בוקר טוב לכם אזרחי ישראל. יתכן שאתם לא חשים בכך, יתכן שמה שאומרים בחדשות לא נוגע כרגע לחייכם, אבל אתם חיים מהבוקר בדמוקרטיה-לשעבר. לכאורה, יום רגיל: השמש זורחת, הילדים הולכים לבית הספר, הקפה חם ומהביל, הפקקים מעצבנים כרגיל בדרך לעבודה.
טעות גדולה. יש דמוקרטיות שמתות בן-לילה, במרחץ דמים. הדמוקרטיה שלנו מתה לאט, בהדרגה, ברכות. הפיטורים השניים של גלנט גרועים מהפיטורים הראשונים. בפעם הראשונה הוא פיטר את גלנט כי הזהיר מפני הרושם שיוצרת ההפיכה המשטרית אצל אויבינו. הוא פוטר כי צדק. הפעם הוא מפוטר כי הסירוב שלו להכשיר את השתמטות החרדים הוליד איום אפשרי על שלטונו של נתניהו. ההישרדות של נתניהו הפכה לחזות הכל. היא חשובה יותר מתפקוד המערכת הצבאית בעיצומה של מלחמה, ערב התקפה איראנית; היא חשובה יותר מהביטחון של הלוחמים בחזית שמאחוריהם עומדת ממשלה אחראית, מושכלת. כאשר ראש הממשלה חשוב מהמדינה שבראשה הוא עומד, אנחנו בדיקטטורה.
תבדקו ברומניה של צ'אושסקו; תבדקו בהונגריה של אורבן. הסימנים כבר כאן.
אחד מהם הוא המינוי של ישראל כ”ץ לשר הביטחון. כ”ץ הוא פוליטיקאי ותיק, מנוסה, שמיטיב לשחות בביצה של מרכז הליכוד. ניהול מלחמה איננו התפקיד שהוכשר אליו
אחד מהם הוא המינוי של ישראל כ”ץ לשר הביטחון. כ”ץ הוא פוליטיקאי ותיק, מנוסה, שמיטיב לשחות בביצה של מרכז הליכוד. ניהול מלחמה איננו התפקיד שהוכשר אליו. הצבא יכול אולי להסתדר בלי שר ביטחון, אבל מה יקרה למגעים המורכבים עם משרד ההגנה האמריקאי. בהנחה שכ”ץ יביא לשם את אותה התבונה הדיפלומטית שגרמה לו לריב עם כל מדינה אפשרית בתפקידו כשר חוץ, אנחנו בצרות.
אבל לנתניהו לא אכפת. ככל ששר הביטחון שלו יוצג כבלתי כשיר, כמגוחך, ככישלון, כך ינעם לו.
גלנט איננו איש קל. הטענה של נתניהו שאין אמון בינו לבין גלנט נכונה. אבל אין אמון גם בינו לבין שר החוץ החדש שלו, גדעון סער, והוא מסתדר עם זה מצוין. אמון בפוליטיקה הוא בדרך כלל פייק ניוז, פאטה מורגנה, משהו שמופיע בדפי המסרים שמושמעים מפי שופרות השלטון. ראה רבין ופרס; ראה נתניהו ואיציק מרדכי, נתניהו וגנץ, נתניהו ורוב שרי ממשלתו. לא אכפת לו שאין להם אמון בו כל עוד הם לא מאיימים על המשך שלטונו. כדי להרגיש את עצמו גדול הוא צריך אותם קטנים.
הכוח שנותן החוק לראש ממשלה לפטר שרים מוצדק לגמרי. ממשלה איננה מועדון ויכוחים: שר שפועל בניגוד למדיניות הממשלה צריך לעוף. אבל הכנסת שאישרה את החוק לא הביאה בחשבון שיקום פעם בארץ ראש ממשלה שהפחד מאובדן השלטון יעביר אותו על דעתו. הוא לא הפוליטיקאי הראשון בעולם שנבחר כדמוקרטור והפך לדיקטטור.
הכוח משחית, אמר לורד אקטון. אם יורשה לי להוסיף, הכוח גם הופך אנשים חכמים לפסיכים. "סכנה ברורה ומיידית", כתבתי בליל גלנט הראשון. זה נכון ביתר שאת לגבי ליל גלנט השני, באמצע מלחמה.
יש אולי נקודה אחת חיובית באירוע הקשה הזה: גלנט יוכל להפוך למנהיג של קשת רחבה של ישראלים, שאומרים, לא עוד. במקום שבו אין איש ואין אופוזיציה, גלנט עשוי להפוך לתקווה, לאלטרנטיבה.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.11.24
