בשעות הערב של יום חמישי 11 באוקטובר 2023 החרידו סירנות חלק ניכר ממרחבי ישראל ובסיסי צה"ל לאור גבול הצפון, מישור החוף והגליל העליון. מערכות המכ"ם רבות-העוצמה של הצבא התריעו כי קבוצה עצומה של מצנחי רחיפה עושה דרכה מלבנון ומסוריה לעבר ישראל. במוצב הפיקוד העליון של צה"ל בעומק הבור בקריה, במפקדה של חיל האוויר בבור הכנרית, מרחק כמה מאות מטרים משם, ובבונקר הפיקוד של פיקוד הצפון החפור עמוק בעומק של כמה קומות לתוך אחד מהרי הצפון, היו בטוחים שזהו, הגיע הרגע: מלחמת הציר הראשונה נפתחה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
ארבעה ימים אחרי מתקפת חמאס בדרום, שגם היא כללה מצנחי רחיפה, גם התסריטים הכי קיצוניים נשמעו הגיוניים. "הייתה תחושה של פאניקה, של ארמגדון, שכאילו הנה, הגיע הרגע למלחמת יום הדין", משחזר קצין מילואים בכיר ששהה באותה שעה באחת מהמפקדות המרכזיות של צה"ל בחזית הצפון. "כולנו הרגשנו כאילו אנחנו עמוק בתוך החלום הרע שהתחיל ב-7 באוקטובר מוקדם בבוקר, והנה המערכה השנייה והקשה בהרבה יותר שלו, מתחילה עכשיו".
מה היה החשש?
"קצין בכיר אחד אמר את שם הקוד הצה"לי של מה שכונה בציבור 'תוכנית רדואן', הפלישה של חיזבאללה לישראל, שכבר הרבה שנים מדברים עליה, אבל אף אחד לא האמין שהיא באמת תבוא. קצין אחד אמר שיש מצב שמדובר בכלל על תוכנית צירית גדולה בהרבה להשמדת ישראל, שהכרנו היטב, אבל תמיד נשמעה לכולנו כמו הזיה אפילו יותר מתוכנית רדואן. היינו משוכנעים שמדובר בחלומות באספמיה של איזה ג'יהאדיסט מטומטם, שפינטז על הצעדה לירושלים שלעולם לא תגיע".
אלא שאחרי 7 באוקטובר שום דבר כבר לא נראה כמו הזיה. "חילקו לכולם נשק, הורו לנו לרדת לבונקרים ולהתכונן למגע עם האויב, למרות שהיינו כמה קילומטרים טובים בתוך ישראל, רחוק מהקו הקדמי", ממשיך הקצין. "הסיטואציה הייתה הזויה לגמרי, אבל גם אנחנו, אנשי המילואים הוותיקים והמנוסים, היינו אז תחת השפעת 7 באוקטובר. מישהו אמר חצי בבדיחה-חצי ברצינות שחמאס וחיזבאללה ייתנו כיף בעזריאלי. ואני זוכר שכשרצתי לבונקר, חשבתי לעצמי בכעס שזה לא בסדר שזורקים אותנו לתוך לחימה עד הכדור האחרון מול הכוחות המיומנים של רדואן, בלי שעשו לנו שום הכנות".
במשך דקות ארוכות כל כוחות צה"ל ששהו בצפון המדינה היו משוכנעים שהנה, 7 באוקטובר חוזר, אבל פי כמה, ושהתסריט הבלתי נתפס - אפילו יותר מפלישת חמאס לדרום - קורה ממש עכשיו: מלחמה כוללת של כל "ציר הרשע" נגד ישראל. מתקפה משולבת של איראן, חיזבאללה, מיליציות שיעיות בסוריה ובעיראק, הח'ותים מתימן, ואליהם אולי יצטרפו ארגוני טרור באיו"ש. נחיל מצנחי הרחיפה שמערכות המכ"ם מזהות הוא רק מכת הפתיחה.
החשש הזה לא היה מופרך; להפך. מסמכי מודיעין שחלקם נחשפים כאן לראשונה מגלים שתקיפה מסיבית רב-זירתית כזו הייתה בדיוק מה שחמאס ניסה לארגן ולתאם, ומה ששאר חברות ציר הרשע הסכימו לבצע, אבל רק ביקשו עוד זמן להתכונן. אם חלילה תקיפה כזו הייתה מתרחשת, 11 באוקטובר היה עלול להיות קשה וקטלני בהרבה ממתקפת חמאס שקדמה לו בארבעה ימים.
בישראל, כמובן, ידעו שציר הרשע פעיל. הדברים היו ברורים: איראן היא מובילת הציר, והשקיעה רבות בהקמת החבֵרה הגדולה הנוספת בו, חיזבאללה. אבל בהתאם לחזון "טבעות האש" של קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה שחוסל בינואר 2020, האיראנים מימנו, חימשו, אימנו והקימו גם תנועות טרור ומיליציות סוניות וסלפיות לאורכו ולרוחבו של המזרח התיכון, ולא רק.
ישראל התמודדה עם חלק מחברות ציר הרשע כל אחת בנפרד, אבל את עיקר המאמצים השקיעה נגד פרויקט הגרעין האיראני. אלא שבזמן שישראל הביטה על איראן, סולימאני, ויורשיו אחרי מותו, טיפחו את אותה "טבעת אש". בישראל רק מעט מאוד מחשבה, ועוד פחות מזה תכנון, הוקדשו לתסריט שבו כל חברות הציר הללו מתאחדות - ותוקפות את ישראל. "הכלנו את חברות הציר וההתעצמות שלהן, ואת ההעזה ההולכת ומתעצמת", אומר אדם ששירת עד לא מכבר בתפקיד בכיר מאוד במוסד. "גם כי היה מאוד לא פופולרי לצאת למערכה יזומה, בלשון המעטה, גם בגלל ההקשרים הפוליטיים, וגם כי האמנו שמדובר על שחקנים רציונליים, שלא יבצעו פיגוע התאבדות נגד עצמם ולא ייצאו למערכה כוללת שתסכן את קיומם שלהם".
