הייתה מדהימה. כולם קיבלו את "הילדה מהגליל" בחיבוק חם, והחברות החדשות יודעות כעת שבצפון יש מלחמה וכבר לא מופתעות לשמוע שרבבות ילדים וילדות לא מגיעים בכל יום למערכות החינוך מזה קרוב לחודשיים - בזמן שהשגרה שלהן כמעט ולא הופרה. רגשות האשמה שמלווים אותנו לא מתעוררים בגלל ההחלטה הקשה שקיבלנו איתה ולמענה, אלא כי לא עשינו את זה קודם.
החשש הגדול שמלווה אותנו, כמו מאות אלפי הורים ביישובי קו האש המתרחב בצפון, הוא שהמציאות הזאת תהפוך לנורמלית ובמרכז הארץ ישלימו עם זה שמטח רקטות או כטב"מים הוא תמיד אופציה בלו"ז של התושבים בצפון
לנו יש כרגע דאגה אחת פחות. בזמן שאשתי ואני עובדים כרגיל, הילדים נמצאים בבית או יוצאים לחברים וכל אזעקה מקפיצה אותנו אל הטלפון כדי לוודא שהם בסדר. אבל זה לא בסדר. החשש הגדול שמלווה אותנו, כמו מאות אלפי הורים ביישובי קו האש המתרחב בצפון, הוא שהמציאות הזאת תהפוך לנורמלית ובמרכז הארץ ישלימו עם זה שמטח רקטות או כטב"מים הוא תמיד אופציה בלו"ז של התושבים בצפון. ממש כמו שהשלימו כולם עם עשור ויותר של ירי על שדרות ויישובי הדרום.
יש לי הצעה: הורידו לטלפון שלכם את אפליקציית ההתרעות, כדי שהוא ירטוט ויזכיר לכם שיש במרחק לא רב מכם רבבות שרצים ברגע זה בבהלה למקלט או מתחבאים בארון מתחת למדרגות בדירה נטולת ממ"ד. אל תיתנו למציאות הזאת אפילו לא לגעת בכם.
נכון, אין פתרונות קסם, וגם ברור לי כי המלאכה חייבת להיעשות ואסור לעצור את המלחמה לפני שיוחזר הביטחון לחיינו, אבל הדשדוש כעת מעבר לקווי האויב בלבנון וההמתנה לתוחלת מדינית וצבאית לאירוע הזה עלולים להביא לפתרון שאפילו לא חלמנו עליו - הפסקה נוספת עד הסבב הבא.
משפחתי ואני עטופים ברוך ה'. בימים של אש עצימה אנחנו זוכים לא אחת לטלפון או הודעה עם הצעה לצאת ולהתאוורר במרכז הארץ. אבל רבים אחרים מתמודדים עם המציאות הזאת לבדם. זה הזמן ליזום שיחת טלפון לחבר או חברה צפוניים, לקרוב משפחה או מכר ותיק, לשאול לשלומם ואולי גם להזמין לביקור ולהפוגה מהציפייה הדרוכה לאזעקה המקפיצה. בשונה מהסלמות ביטחוניות בעבר, המדינה כבר לא מציעה לתושביה לצאת להפוגה ולהתרענן הרחק מקו המטחים. במקום שבו אין מדינה, תהיו אתם המדינה. האחריות משותפת לכולם.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.11.24
