ראש הממשלה ושר הביטחון לא היו יכולים לעבוד יותר יחד. חוסר האמון ביניהם, בשיאה של מלחמה רב-זירתית, הידרדר באופן שחייב הפרדת כוחות: ההדלפות ההדדיות, הוצאת חומרים רגישים מדיונים מסווגים וחוסר התקשורת הבסיסי (וזה עוד בדיונים שאליהם נתניהו טרח להזמין את גלנט) יצרו נזק מהותי לביטחון. גם בלי מלחמה בשבע חזיתות, ראש הממשלה ושר הביטחון אמורים לשמור על קו פתוח ורציף; במלחמה כה ארוכה ודרמטית, זה יכול להיות מה שמבדיל בין ניצחון לתבוסה.
לאחר הדחתו של יואב גלנט, החלו תדרוכים מסביבת נתניהו שלפיהם הבאים בתור הם הרמטכ"ל וראש השב"כ. נתניהו מיהר לצלצל לרב-אלוף הרצי הלוי כדי להרגיע אותו וליצור אצלו תחושת ביטחון. ייתכן שהשר הנכנס, ישראל כ"ץ, לא יקבל את ההוראה להדיח גם רמטכ"ל בזמן מלחמה, אבל דבר אחד ודאי: מה שהיה לא יהיה. נתניהו יהיה שר-על והלוי איבד את בן בריתו והמגן האנושי שלו, זה שלא דרש ממנו להסיק מסקנות אישיות למרות אחריותו למחדל, ולמעשה הניח לו לעשות ככל העולה על רוחו: להתעכב בפרסום תחקירים גם שנה וחודש אחרי המלחמה, למנות קצינים שכשלו, ולשלוח הביתה קצינים שהצטיינו אך איתרע מזלם והם לא השתייכו לקליקה הנכונה. בתמורה העניק הלוי לגלנט תיאום מוחלט מול נתניהו בכל הנושאים החשובים: ראש הממשלה לא הצליח להכניס סיכה ביניהם. עכשיו הלוי נותר חשוף בצריח.
מינוי שר ביטחון חדש, ללא היכרות מעמיקה עם המערכת הביטחונית (עם כל הכבוד לחברות בקבינטים), ערב תקיפה אפשרית מאיראן, מעלה תחושות קשות. גם אדם מוכשר ומיומן כמו כ"ץ יידרש לחודשים ארוכים של לימוד המערכות
שאלת התזמון במינוי שר ביטחון חדש, ללא היכרות מעמיקה עם המערכת הביטחונית (עם כל הכבוד לחברות בקבינטים), ערב תקיפה אפשרית מאיראן, מעלה תחושות קשות. זאת החלטה מסוכנת: גם אדם מוכשר ומיומן כמו כ"ץ יידרש לחודשים ארוכים של לימוד המערכות, שלא לדבר על הקשר הקריטי עם מערכת הביטחון האמריקאית וצמרת הממשל, כל ממשל. גם ברמה המבצעית, גלנט הגיע עם ניסיון מבצעי עשיר וידע לשדר קור רוח ברגעי משבר. קצינים שהיו עם הראש למטה הרימו אותו כשידעו שהוא שם, גם אם חלקם התקשו להשלים עם העלמת העין מההתנהלות הקלוקלת לעתים של הרמטכ"ל.
גם אם העילה הספציפית להדחה היא נושא פוליטי כביכול – חוק הגיוס – קשה להתעלם מהפיל הענק שמתהלך בחדר והוא החקירות הפליליות שנפתחו נגד סביבת ראש הממשלה והחיכוך שלה עם הסביבה הביטחונית: חקירה אחת, זאת שחלק ממנה הותר לפרסום אמש, נולדה בעקבות תלונה של אלוף אבי גיל, מי שהיה מזכירו הצבאי של נתניהו. חקירה אחרת עוסקת בדליפת חומר רגיש מאגף המודיעין לדובר בלשכת נתניהו, אלי פלדשטיין. במקרה זה, היה זה ראש אמ"ן הטרי, אלוף שלומי בינדר, שדרש את החקירה. סביר להניח שבינדר, אלוף צעיר שמונה בנסיבות בעייתיות (הוא פיקד על ה"בור" ב-7 באוקטובר), התייעץ עם המפקד שלו והאיש שמינה אותו. לאחר מכן השב"כ הוכנס לתמונה והסחרחורת עדיין בעיצומה.
כל זה מוביל אותנו לדרמה האמיתית: הקרב בין נתניהו לצמרת מערכת הביטחון, שמתפרס בין שאלת האחריות ל-7 באוקטובר, דרך סוגיית החטופים וסיום המלחמה, ועד כמובן חוק הגיוס. בכל אלו נתניהו זיהה את גלנט עם צמרת המערכת עד שנפטר ממנו. אבל לסוגיות הללו, כפי שהוכיחה פרשת הרפז, יש דרכים משלהן להסתנן בחזרה לסדר היום ולא לעזוב. וביום הזה, כשאלפי חיילי מילואים מביטים עלינו מהצפון הקפוא והדרום המאובק, צריך לומר את מה שצריך להיות מובן מאליו: אם אפשר להחליף שר ביטחון, אין שום בעיה להכריז על בחירות ולהורות על הקמת ועדת חקירה ממלכתית.