למה האמנתם בזה?
"ידענו שהם רשעים שברשעים, פסיכופתים ופנאטים, קיצוניים ורצחניים, אבל הנחנו שבסוף הם יעדיפו את השגשוג של עצמם, ושהדיאלקטיקה הדתית והסיפורים על הקרסת מדינת ישראל הם אולי חלק מתפיסת עולם, אבל יותר משאלה מאשר תוכנית. הם לבטח שונאים אותנו וישמחו אם נתאדה פתאום, אבל לא האמנו שזו תוכנית פעולה שהם שוקדים עליה יום ולילה. ידעו אצלנו לדקלם איזה פוג' (יחידת קומנדו של עד 1,500 איש - ר"ב, י"ר) רדואן יבוא ומאיפה - אבל אף אחד לא באמת האמין שזה יקרה".
עד ש...
"עד 7 באוקטובר. אז הבנו שטעינו לגבי חמאס, ושאולי טעינו לגבי הציר כולו"
זו טעות שהייתה עלולה לעלות ביוקר. "תוכנית רדואן" כללה פלישה רחבה, לאורך כל החזית, של אלפי מחבלי רדואן, המאוגדים בשלושה או ארבעה פוג'ים, שינועו לישראל רגלית, על טרקטורונים, ג'יפים, אופנועים, ומקצתם אווירית. "קח 20 משגרים של קורנט ומלאי בלתי נגמר של טילים, שגר את היחידות האלה לתוך ישראל, ואתה לא תצליח להוציא אותם מעמק החולה גם חודש", אומר קצין בכיר. "פלישת חמאס הייתה משחק ילדים ליד זה". כמויות הנשק המטורפות שכוחות צה"ל תפסו בלבנון מאז הכניסה הקרקעית, לצד המוכנות המלאה של הימ"חים של חיזבאללה - ברמת שם איש הרדואן, מספרו האישי וסוג דמו שנרשמו כבר על קיטבגים מוכנים - רק מוכיחים איזה אסון נמנע כאן.
הפלישה של כוחות רדואן תוכננה לצאת לדרך לצד סיוע ארטילרי לכוחות המחבלים, והתקפה רקטית וטילית על חלקה הצפוני של ישראל לכל הפחות. "רדואן הפך מכוח עם משימות יותר נקודתיות-ייעודיות של תקיפות וחטיפת חיילים, לכוח שמטרתו להביא לפירוק מדינת ישראל", אומר קמ"ן ותיק, ששירת שנים ארוכות בצפון.
קצין שמעורב בעבודת צוות הדרך למלחמה: "אני היום קורא ושומע את הציר אחרת. כשחמינאי אומר בהספד לנסראללה 'הסגנו את ישראל 70 שנה אחורה, לישראל יש דאגות קיומיות שלא היו לה לפני שנה', יש סיכוי סביר כי אלה לא רק דברי רהב לקהל שלו. כשמפקד משמרות המהפכה סלאמי אומר 'המשטר הציוני הוא המשטר השנוא בעולם', אני חושב שצריך לשמוע מה הם אומרים."
מה גרם לשינוי הזה? הרי ארגון לא מחליט פתאום שאתמול הוא יכול היה להוציא פעולות טרור נקודתיות, והיום הוא מסוגל לכבוש מדינה.
"כמה דברים. אנשי חיזבאללה רכשו ניסיון קרבי עצום בסוריה, ויחד עם המיומנות בלוחמת חי"ר, היכולת להפעיל פלוגות ברמה צבאית כמו שאף ארגון טרור לא יודע, והמשך קו ההכלה שישראל, שאכן הייתה מורתעת, נקטה נגדם - הכל בסופו של דבר הביא אותם לתחושת מסוּגלוּת".
אבל בצה"ל היו מודעים לכך שתוכנית רדואן היא רק חלק מתוכנית רחבה יותר, רב-צירית. בתוכנית הזו ישראל הייתה אמורה להיות מותקפת מחמישה או שישה כיוונים שונים: חמאס והג'יהאד מעזה; יחידות חבלה שיפעלו בתוך שטח מדינת ישראל; פעילות חבלה קשה בגדה, שתתבסס על מטעני חבלה ונשק שהוברחו מגבול ירדן ומסוריה בשנתיים האחרונות; והשיא: כוח של אלפי אנשי מיליציות שהובאו ממדינות אחרות, אומנו בידי איראן, ואשר מרכזו בעיירה באזור ג'בל אלדרוז בסוריה. הכוח הזה היה אמור לגלוש לתוך ישראל מכיוון רמת הגולן, ולהסתייע במיליציות שיעיות מעיראק ובירי מסיבי של טילים מתימן על ישראל. מתקפה כוללת של כל חברות הציר.
אם עד 7 באוקטובר כל זה נראה כמו פנטזיה, אחרי מתקפת חמאס, מפקדי החזית בצפון הבינו שהכל יכול לקרות. לכן, מאז מתקפת חמאס ובמשך למעלה מיממה, עד שהגיעו כוחות המילואים "לא הייתה ברירה אלא להפר את הוראות הפיקוד מהקריה ולהוציא קדימה את גדודי הטנקים והארטילריה, הרבה מעבר לקווים שנקבעו כדי לא לדרדר את המצב, ודווקא לשים אותם מול חיזבאללה, שייראו כאילו יש פה כוחות גדולים בהרבה ושאין בעיה, אם הם רוצים לתקוף - אנחנו מוכנים", אומר אחד מבכירי הפיקוד באותו יום.
