מדינת ישראל העבירה אתמול מסר חד וברור לאזרחיה המשרתים: אתם לא מעניינים. אתם משעממים. אתם פלונטר פוליטי שצריך לפתור, אתם עול שצריך להסיר. עם כל הכבוד לכם, יש דברים הרבה יותר דחופים. שלמות הקואליציה למשל. ביטחונכם לא חשוב – לכן אפשר למנות שר חסר כל ניסיון לתפקיד הכי רגיש שיש בזמן מלחמה רב-זירתית. חייכם לא חשובים – לכן אפשר לקדם חוק השתמטות המוני שיפלה בין דם לדם. איכות חייכם גם לא ממש מעניינת מישהו – אתם מוזמנים להמשיך ולתת מאות ימי מילואים בשנה, אבל הממשלה תירק לכם בפנים. ככה זה – פראיירים רק מתים, לא מתחלפים.
הציבור הציוני תחת מתקפה של הממשלה שלו עצמו. כמו מחלה אוטואימונית, היא מקבלת את ההחלטות הכי גרועות שיפגעו בגוף המתפקד בקושי, אחרי המתקפה הרצחנית של 7 באוקטובר. במתקפה הזו, של ממשלה נגד אזרחיה, כל האמצעים כשרים: שיבוש פרוטוקולים וגנבת מסמכים על פי החשד, ריסוק האמון והגברת האיבה בין חלקים שונים בציבור הישראלי, פגיעה אנושה במשרתים במילואים, הענקת פריווילגיות ומימון יתר למשתמטים והכבדת העול הכלכלי על הציבור העובד והיצרני. על החתום ראש הממשלה, אבל איתו עוד חבורה שלמה שתמורת כסף, כוח וכבוד תסכים לקדם כל עיוות מוסרי או לאומי.
את הטירוף הזה יכולים לעצור רק מהצד הימני של המפה הפוליטית. המחנה הלאומי-ציוני שהצביע לליכוד או לציונות הדתית חייב לתפוס עמדה. אם המחנה הלאומי-ציוני מימין באמת אוהב את הצבא ומשרתיו, באמת דואג לחטופות ולחטופים, באמת חרד לביטחון ישראל, הוא לא יכול לתת יד לחרפה הזו. לאתנן פוליטי שכל מטרתו פטורים גורפים ומימון השתמטות. לדיל שירסק את החברה הישראלית, שממילא נמצאת על ערש דווי. כפי שהלחץ של המצביעים מימין על משרתי הציבור שלהם הוא שכמעט הפיל את חוק המעונות, כך לחץ של אותם מצביעים בדיוק יכול להפיל תוכנית זדונית פי כמה: לא רק מימון השתמטות באמצעות סבסוד מעונות, אלא גם חוק שיפטור חרדים מגיוס לחלוטין והנהגה חסרת כל ניסיון על ההגה של ביטחון ישראל בעיצומה של מלחמה.
ראש הממשלה וחבריו מקווים שהמילואימניקים יתייאשו, שהמשפחות השכולות ייסוגו, שמשפחות החטופים יהיו לא רלוונטיות. הייאוש הוא לא תוצר לוואי, הוא תוכנית עבודה
ראש הממשלה וחבריו בונים על זה שהציבור המשרת עייף. קורס. שהוא עסוק בללקק את פצעיו, לשרוד את מחר בבוקר. הם בונים על זה שמי שמוטרף מדאגה כי ילדיו בחזית, שמי שמטפלת בילדיה לבד – לא יצאו לרחוב. לא יצעקו. לא יתקוממו. הם מקווים שהמילואימניקים יתייאשו, שהמשפחות השכולות ייסוגו, שמשפחות החטופים יהיו לא רלוונטיות. הייאוש הוא לא תוצר לוואי, הוא תוכנית עבודה. אנשים מיואשים לא פועלים, הם משתתקים.
ואולי זה הרגע להזכיר שיש פה כוחות גדולים. כוחות אדירים. כוחות אזרחיים מופלאים שהתגלו אחרי 7 באוקטובר ורק הם אלו שיצילו אותנו מחורבן. זוהי אמנם מדינה אוכלת משרתיה, אך טובה הארץ מאד-מאד. רוב מוחלט של אזרחיה, מכל הקשת הפוליטית, הם אנשים טובים ומתוקים. אסור לנו להתייאש. הרוב הציוני הדומם, העייף, המובס, חייב למצא את הקול שלו. רק ברית ציונית רחבה תציל את ישראל מהתהום שאליה דוהר ראש הממשלה. זה בהול. זה בנפשנו.
