סוריה הייתה תמיד הכבשה השחורה במחנה ההתנגדות. מדינה בעלת שלטון לא דתי ולא ממש מוסלמי (המיעוט העלווי נתפס ככופר באיסלאם הסוני), שנלחם בגורמים איסלאמיים מבית (במיוחד באחים המוסלמים), ואף ניהל בעבר מו"מ מדיני עם ישראל – בקבוצה אחת יחד עם איראן, חיזבאללה וחמאס המונעים מכוח חזון איסלאמי יוקד ודבקות בלתי מתפשרת להכחדת ישראל.
החריגות הזאת בולטת עוד יותר במלחמה הנוכחית. חמאס וחיזבאללה ניצבים בחזית נגד ישראל וסופגים פגיעות קשות; איראן, מנהיגת המערכה, נקלעה לחיכוך חסר תקדים עם ישראל; ואפילו המיליציות השיעיות בעיראק והחות'ים "תורמים מהצד". אסד מנגד מסתפק בהזדהות סמלית עם "לוחמי מבול אל-אקצא", מתיר לאיראנים, לחיזבאללה ולמיליציות שיעיות לפעול משטחו – שיגור רקטות כטב"מים לעבר ישראל והעברות נשק ללבנון – אבל נמנע מהתערבות ישירה במלחמה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
נוכח המכות הקשות שסופג חיזבאללה בחודשים האחרונים והחיכוך המתעצם בין איראן לישראל, עולה במחנה ההתנגדות הטענה שהגיעה שעתה של סוריה להפגין את מחויבותה למאבק. מנגד, ניצבת המציאות עצמה. סוריה חבולה לאחר 13 שנות מלחמת אזרחים, צבאה נשחק וכלכלתה הרוסה, והיא תלויה בכוחות חיצוניים, ובראשם איראן ורוסיה. אסד חולש רק על חלק מהמדינה, ובחלקים אחרים שולטים המורדים, כוחות כורדיים ושרידי דאעש.
"השיקול המרכזי שמניע את אסד כרגע הוא שרידות המשטר", מסביר החוקר הסורי ד"ר מחמוד אל-באזי. "המצב הכלכלי בשפל חסר תקדים, יש מאמץ לשקם את הצבא אבל יכולותיו עדיין ירודות, ואסד ממוקד בחיזוק הקבוצות הנאמנות שעליהן נשען המשטר. את הגישה הזהירה מעודדים גם הרוסים שחרדים מסיכון הנכס האסטרטגי שלהם במזה"ת. מוסקבה רגישה מאוד לפגיעה ישראלית ביעדים סוריים, אבל שוות נפש כשמדובר בכוחות איראניים או במיליציות שיעיות בסוריה". פרופ' אייל זיסר מאוניברסיטת תל-אביב מחדד: "מה שאירע לחיזבאללה באחרונה מחזק אצל אסד את ההכרה שהוא צדק בהחלטתו שלא להסתבך עם ישראל ולהתמיד בשאיפה לשרוד".
סימן השאלה הכבד ביותר ניכר בקשר הוותיק, גם אם המוזר, בין איראן לסוריה, שלווה במשך חצי מאה בסימביוזה הדדית: טהרן סיפקה לעלווים סיוע צבאי ופסקי הלכה לגבי היותם מוסלמים שיעים, ודמשק איפשרה לאיראנים לפעול בלבנון ולהקים ולהפעיל את חיזבאללה. הברית התהדקה בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה והפכה לתלות קיומית של אסד באיראנים. אלה ביססו אחיזה במדינה השסועה במגוון אמצעים: הטפה דתית וחינוך ברוח השיעה בבתי הספר, טיפוח מוסדות תרבות וספורט שמפיצים את חזון המהפכה האיסלאמית, וגולת הכותרת – ביסוס כוח של כ-3,000 אנשי ביטחון שפרוסים בכ-600 אתרים בסוריה, לצד עשרות אלפי לוחמי מיליציות שיעיות מעיראק ומאפגניסטן, שמבצעים "קולוניזציה" באזורים סוניים תוך גירוש אוכלוסייתם המקורית.
גם מכיוון חיזבאללה מתעורר כעס. הארגון שאיבד אלפי לוחמים בשנות מלחמת האזרחים בסוריה למען שימור שלטון אסד מרגיש נבגד שדמשק לא נחלצת לסייע במאבקו הקשה נגד ישראל. קולות בלבנון גם אומרים ש"החוויה הסורית" של חיזבאללה גרמה ל"התמסדות-יתר" במישור הצבאי, דבר שהפך אותו פגיע יותר וגרם לו לנטוש את מאפייני הגרילה שלו. המתח נחשף בדיון טעון שנערך באחרונה ברשת "סקיי ניוז" בערבית. "אנחנו מבינים שלסוריה יש שיקולים מורכבים, בין היתר רצון לשיפור יחסים עם העולם הערבי והמערב, אבל בחיזבאללה מצפים ליותר כשמדובר במתקפה המכוונת נגד כל ציר ההתנגדות", הכריז העיתונאי הלבנוני עלי אל-אמין, ומנגד ענה הפרשן הסורי סאלים חרבא באפולוגטיות: "סוריה ניצבת תמיד לימין מחנה ההתנגדות, אינה חוששת מישראל ומסייעת ככל יכולתה לעימות, אבל בנסיבות הנוכחיות היא ממוקדת בעיקר בתמיכה מדינית".