במהלך 11 באוקטובר צה"ל וגלנט, שהיה שר הביטחון עד השבוע, ביקשו לתקוף את חיזבאללה ולחסל את נסראללה בבונקר פיקוד המבצעים שלו עוד טרם תקיפת חמאס בעזה. ההצעה נדחתה. שעות ספורות אחרי ההחלטה שלא לתקוף החלו לפתע לילל הסירנות בצפון, והבקרה האווירית במירון הודיעה שנחיל מצנחי רחיפה בדרך, ומדובר ככל הנראה במהלך מקדים למתקפה כוללת של חיזבאללה, ואולי של הציר כולו.
אלא שמטוסי חיל האוויר שהוזנקו לעבר הנחיל גילו שמדובר במעופפים אחרים לגמרי: להקה אדירה של עגורים, שהחליטו בעיתוי לא מוצלח להמשיך את הנדידה שלהם דרומה. הם היו כה רבים, עד שמערכות המכ"ם זיהו אותם כנחיל מצנחי רחיפה והכניסו שליש מדינה לתוך מרחבים מוגנים, ואת כל הצמרת הצבאית והפוליטית לחשש יום-כיפורי כמעט.
אבל כשלהקת העגורים המשיכה במעופה לארצות חמות - וכנראה שלוות - יותר, היא השאירה מאחור דבר אחד חשוב: את ההכרה שמלחמת הציר הראשונה היא כבר לא פנטזיה ג'יהאדיסטית, אלא תוכנית צבאית סדורה שמטרתה השמדת ישראל.
כאשר מכשירי הקשר של הטייסים מעל עמק החולה דיווחו כי "נחיל מצנחי הרחיפה" הוא בעצם להקת ציפורים, במערכת הביטחון לא ממש נשמו לרווחה. נכון, התקיפה של כל חברות הציר לא התרחשה לפי המתוכנן, ותוכנית רדואן והתוכנית הרב-צירית הגדולה לא הופעלו. אבל בקהילת הביון הישראלית לא הייתה ידיעה כי מנהיגי ציר הרשע, זולת חמאס, שעל ההחלטה שלו נודע מאוחר מדי, החליטו לצאת לתקיפה.
סוג כזה של תקיפה כוללת כלל לא היה עולה על דעתם של מנהיגי ציר הרשע עשר או חמש שנים קודם לכן. ישראל נתפסה אז כחזקה מדי; כזו שאולי אפשר לפגוע בה מדי פעם, אבל לא לכבוש ולהשמיד. אלא שבשנים האחרונות התפיסה של חברות הציר עברה שינוי מהותי ועמוק. השינוי הזה יצר בקרב חברות ציר הרשע אמונה - אצל חמאס יותר, אצל חיזבאללה במידה פחותה יותר - שכן, הן מסוגלות לתקוף את ישראל ולהביא להשמדתה. בלי המהפך התפיסתי הזה לא הייתה מתרחשת המתקפה של חמאס, והחברות האחרות של הציר, איראן וחיזבאללה, לא היו מתקרבות מאוד לביצועה.
השאלה הגדולה היא מה גרם לשינוי הזה. איך פתאום חיזבאללה, חמאס ואיראן - ובהפעלתה גם החות'ים והמיליציות השיעיות בעיראק, סוריה ותימן - החליפו דיסקט: מאמונה שישראל חזקה ועוצמתית מכדי שהן יצליחו להשמידה, לשכנוע שעכשיו סוף-סוף יש להן את הכוח לכבוש ולמחוק אותה מהמפה. זו שאלה קריטית. ללא המהפך הזה לא היה 7 באוקטובר, לא מתקפת חיזבאללה, לא טילים בליסטיים וכטב"מים מאיראן, וגם לא תקיפות מאזורי סוריה, עיראק ותימן.
גם במודיעין הישראלי הבינו מהר מאוד כמה חשוב לענות על השאלה הזו. כבר בנובמבר אשתקד הוקם באמ"ן צוות מיוחד של חוקרים מיומנים בראשות קצין בדרגת אלוף משנה, שיחקור מה גרם לשינוי התפיסתי הזה, מתי הוא קרה, וכיצד התפיסות הללו השתנו. חשוב להבין: אלו לא שאלות אקדמיות או היסטוריות. צה"ל באותה עת כבר נכנס לעזה, והאפשרות למלחמה - שאכן הגיעה - מול שאר חברות הציר הייתה ריאלית. משהו עמוק מאוד בהבנה הישראלית את האויבים שלה היה שגוי, ואף אחד לא רוצה להיכנס למלחמה שבה הוא לא מבין מה הצד השני חושב.
באמ"ן קראו ליחידת החקירה המיוחדת הזו "צוות הדרך למלחמה". השם אולי יבשושי להפליא, אבל המשימה של חברי הצוות הפכה לאחת החשובות, ואולי המשפיעות ביותר על ההבנה כיצד התרחש ליקוי המאורות הגדול בתולדות מערכת הביטחון הישראלית. עכשיו, לראשונה, אנו מפרסמים כמה מהמסקנות העיקריות שאליהן הגיע הצוות. או, במילים אחרות, מה גרם לחמאס, חיזבאללה, איראן, החות'ים, המיליציות בסוריה ובעיראק - להתלכד לזירה אחת נגד ישראל, ולהאמין שביכולתן להשמידה.
"במשך שנים ידענו על הנבואה של המנהיג האיראני, לפיה ישראל תחדל להתקיים עד שנת 2040", אומר השבוע קצין מילואים בכיר מאוד באגף המודיעין, שהיה מעורב בעבודת הצוות המיוחד. "תמיד ראינו את זה כאיזו הגזמה, איזו שטות. במקסימום, זה היה חלק ממה שבמשך שנים כינינו 'תזת הקמילה'".
מה זו "תזת הקמילה"?
"הציר השיעי מחזיק ברעיון שאומר שכל סבב נגדנו מחליש אותנו, מפרק אותנו מבפנים, ובסוף אנחנו נקמול".
יש סיבה שבאמ"ן לא האמינו שמתקפה רב-צירית כזו על ישראל אפשרית. במשך שנים, הגישה המסורתית באמ"ן גרסה שבראש סדר העדיפויות של הציר עומדת שרידותו. זו גישה שאומרת, למשל, שחיזבאללה הוא קודם כל ארגון הגנתי, או שלחמאס חשוב יותר השלטון בעזה, מאשר הג'יהאד נגד ישראל. זו הייתה גישה שנתפסה כמעט כעובדה. עד שב"צוות הדרך למלחמה" החלו לערער עליה.
"אני היום קורא ושומע את הציר אחרת", אומר הקצין שמעורב בעבודת הצוות. "כשחמינאי אומר בהספד לנסראללה 'הסגנו את ישראל 70 שנה אחורה, לישראל יש דאגות קיומיות שלא היו לה לפני שנה', יש סיכוי סביר כי אלה לא רק דברי רהב לקהל שלו. כשמפקד משמרות המהפכה סלאמי אומר 'המשטר הציוני הוא המשטר השנוא בעולם', אני חושב שצריך לשמוע מה הם אומרים. הם באמת מאמינים שביכולתם להתיש אותנו, שלמרות כל המכות לא נשמיד עד הסוף את חמאס וחיזבאללה, הם ימשיכו להכות אותנו ובסוף אנחנו נחטוף את המכה הניצחת, לא רק נקמול לאיטנו".
"זה אומר שהם פיתחו תחושת מסוּגלוּת, ושיש פה אירוע מאוד יסודי שהוא גדול יותר מחיסול של דמות בכירה מאוד כזו או אחרת. תחושת המסוגלות הזו שלהם היא הסכנה הגדולה וצריך להתייחס אליה ברצינות".
זו קריאת התעוררות חשובה גם לכל מי שעדיין מתבשם באופוריה של ההצלחות הכבירות והחשובות של החיסולים האחרונים: ארגון ג'יהאדיסטי ימשיך לפעול גם כש"ראש הנחש", כפי שאוהבים בצמרת המדינה לכנות מנהיג טרור כזה או אחר, נכרת שוב ושוב. אולי הארגון יהיה פחות יעיל, אולי פחות קטלני, אבל מי שחשב שהחיסולים הללו יצליחו למחוק את תחושת המסוגלות של חברי ציר הרשע, שמתודלקת באמונה ג'יהאדיסטית, עלול לטעות. זו אחת הסיבות לכך שלמרות החיסולים, הקרבות ברצועה עדיין נמשכים, וגם המתקפות מלבנון ומאיראן ושלוחותיה.
אבל עד 7 באוקטובר, במודיעין הישראלי עדיין היו משוכנעים שחברות הציר רציונליות. במודיעין החלו לקרוא לזה בחודשים האחרונים "הקונספציה העמוקה": האמונה הישראלית שהשתרשה כאן לאורך שנים, לפיה חברות הציר יעדיפו את קיומן שלהן על פני פיגוע התאבדות משותף, שעשוי להשמיד גם אותן. לפי אחד הדוחות החשובים המסתמכים על עבודת הצוות המיוחד, "הקונספציה העמוקה" הזו הייתה "נחלת כלל קהיליית המודיעין והמערכת הצבאית והמדינית, לרבות כאלה שצרכו בעצמם את חומרי המודיעין וגיבשו על בסיסם הבנות על המציאות".
כולם האמינו בזה. כולם טעו.
אבל גם ההבנה הזו - שחברות ציר הרשע עשויות להיות הרבה יותר ג'יהאדיסטיות מאשר רציונליות - לא ענתה על השאלה הגדולה שחברי הצוות המיוחד נשלחו לחקור: מתי ומדוע החברות בציר התגברו על ההרתעה של ישראל, והחלו להאמין כי ביכולתן להחריבה לגמרי.
צוות החקירה העמיק לחפור בחומרים המודיעיניים שנאספו בשב"כ, במוסד ובאמ"ן, לאורך השנים. כאלו היו המון, חלקם כלל לא עובדו, אחרים זכו להתעלמות. התובנות שבינתיים הגיעו אליהן החוקרים מאמ"ן מרתקות וכואבות.
נקודת הזמן שבה חל השינוי המרכזי, כך גילו החוקרים, התחוללה במאי 2021, עם סיום מבצע שומר החומות. בקרב ההנהגה הצבאית והמדינית הישראלית המבצע נחשב להצלחה, ככזה שבו הוכה חמאס וההרתעה הישראלית חוזקה. "שינינו את המשוואה", הכריז ראש הממשלה נתניהו בנאום סיכום המבצע בקריה. "מה שהיה הוא לא מה שיהיה".
נתניהו צדק לפחות במשפט האחרון בנאום: מה שהיה הוא לא מה שיהיה. כי חמאס, חיזבאללה ואיראן הבינו משהו אחר לגמרי מהמבצע הזה. לאנשי הצוות החוקר התברר שאותו מבצע בדיוק, נתפס בקרב חמאס כ"הישג אסטרטגי". מבחינתם שומר החומות היה הצלחה מסחררת.
איך יכול להיות שבישראל הבינו דבר אחד, ובציר הרשע בדיוק את ההפך: בישראל ספרו כמה מנהרות מוטטו, כמה אנשי חמאס הרגו וכמה מתקנים השמידו; אבל חמאס הסתכל על האירוע בצורה אחרת לגמרי: לתפיסתו של ארגון הטרור, זו הפעם הראשונה שהצליח ללכד כמה גזרות ביחד - גם עזה, גם הגדה, גם ירושלים והר הבית וגם ערביי ישראל וגם טפטוף ירי מסוריה, לבנון ועיראק. ההצלחה הזו, מבחינתם, היא שהובילה את מנהיג חמאס יחיא סינוואר לראות דווקא בשומר החומות נקודת הזנקה לביצוע "הפרויקט הגדול", שם הקוד של חמאס לתוכנית הפלישה הרחבה לישראל.