האופוריה בישראל אחרי ההצלחות הצבאיות האחרונות מלווה גם במחשבות לגבי סוריה. נתניהו הבהיר השבוע כי יעד מרכזי של המערכה בצפון הוא "ניתוק צינור החמצן בין איראן ללבנון העובר בשטח סוריה", כשברקע מדווח כי ישראל מזהירה את דמשק שהמשך העברות נשק איראני דרכה יגרור תגובות חריפות, עד כדי מיטוט שלטון אסד. איתות בכיוון שיגרה ישראל בסוף ספטמבר כשתקפה וילה סמוך לדמשק ששייכת לדיוויזיה ה-4 בפיקודו של מאהר אסד, אחיו של בשאר, וחוליית קשר אסטרטגית לאיראן (לצד עיסוקיו כיצרן ומשווק מרכזי של סמים, ובראשם קפטגון). "המסר הישראלי לאסד היה ברור: אל תתעסק יותר בהעברות נשק לחיזבאללה", מסביר אחמד רחאל, תא"ל לשעבר בצבא סוריה שערק בראשית מלחמת האזרחים.
יש מי שטוען שהמכבות שספג מחנה ההתנגדות מעלות הזדמנות לניתוק סוריה ממנו. אבל הפגיעות הללו לא יצרו מציאות חדשה לחלוטין במזרח התיכון
קולות אחרים משקפים את זיכרון הדג של ישראל. יש מי שטוען כאן כי המכות שספג מחנה ההתנגדות מעלות הזדמנות לניתוק סוריה ממנו. הרעיון החדשני הוא הד למאמצים ישנים דומים לתקיעת טריז שקודמו (וכשלו) ב-30 השנים האחרונות. האחרון שבהם היה סביב השנים 2010-2011, שהעידו עליו מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר, ג'ון קרי, שהיה אז יו"ר ועדת יחסי החוץ בסנאט, וכן מייק הרצוג, שגריר ישראל בארה"ב ששימש באותה תקופה חבר בצוות המו"מ עם סוריה, שציינו כיצד נבחן רעיון, גם על ידי נתניהו, להסדר מדיני שילווה בנסיגה מרמת הגולן בתמורה לניתוק קשרי דמשק עם איראן.
הפגיעות במחנה ההתנגדות חסרות תקדים אבל לא יצרו מציאות חדשה לחלוטין במזרח התיכון. איראן היא עדיין כוח מוביל באזור, חיזבאללה עדיין קיים, ואסד מוקף עדיין אויבים מרים מבית וזקוק למחנה ההתנגדות לצורך שרידותו. ספק אם יסכים לוותר על ברית אסטרטגית בת חצי מאה, להתמסר כליל לכוחות ערביים ומערביים שמנסים לפתותו בתמריצים כלכליים, או לפנות להסדר עם ישראל.
"המהלומות שספג חיזבאללה יכולות להיראות בעיני אסד הזדמנות לשקם את מעמדו באזור, כולל בלבנון. ברקע מקנן החשש – שאיראן מלבה – שהוא הבא בתור. עם זאת, ספק אם זה מספיק כדי לדחוק בו לבצע תפנית אסטרטגית כפי שמקווים בישראל. זה לא קרה בעבר בנקודות שפל של המשטר ואין סיבה שיקרה כיום. ברגעי האמת – איראן וחיזבאללה עזרו לו בעוד ארה"ב ומדינות המפרץ סייעו למורדים, וישראל חיככה ידיים בהנאה", מסביר פרופ' זיסר.
במבט קדימה, ישראל תידרש לפעול נגד כל מאמץ מצד איראן לחמש מחדש את חיזבאללה, גם אם הדבר ייעשה דרך שטח סוריה ובסיוע גורמים במדינה. אבל, רגע לפני שמועלות עוד שאיפות להנדוס מחדש של המזה"ת, למשל פגיעה בצמרת הסורית וערעור המשטר במדינה, מומלץ לבחון לעומק ובאופן מפוכח את ההשלכות והחלופות של תרחיש שכזה. תקדימי סדאם בעיראק וקדאפי בלוב ממחישים שבמקום הדיקטטורים שהופלו לא מגיעים בהכרח יציבות ושלום, אלא דווקא כאוס ואיומים ביטחוניים, שעלולים להיות אף חריפים מאלה שקיימים כיום, וכמובן יקרינו על ישראל.