תוכנית הפלישה הזו, שלימים תכונה במודיעין הישראלי "חומות יריחו", לא הייתה חדשה. למעשה, בעת שומר החומות היא כבר הייתה קיימת שבע שנים. אבל אחרי המבצע, היא פתאום נראתה לסינוואר ריאלית. הסיבה: סוף-סוף הציר הצטרף ללחימה. התוכנית, לדברי הקצין שבקיא בעבודת הצוות המיוחד, "קיבלה טוויסט צירי; פתאום בחמאס התחילו לחשוב שהם יכולים לא רק להתחיל מלחמה בגבול עזה-ישראל, אלא בכל רחבי המזרח התיכון".
"התוכנית נולדה בחמאס ב-2016", אומר קצין בכיר באגף המודיעין. "כבר ב-2014 היו תוכניות, אך הן היו מצומצמות יותר וחולקו לחטיבות אזוריות עם משימות נפרדות. ב-2016 כבר מדובר בתוכנית כוללת, צבאית, עם גדודי קומנדו ומשימות ברורות".
מאותה נקודה התעדכנה התוכנית של חמאס מספר פעמים, ואמ"ן שם ידו עליה שוב ושוב. בהמשך כבר הופיע סד"כ הלוחמים שנשמר עד לתוכנית הסופית שבוצעה לבסוף בפועל ב-7 באוקטובר: כ-3,000 מחבלים בשישה גדודים עם 24 פלוגות בסך הכל. בתוכנית זו משולבת לראשונה גם פלישה מעל לפני הקרקע - האופציה היחידה שנותרה לאחר הקמת המכשול התת-הקרקעי.
אלא שבישראל האמינו שמדובר בתוכנית ל"בניין כוח" וכזו שחמאס בכל מקרה לא יוכל להוציא לפועל. אבל בחמאס, כך גילה המחקר של הצוות, ראו אותה כתוכנית צבאית אופרטיבית, שרק צריך לחכות לרגע הנכון להוציא אותה לפועל.
בינתיים, חמאס המשיך לבנות כוח ולהתאמן - ולהונות את ישראל. עיקר התכנונים התקיימו בגוף שמכונה "המועצה הצבאית המצומצמת". זהו פורום מצומצם של חמישה בכירי הזרוע הצבאית של חמאס, אליו הצטרף יחיא סינוואר. בישיבות אלו, שפרוטוקולים מהן נשמרו על מחשבים מאובטחים במתחם תת-קרקעי בחאן-יונס, הוצגו ונידונו התוכניות הסודיות ביותר של הארגון. עשרה מאותם פרוטוקולים התגלו על ידי צה"ל, וחלק מהקטעים שיובאו כאן מתוכם מתפרסמים לראשונה.
בישיבת המועצה הצבאית המצומצמת של חמאס נדון "הפרויקט הגדול" לאורך תקופה ארוכה. באפריל 2022, למשל, דובר שם על חשיבותה של "פעולה גדולה ומשכנעת של הונאה והטעיה לפני תחילתו של הפרויקט". הנוכחים הסכימו כי "(יש) להמשיך לפעול כדי לשכנע את האויב שחמאס בעזה מעוניין ברגיעה ופועלת למען שגשוג כלכלי - זה ישרת את הפרויקט הגדול בהקשרי הונאה".
בשלב זה, בחמאס עדיין לא עסקו בתוכניות לגבי מתקפה משולבת של כל הציר. הרעיון הזה מופיע לראשונה בפרוטוקול האחרון של המועצה הצבאית המצומצמת לשנת 2022. בישיבה הזו הועלה הצורך "להקים ברית אמיתית של התנגדות ושל ציר ההתנגדות, במיוחד בסוגיות בעלות אופי אסטרטגי בעימות עם הכיבוש".
ואכן, החל מהרבע האחרון של 2022 מתחיל חמאס להשקיע מאמצים רבים בגיוס הציר השיעי - איראן וחיזבאללה - לפעולה מתואמת נגד ישראל. במודיעין הישראלי מתחילים לזהות את המגמה הצירית החדשה. בסקירה שערך שב"כ על בניין הכוח של חמאס בפברואר 2023, הזהיר השירות בדיוק מפני התרחיש הזה: קשר הדוק ו"שיתוף פעולה מודיעיני-מבצעי צמוד" בין חמאס לבין הציר השיעי בראשות איראן. בין התחומים שבהם עשוי חמאס להסתייע בחברות הציר הוזכרו "ידע טכנולוגי ומבצעי", "הכשרות" וכן "מודיעין בזמן אמת". המודיעין עדיין לא עוסק בלחימה משותפת.
באותה סקירה של השב"כ, כשמונה חודשים לפני 7 באוקטובר, נקבע כי חמאס מוכן "לנהל מול ישראל לחימה עצימה, לפחות בסדר הגודל של מאי 2021".
כמעט הכל היה מוכן, חמאס רק חיכה לתזמון הנכון ולחבריו בציר הרשע.
ב-8 בינואר 2023 - עשרה ימים אחרי השבעת ממשלת ישראל הנוכחית - שוב התכנסה בעזה "המועצה הצבאית המצומצמת" של חמאס. ההתפתחויות בפוליטיקה הישראלית שימחו את הפורום. אחד המשתתפים אמר: "היסודות שיונחו, הן בפן המדיני והן בשטח, על ידי הממשלה הציונית הזו, יסייעו לנו להתקדם לעבר הפרויקט הגדול".
בחמאס שאבו בשלב זה עידוד בעיקר מאירועים כגון "פלישת בן גביר לאל-אקצא" ומהנחת היסוד לפיה הרכב הממשלה החדשה יוביל לעימותים מול העולם המוסלמי. אל מול תחזיות אלו הוחלט באותה ישיבה כי יש "להימנע (בתקופה הקרובה) מעימותים קטנים". ההונאה הגדולה, שנועדה להכשיר את הקרקע למתקפת הפתע עשרה חודשים מאוחר יותר, עלתה לשלב חדש.
חמאס לא צפה, כמובן, את התגובה הציבורית העזה להכרזה על המהפכה המשפטית של יריב לוין ב-4 בינואר. אבל כאשר החלו ההפגנות, כל חברות ציר הרשע ראו בקרע החברתי הפנימי שנפער בחברה הישראלית כתוצאה מההפיכה סימן חיובי מאוד. "האירועים הפנימיים בישראל הפכו לרכיב מפתח בהערכת המצב של כלל השחקנים במערכת", נכתב בדוח שהגיש ראש חטיבת המחקר, תא"ל עמית סער, לראש הממשלה נתניהו בסוף מרץ 2023. "כלל השחקנים במערכת מצביעים על כך שישראל נמצאת במשבר חריף, חסר תקדים שמאיים על לכידותה ומחליש אותה". חולשה זו, נכתב שם, הינה "ביטוי לתהליך ליניארי שסופו בקריסתה של ישראל, והמצב הנוכחי הוא הזדמנות להאיץ ולהעמיק את מצוקותיה".
באמ"ן, חשוב לציין, דווקא איתרו את הנקודה הדרמטית הזו, של היחלשות ישראל בעיניי חברות ציר הרשע. מסמכים סודיים של אגף המודיעין של צה"ל שנכתבו לאורך שנת 2023 והוגשו לראש הממשלה נתניהו במספר מועדים לאורך השנה, מזהירים מפני היחלשות מעמדה של ישראל וכוח ההרתעה שלה בעיני חברות ציר הרשע, והדרך שבה מסכנות התפתחויות אלו את ביטחונה של ישראל. אבל המודיעין הישראלי לא הצליח לחבר בין הידיעות על ההיחלשות של ישראל בעיני חברות הציר לבין "הפרויקט הגדול".
חברות הציר לא שאבו עידוד רק מהמשבר שנגרם מהמהפכה המשפטית. בבוקר יום שני 13 במרץ 2023 התרחש אירוע שבזמן אמת עבר יחסית מתחת לרדאר הציבורי: מטען כלימגור התפוצץ בצומת מגידו, אזרח אחד נפצע קשה, במזל גדול לא נהרגו רבים. זמן קצר לאחר הפיגוע אותר המבַצֵּע: מחבל חיזבאללה נורה למוות סמוך לגבול הצפון, לא רחוק ממושב יערה, כשעל גופו חגורת נפץ.
מחבל חיזבאללה חמוש שחודר מלבנון ומבצע פיגוע הוא ללא ספק אירוע חמור. במערכת הביטחון דרשו להגיב, במערכת המדינית חששו מהסלמה, והבליגו. בציר הרשע הסיקו: ישראל מהססת.
שני מזכרים הוגשו על ידי חטיבת המחקר באמ"ן לראש הממשלה נתניהו ב-19 וב-28 במרץ 2023. בשניהם הוצג ניסיון הפיגוע במגידו בהקשר של הדרך שבה נתפסה ישראל במרחב באותה עת. בכל הקשור לחיזבאללה עצמו, נכתב במזכר כי "הפיגוע במגידו מהווה המחשה - מהירה וחריפה משציפינו - של החיבור המסוכן בין שלושה גורמים: ביטחונו העצמי של חיזבאללה, הלחץ האיראני שעליו לקחת חלק פעיל יותר באסטרטגיה הצירית, והערכתו כי ישראל בחולשתה הנוכחית תנסה להימנע ככל האפשר מהסלמה".
בדוח נכתב כי האופן שבו ראה מזכ"ל הארגון חסן נסראללה את ישראל "חיזק עוד יותר את ביטחונו העצמי הגבוה ממילא, והביא אותו למסקנה שיש לו מרחב תמרון רב מבעבר לפעול מול ישראל מבלי שזו תגיב באופן משמעותי". הפיגוע במגידו, כך נכתב, יצא לפועל עקב ההנחה "שישראל במצבה הנוכחי אינה מעוניינת בהסלמה ולכן ניתן יהיה לגדר הסיכונים סביב הוצאת הפיגוע".
אין ספק כי חמאס עידכן את איראן וחיזבאללה כי הוא מתקרב לביצוע "הפרויקט הגדול" וניסה לרתום אותן להתקפה. בחמאס דנו עם נציגי הציר על סיוע: התקפות אוויר על אתרים רגישים בשעה הראשונה של הפלישה. עם זאת, צוות החקירה באמ"ן מעריך כי המועד המדויק לא היה ידוע בטהרן ובדאחייה
חברות הציר שאבו עידוד גם מהצלחות איראניות בזירה המדינית באותה עת, בעיקר ההסכם עם סעודיה וההתקרבות לסין, ומצד שני, מההתרחקות ביחסי ארה"ב-ישראל. בדוח חטיבת המחקר, שכאמור הוגש לנתניהו, סוכם כי כל אלו, בצירוף המצב הפנימי בישראל וחוסר התגובה לפיגוע במגידו, וגם "המשך המגמות השליליות בזירה הפלסטינית" יוצרים "פוטנציאל ממשי וגובר להתלכדות איומים והתפתחות אתגר רב-זירתי". מגמות אלו, נכתב, "עשויות להיות (בעלות) השלכות משמעותיות על סוגיות ליבה בביטחון הלאומי, והן מחייבות הערכת מצב מיוחדת בדרג הצבאי והמדיני".
בכל הזמן הזה מתרחש תהליך מקביל, סמוי לחלוטין מעיני הציבור בישראל, ושרק חלקו הקטן היה מוכר בזמן אמת למודיעין הישראלי, והלך והתבהר עם הזמן. אחרי שורה של פעולות בתוך איראן שבטהרן ייחסו לישראל, החלו הניסיונות לאסוף מודיעין בתוך ישראל, ובמקביל, לצאת לשורת פיגועים והתנקשויות בתוך ישראל כנקמה על הפעולות בתוך איראן.
לכן נִטוו צינורות קשר עם אזרחים ישראלים. כך, למשל, עמדו שני ערבים ישראלים עם רקע בעולם התחתון מאחורי הניסיון להתנקש בחייו של משה יעלון, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר באמצעות מטען כלימגור בפארק הירקון בספטמבר 2023. קבוצה אחרת נשלחה להתנקש בחייו של אדם ששימש בתפקיד בכיר. באיראן הוציאו חוזים על חייהם של מדעני גרעין, קצינים בכירים ופוליטיקאים, וניסו לייצר עוד ועוד יוזמות כדי לפגוע בהם. חלק מהפעולות היו אמורות להיות מבוצעות בידי סוכנים יהודים שגויסו על ידי איראן, שחלקם נעצרו בחודשים האחרונים. לעיתים היה מדובר בסכנה של ממש: שבועות ספורים אחרי תחילת המלחמה, למשל, הגיעו לוחמי הימ"מ וצוות מהיחידה לאבטחת אישים בשב"כ לביתם של זוג באזור המרכז. הם נתנו להם שעה קצרה לארוז כמה מיטלטלים והודיעו כי עליהם לעזוב מיד, מראים להם תמונות שבהן מחסלים מטעם איראן מתעדים אותם ברחוב, עם ילדיהם. על פי החשד, מידע שנאסף על ידי חלק מאותם סוכנים ישראלים, שימש חברה אחרת בציר, חיזבאללה, לצורך תקיפת ישראל.
אלא שלמרות שההתקרבות בתוך ציר הרשע מוזכרת בתדירות הולכת וגוברת בדוחות, במודיעין הישראלי עדיין משוכנעים שאיראן ושאר חברות הציר אינן מוכנות למלחמה כוללת. בסוף מאי 2023 חובר בחטיבת המחקר דוח נוסף שהזהיר כי המשבר בישראל מוביל להידרדרות ההרתעה הישראלית בעיניים אזוריות. גם הדוח הזה הועבר לנתניהו: המשבר הפנימי בישראל, נקבע שם, נתפס אמנם בעיני הציר השיעי "לא כמשבר פוליטי חולף, אלא כ'הוכחה' לכך ש'נבואות החורבן' על ישראל מתממשות". אך עם זאת, "דימוי החולשה הישראלי… לא משנה באופן עמוק את המורתעות הבסיסית מפני מלחמה", אלא "מחזק את ההערכה שיש (לאיראן ולחיזבאללה) מרחב פעולה מאפשר יותר לאתגר את ישראל מבלי להיקלע למערכה". כלומר, גם בשלב זה, באמ"ן לא ראו ולא דיווחו על פלישה של חמאס ובוודאי שלא על מלחמה רב-צירית.
האם באותה עת כבר ידעו באיראן ובחיזבאללה מה מתכנן חמאס? הנושא הזה אינו ברור די הצורך, גם בגלל שאין בנמצא פרוטוקולים של מועצת המלחמה המצומצמת אשר עוסקים בכך. אין ספק כי חמאס עידכן את איראן וחיזבאללה כי הוא מתקרב לביצוע "הפרויקט הגדול" וניסה לרתום אותן להתקפה מתוזמנת ומסונכרנות. חמאס אף דן עם נציגי הציר בסיוע לו הוא נזקק: התקפות אוויר על אתרים רגישים בשעה הראשונה של הפלישה. עם זאת, צוות החקירה באמ"ן מעריך כי ייתכן שהמועד המדויק לא היה ידוע בטהרן ובדאחייה.
החברות בציר לא התחייבו להצטרף למתקפה. בתחילת אוגוסט 2023 נשלח ללבנון חליל אל-ח'יה, סגנו של סינוואר, ונפגש עם סעיד איזדי, ראש גיס פלסטין בכוח קודס של משמרות המהפכה, האחראי על התיאום עם חמאס והג'יהאד האיסלאמי. לפי פרוטוקול הישיבה של מועצת המלחמה המצומצמת מ-7 באוגוסט, איזדי לא הסכים להתחייב כי איראן וחיזבאללה יצטרפו למתקפה של חמאס. "(איזדי) בירך (על התוכנית) ואמר שהם מאמינים בצדקתה של המערכה הגדולה. אולם, הוא גם ציין שהם צריכים להכשיר את הקרקע, בעיקר בעיראק ובחיזבאללה", נכתב בפרוטוקול.
ושוב, בחטיבת המחקר מוציאים דוח ושולחים לראש הממשלה. ביולי 2023 נכתב שם כי בשנה האחרונה "כללי המשחק הבהירים והמקובלים על שני הצדדים", אשר נשמרו מאז מלחמת לבנון השנייה, הופרו "יותר מפעם אחת". הדוח מזכיר בין השאר את ניסיון הפיגוע במגידו, וניסיון התקיפה של אסדת כריש על ידי כטב"מים ביולי השנה, אירוע נוסף שלא זכה לתגובה ישראלית. נסראללה לא מעוניין אמנם לפתוח במלחמה עם ישראל בשלב זה, נכתב בדוח, אך המצב הפנימי בישראל מביא אותו להרגשה "שיש לו מרחב למתוח את החבל בלי לקרוע אותו".
הדוח של מחלקת המחקר אמנם מזהיר מסיכון של התקרבות בין חמאס לאיראן וחיזבאללה, אבל ה"קונספציה העמוקה" לא נשברת. בחטיבת המחקר עדיין מאמינים ברציונליות של חמאס וממליצים על לקיחת "צעד קדימה בהסדרה מול הרצועה והריבון החמאסי". בין היתר הוצע לגוון ולחזק את "הכלים האזרחיים, פרויקטי תשתית ארוכי טווח, מעורבות כלכלית גוברת של שחקנים נוספים ועוד". למרות הידיעות על התחזקות הציר, במודיעין הישראלי עדיין מאמינים שחמאס הוא ארגון רציונלי שרוצה לשלוט, יותר מאשר הוא ארגון ג'יהאדיסטי שרוצה להשמיד. שב"כ והמוסד כותבים במקביל ניירות עצמאיים משלהם, אבל כאלו שמגיעים לאותה שורה תחתונה.
בינתיים, בחמאס, כבר מתחילים להתמקד על תאריך למתקפה. מועצת המלחמה המצומצמת מחליטה במאי שהפרויקט הגדול יצא לפועל לפני סוף 2023. הסיבה: בחמאס האמינו כי מה שהם מכנים "פרויקט הלייזר הישראלי" - הכוונה למערכת מגן אור - תהפוך למבצעית במהלך 2024, ורצו לתקוף לפני שתופעל. הסיבה השנייה: מעשיה של הממשלה, הפרובוקציות בהר הבית והמשבר החברתי פוליטי בישראל.
בינתיים, ככל שהקרע הפנימי בישראל העמיק סביב המהפכה המשפטית, גם באיראן ובחיזבאללה החלו להישמע קולות כי מדובר בשעת כושר עבורן. נשיא איראן רא'יסי אמר ב-3 ביולי 2023 כי "ההתנגדות חזקה כיום יותר מאי פעם ואילו ישראל חלשה יותר מאי פעם", והוסיף כי "דבר זה מהווה הקדמה לנפילת המשטר ואפילו המנהיגים בישראל מדברים על כך".
במכתבי האזהרה של ראש חטיבת המחקר תא"ל עמית סער הופיעה שורת ציטוטים של גורמים בציר הרשע, כשהם מתבטאים בצורה חדה ברורה על החולשה של ישראל בשל ההפיכה המשטרית והצורך לנצל את ההזדמנות כדי להקריס את מדינת היהודים.
ב-3 באוקטובר 2023, ארבעה ימים לפני מתקפת חמאס, הגיש ראש חטיבת מחקר באמ"ן, תא"ל עמית סער, את הערכת המודיעין השנתית שלו. על רקע מהלכי החקיקה המשפטיים של הקואליציה התריעה חטיבת המחקר בראשותו כי "מתקיים פוטנציאל ל'סופה מושלמת' נוכח החיבור בין הבשלת חלק מהתהליכים המשפטיים (הכוונה לבית המשפט בהאג - ר"ב, י"ר); רמת האלימות באיו"ש; פוטנציאל לשחיקה בדימוי עצמאות מערכת המשפט הישראלית; וההתחזקות הכללית של המוסדות המשפטיים הבינ"ל בצל המלחמה באוקראינה". גם "התרחקות חמאס מהציר הסוני והתקרבותו לציר ההתנגדות (כלומר, איראן וחיזבאללה)" מוזכרת בדוח. הציר הפך בשנה החולפת אך גם בשנים שקדמו לה "לבעל ברית עמוק יותר של חמאס".
חטיבת המחקר בראשות תא"ל סער אכן זיהתה וסיפקה לראש הממשלה בנימין נתניהו התרעה אסטרטגית מפני התיאום ההולך וגובר בין חברות הציר, בראשות איראן, וגם על הדרך שבה רואים חברות הציר את הקרע הפנימי בישראל, והמוטיבציה לנצל את ההזדמנות ולצאת למתקפת פתע. מאידך, חטיבת המחקר כשלה בסימון מי מחברות הציר תקבל את ההחלטה לעבור מתכנון לביצוע, ולא ידעה להתריע מפני ההתקפה שחמאס מתכנן.
7 צפייה בגלריה
ראיסי. התרברב
(צילום: Iran's Presidency/WANA (West Asia News Agency)/Handout via REUTERS)
אם אכן חמאס חלק את הידיעה על מה שהוא מתכנן, קהילת המודיעין הישראלית כולה - המוסד, שב"כ ואמ"ן - כשלו בניטור הפגישות בין חברות ציר ההתנגדות לדון בנושא. כישלון שלו היה נמנע, ההיסטוריה הייתה יכולה להיראות אחרת לגמרי.
ב-7 באוקטובר קרה מה שבישראל איש לא האמין שיכול לקרות: חמאס יצא למתקפת פתע. חברות הציר לא הצטרפו אליו באותו יום. בגלל החוסר בפרוטוקולים של מועצת המלחמה המצומצמת, נותר צוות הדרך למלחמה עם תעלומה אחת ענקית: בסוף הפרוטוקול האחרון שבידיהם, שמתוארך ל-7 באוגוסט, מסכמת הנהגת חמאס כי השליח הסודי לנסראללה, חליל אל-ח'יה, יאמר לו בפגישתם הבאה דברים חדים וברורים על ההתקפה שתבוא. בשורה התחתונה, בכירי חמאס מבהירים באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי "הרף שאנו מציבים לעצמנו הוא ריסוק מדינת האויב. אם האחים בציר ייכנסו (כלומר, ישתתפו במתקפה – ר”ב, י”ר) נוכל להגיע לרף העליון שהוא התמוטטות האויב, ולצד זאת הרף התחתון הוא ריסוק היישות וחזרתה שנים ארוכות לאחור".
"וכאן זה כמו עונה בנטפליקס שנקטעת לך באמצע המתח, ואומרים לך שההמשך בעונה הבאה", אומר אחד מקציני אמ"ן. "אנחנו לא יודעים אם התקיימה פגישה כזו, ומה בדיוק נסראללה אמר בתשובה".
בפועל, נסראללה הצטרף ללחימה בעצימות נמוכה יום למחרת, ויש בצוות הסבורים שהוא לא היה עושה זאת אלמלא הבטיח באותה פגישה אחרונה שיתמוך ולו באופן חלקי בהתקפת חמאס. סינוואר רצה להדליק מערכה אזורית, וזו אכן הולכת וניצתת לאורך שנת המלחמה בעזה.
ישראל, כבר עכשיו ברור, לא תוכל יותר בעתיד להבליג או להכיל אירועים כמו הפיגוע במגידו או האוהל שהקים חיזבאללה, ובוודאי שלא על תהליך התחמשות של ארגון סמוך לגבולותיה. "וזה", אומר בכיר בקהילת המודיעין, "לפחות לעוד 50 שנה".
